בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס המזרחן פרופ' ניסים דנה להשוואה שעורך ראש הממשלה נתניהו בין אנשי החמאס לבין ארגון דאעש בקביעתו 'דאעש הוא חמאס, חמאס הוא דאעש', קביעה הנאמרת שוב ושוב בפני האמריקאים והאירופים.
לדברי פרופ' דנה המכהן כראש המרכז לחקר דתות ותרבויות עמי המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל מעשיהם של שני הארגונים אכן דומים ואף כמעט זהים. לדברים אלה הוא מוסיף ומציין כי שניהם גם חורגים מכללי האסלאם באופן דומה.
דוגמא לדבריו הוא מביא את כללי המלחמה שבקוראן, כללים ששתי התנועות רחוקות מהם לחלוטין. בין הכללים המדוברים הוא מונה את האיסור לפגוע בנשים זקנים וילדים אלא יש למקד את הלוחמה כלפי גברים בגיל מסוים, הגיל שבו מהווים הגברים לוחמים בפני עצמם. "כששואלים אותם הם אומרים שכך האיסלאם דורש, אבל בפועל האסלאם אומר את ההיפך הגמור", קובע פרופ' דנה.
לדבריו חריגה זו מכללי האסלאם יתכן ומתבצעת כניסיון לחקות את מעשיו של מוחמד עצמו שגם הוא חרג מכללי האסלאם כאשר ערף את ראשיהם של 700 עד 800 יהודי הכפר כורייזה, הכפר השלישי בו לחם ואותו כבש. "הוא ביצע בהם שחיטה נוראית ולא הקפיד על הכללים הללו", אומר דנה המציין כי אמנם לו יישאל מוסלמי הוא יקבע כי מוחמד הוא סמלו של המוסר ושל האסלאם אך בפועל בחינה של מעשיו מלמדת שהוא נהג באופן שונה לחלוטין מדרישות אלו.
באשר לנוהג עריפת הראשית כחלק מהתנהלות האיסלאם אומר פרופ' דנה כי אין מדובר בשיטה בלתי מקובלת, ומציין כי נקט בלשון עדינה כשהוא אומר שהדבר "אינו זר לאיסלאם".
דוגמא נוספת לחריגה של דאעש וחמאס מכללי האיסלאם היא הפגיעה בנשים האסורה על פי הקוראן בעוד אנו שומעים על חטיפה ומכירה של נשים על ידי דאעש ופגיעה, גם אם בהיקף נמוך יותר, של חמאס בנשים.
לטעמו של פרופ' דנה ההשוואה שעורך נתניהו בין שני הארגונים היא "מדויקת לחלוטין במבחן הפרקטיקה" גם אם כשמעיינים לעומק מגלים שכל אחד מהארגונים מסתמך על מקורות כתובים אחרים. לטעמו כאשר בוחנים את התוצאה למעשה של מעשי שני הארגונים התוצאה דומה ומשום כך ההשוואה שעורך נתניהו נכונה ומוצדקת.
בעברו, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, כיהן פרופ' דנה כמושל העיר צור שבלבנון. הייתה זו התקופה בה נתקל צה"ל לראשונה בטרור המתאבדים. בשיחה עמו נשאל פרופ' דנה כיצד נכון להתמודד עם התופעה כיום. לדבריו ההתמודדות צריכה להיות מושתתת על חשיבה מודיעינית לצד תגובה אגרסיביות מול כל בעל מגמות טרוריסטיות שכאלה. לצד הדברים הוא מציין כי יש להכיר את האסלאם לעומק ולבחון שיטות שבעבר דובר בהן אך הן לא פותחו די כחלק מארסנל התגובות הישראליות לטרור המתאבדים.
דוגמא לדבריו הוא מזכיר ומציין כי לאחר שמחבל התאבד לא ניתן כבר לאיים עליו אך בהחלט ניתן לאיים על המתאבדים הפוטנציאליים הבאים. על מנת לעשות זאת יש לשקול את אופן הטיפול בגופתו של המחבל שכבר התאבד. פרופ' דנה מזכיר את החשש התיאולוגי של מוסלמים מקבורה עם גופת חמור או חזיר, קבורה שתמנע את הגעתו של הנקבר לגן העדן המוסלמי. להערכתו לו תנקוט ישראל באופן שכזה קיים סיכוי שהדברים יובילו לירידה משמעותית בהיקף התופעה.
דנה מזכיר כי דיון סביב האפשרות הזו התקיים כבר בתקופת פיגועי אוסלו אך הטיעון היה פגיעה בהומאניות, "ולרצוח זה הומאני?", הוא שואל...