במשחק אמש מול נבחרת הולנד, ירדו שחקניו של ארז אדלשטיין להפסקת המחצית כשהם מובילים ביתרון של 25 נקודות על פני הכתומים מהולנד.
לא ההפרש הוא שגרם לשחקנים להבין שהם בדרך הבטוחה לאליפות אירופה, גם לא היכולת ההתקפית של השחקנים בלבן. מה שבלט לעיני כל, הוא ההבנה כי יש פה דרך, שסוף כל סוף כל הכישרון הפוטנציאלי ממומש. דבר שבהחלט לא מובן מאליו.
אחרי שהעפילו אמש לאליפות אירופה בפעם ה-12 ברציפות, הגיע זמן הסיכומים. מה השתנה פה בחודש האחרון בנבחרת שלהזכירכם, רק באליפות האחרונה נחלו כישלון חרוץ תחת הדרכתו של אריק שיבק?
1. מאמן: המצב הביטחוני הקשה הכריח את הנבחרת להעתיק את המשחקים הבייתים שלה לאולם הכדורסל שבניקוסיה, קפריסין. אלכס טיוס, מורן רוט ויוגב אוחיון, מבכירי השחקנים של הנבחרת הישראלית הודיעו על העידרות מקמפיין המוקדמות. פתיחה חלשה מאוד במשחק הראשון בקמפיין מול מונטנגרו, בעיקר בכל הקשור להגנה הישראלית, דווקא תחום בו מאמן הנבחרת מצטיין ביותר. וזימון של גבוה מתאזרח אחד העונה לשם ד'אור פישר שנראה כמו הצל של עצמו. כל אלו היו נתוני הפתיחה של המאמן הג'ינג'י הכריזמטי. רבים כבר קטלו אותו על הדרך שלו, על כך שלא מזמן שחקנים צעירים ולא בונה נבחרת לשנים מחשש שמא יאבד את המשרה שלו, שמא אולי גם הוא כמו כולם.
אבל אדלשטיין הראה כי לא סתם נבחר להיות מאמן הנבחרת הלאומית. שלוש עונות אימון בהפועל תל אביב איתה הגיע להישגים רבים הביאו אותו להיות מועמד בכיר לאימון הנבחרת, ובצדק רב. אמנם תהליך בחירתו היה לאחר סאגה ארוכה ביותר, ורבים ראו במינויו כמינוי בלית ברירה, אבל אדלשטיין הראה שהוא בהחלט נמנה על בכירי המאמנים בארץ. ולא בכדי.
הג'ינג'י הביא איתו לנבחרת את פילוספיית המשחק שלו מהפועל תל אביב - מסירות, מסירות ועוד מסירות. אדלשטיין האמין כי אם השחקנים יפסיקו לחשוב רק על עצמם בהתקפה, ממילא גם בהגנה יחפו על חבריהם. ואכן כך היה. ניצנים ראשונים של חוסר האנוכיות היה אפשר לראות במשחק השני בקמפיין כשהנבחרת ניצחה את הולנד. אמנם זה לא היה יפה לעין, אבל כבר היה אפשר לראות פירגון גדול בהתקפה הישראלית והגנת ברזל כשברבע האחרון העמידו את המארחים על ארבע נקודות בלבד.
אחרי הניצחון אמש רבים מהפרשנים מודים: תחת אדלשטיין סוף כל סוף רואים נבחרת - "צבא קטן וחכם" כשהג'ינג'י הוא הגנרל.
2. השלם גדול מסך חלקיו: עומרי כספי וגל מקל יושבים בקצה הספסל של קבוצותיהם ב-NBA, ליאור אליהו, יותם הלפרין ויניב גרין המזדקן משחקים בהפועל ירושלים אך לא בולטים שם יותר מידי. גיא פניני הוא הנציג היחידי של מכבי תל אביב, אלופת אירופה וישראל, בסגל הנבחרת. אלישי כדיר מנסה לשקם את הקריירה שלו בהפועל אילת, רביב לימונד ינסה להנהיג את הפועל תל אביב שפיטרה את הנכס הגדול ביותר שלה - המאמן ארז אדלשטיין ואילו דיאור פישר הלך לכסף הגדול שברוסיה.
אם עד לפני שנה, ובכל הקדנציות הקודמות של הנבחרת הלאומית, תמיד היו שחקן אחד או שניים שהיו מעל כולם וניסו לסחוב את הנבחרת הישראלית על כתפיהם פתאום נראה שיש פה נבחרת. גל מקל לא מכדרדר לאבדון, עומרי כספי לא מתוסכל ובכלל נראה שיש אווירה אחרת בנבחרת.
ליאור אליהו אמר בסיום המשחק אמש: "אנחנו חודש ביחד, ולא הייתה מריבה אחת". אמירה שלא מובנת מאליה כלל בנבחרת עם כל כך הרבה אגו. ככה זה כשמשחקים בשביל מטרה אחת - לעשות קצת נחת לעם היושב בציון.
3. נסיבות מנצחות: נראה שהמצב הביטחוני הקשה שפוקד את אזרחי המדינה שיחק לטובת הנבחרת הלאומית. אמנם לא הגיעו מספר רב של אוהדים לתמוך בשחקנים, אך כל שחקן יודע שלעיתים עדיף לשחק משחק ללא אוהדים ביתיים כך שאין לחץ על השחקנים. בוודאי שגם בפן המוטיבציוני המלחמה בדרום עזרה לשחקנים להשיג את המקום הראשון בבית מספר 2, כולם ידעו כי הם משחקים על הגאווה הלאומית ומייצגים את ישראל, ולא את עצמם בלבד.
גם העובדה כי אולי בפעם הראשונה מזה כמה שנים, כל השחקנים בנבחרת סגורים על חוזה לעונה הקרובה שיחקה תפקיד, כשהם יודעים כי לא משנה כיצד ישחקו ומה יעשו בקמפיין - יש להם חוזה מובטח לעונה הקרובה. כשאין ציפיות ואין מעמסה נפשית, אפשר פשוט לשחק וליהנות.