לרובי ריבלין, הנשיא החדש, היה רק יום אחד של חסד. בעצם, אולי יומיים.
יומיים בלבד לאחר שנבחר לנשיא המדינה, ברוב של 63 קולות, התרחשה חטיפת הנערים, גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, ואת קולות הצהלה והשמחה סביבו החליפו באחת הכאב, העצב והדאגה לשלומם של 'ילדינו'.
מאז ועד לכתיבת שורות אלו, מדינת ישראל עברה טלטלה והרוח הישראלית התגלתה בכל עוז. אירוע רדף אירוע ולא היה רגע דל של שגרה. חיפושים, תפילות, עצרות תמיכה והזדהות, מציאת הנערים, מראות קורעי לב, מבצע בעזה, כל הארץ חזית, טילים ותהילים.
וכך, רובי ריבלין, אולי האיש האהוד ביותר בכנסת ישראל, מצא את עצמו נשאב אל תוך מציאות רגישה ומורכבת. ובימי היבחרותו, במקום להיכנס לתפקידו בנחת ובשלווה לאחר מערכת בחירות ארוכה ומתישה, עבר נשיאנו בן ה-75 בין משפחות הנופלים, תמך וניחם ולא פסח גם על ערי הדרום ועל גדודי הלוחמים תוך שהוא מחזק אותם טרם צאתם לשדה המערכה.
את חגיגות השמחה והטקס המפואר שתוכנן להכתרתו, כיאה להכתרת נשיא בישראל, החליף טקס צנוע, אך ממלכתי ומכובד, עם נאום יהודי, ציוני ומלא אמונה, של האזרח מספר אחת של מדינת ישראל. “בתפילה, ביראה ובענווה, אני ניגש בשמכם ובמצוותכם, למלא באמונה את תפקידי כנשיאה העשירי של מדינת ישראל”, פתח הנשיא את נאום הצהרת האמונים שלו במליאת הכנסת.
חבר של כולם
לרובי ריבלין פנים רבות. הוא קודם כל איש ירושלים, ואיש ארץ ישראל. הוא גם אוהד בית”ר ירושלים, וגם עורך דין במקצועו. מעל הכל נדמה שרובי האיש הוא קודם כל אבא וסבא, איש משפחה, חייכן ואוהב אדם, איש אמת וחבר.
הוא חבר של חברי הכנסת החרדים, הדתיים והחילוניים גם יחד. כולם חשובים בעיניו ואכפת לו מכולם, מכל אדם באשר הוא אדם.
רובי ריבלין מכהן כנבחר ציבור בכנסת ובממשלת ישראל כבר 26 שנים, מתוכם שימש גם כיו”ר הכנסת וכשר התקשורת. לפני שנבחר לכנסת, כיהן גם כסגן ראש עירית ירושלים וכיד ימינו של טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי. עוד לפני כן, למד משפטים ועסק בעריכת דין.
ריבלין בונה שכונות
כמו בעת היבחרותו לנשיא, כך גם בטקס השבעתו. ריבלין הנרגש נאם בדמעות התרגשות ובגרון חנוק. הוא עמד שם על הבמה, והוא לא היה לבד. מאחוריו שושלת משפחתית מפוארת שהוא בא מכוחה ומזכיר אותה בכל הזדמנות. הוא נכד לסבא וסבתא, שעלו ארצה בתלאות רבות בשליחות הגר”א (הגאון מוילנא).
לאחר מספר דורות מעלייתם, סב אמו, ר’ יוסף ריבלין, שהיה מכונה ר’ יוסי שטעטל מאכער (“בונה שכונות”), היה מהחלוצים הראשונים, ונמנה בתוך שבע המשפחות שהקימו את שכונת נחלת שבעה הירושלמית, אחת השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות ירושלים העתיקה. זאת הייתה השכונה הראשונה שקמה על ציר יפו-ירושלים, ובעצם קיומה שימשה דחיפה וקריאה להקמת שכונות נוספות על הציר המרכזי בעיר.
אמא הקימה בית חולים סודי
בין ניחום אבלים לביקור פצועים, למרות לו”ז צפוף ודינמי, הצלחנו לתפוס את הנשיא, לספר לנו קצת על ילדותו ועל שורשיו.
“בני משפחתי הגיעו לירושלים לפני למעלה ממאתיים שנה" הוא מספר ל"ילדים", “הם חלמו והתעקשו לגור רק בירושלים, מצפים כל הזמן לגאולתה ופועלים במרץ לבניינה. אבות אבותיי בנו את השכונות הראשונות מחוץ לחומות והרחיבו את גבולות העיר".
היכן בדיוק אתה נולדת?
“אני כבר נולדתי בירושלים החדשה, זו שמחוץ לחומות, ואני אוהב אותה בכל ליבי". לא היה לנו אוכל, אכלנו חוביזה
נולדת בתקופה שלפני קום המדינה.
מה אתה זוכר מהתקופה הזו, כילד?
“כשנולדתי, בירושלים כמובן, לפני למעלה משבעים שנה, מדינת ישראל עוד לא קמה והבריטים שלטו אז בארץ. אמי רחל היתה אחות במקצועה ועזרה ללוחמי האצ”ל והמחתרות כשנצרכו לטיפול רפואי, היא הקימה להם בית חולים סודי במעון שהיום הוא ביתו של ראש הממשלה".
איך היה המצב בירושלים בעת ההיא?
“אני זוכר את התקופה שירושלים הייתה במצור. את הימים הקשים של מלחמת העצמאות שנכפתה עלינו, עם הקמת מדינת ישראל. לא היה לנו אוכל. אכלנו חוביזה, עלים חיים. יצאנו לגבעות כדי לקטוף את העלים והבאנו לאימא את מה שליקטנו. אימא הכינה מזה קציצות טעימות מאד שטעמן דומה לקציצות התרד של היום. דגים אכלנו מקופסאות שימורים כשמעל ראשינו ירי בלתי פוסק של פגזים ופצצות מרגמה".
קצת מזכיר את מה שקורה בדרום הארץ...
“כן, קצת. אבל היום כאשר מדינת ישראל נתונה במערכה בדרום, אני נזכר מה עברנו אז בירושלים. אני יודע גם שהמצב היום הרבה יותר טוב. יש לנו מדינה. יש לנו צבא חזק. ולצד הרצון שלנו למנוע הרס אנחנו מלאי אמונה שדרכנו צודקת".
10x10 - עשרה דברים שלא ידעתם על הנשיא העשירי
ראובן (רובי) ריבלין, נשיאה החדש של מדינת ישראל, פיקד על טנק כבר בגיל 9, לא אוכל עוף ובשר, אוהד שרוף של בית”ר ומאוהב בירושלים.
חוגג יומולדת עם כל העולם!
רובי ריבלין נולד בשנת התרצ”ט (1939), תשעה ימים לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, בתאריך כ”ה באלול - היום בו נברא העולם. הוא נשוי לנחמה, מתגורר בשכונת יפה נוף הירושלמית, אב לארבעה ואוטוטו חוגג יום הולדת 75. עד 120!
לא עוזב את העיר
רובי נולד בשכונת רחביה בירושלים ומאז לא עזב את העיר. “הבית שלי הוא בירושלים, היה בירושלים, ויהיה תמיד בירושלים. מיום לידתי וגם במותי”, סיפר בעבר לעיתונאי, “אין מקום בירושלים שאני לא מרגיש בו בבית. הייתי גם ילד בירושלים, גם נער בירושלים וגם מתבגר בירושלים. הייתי חייל מילואים וסטודנט בירושלים, ואני מכיר את כל בתי הכנסת בעיר. הייתי חבר כנסת ועורך דין בירושלים וגם יד ימינו של ראש העיר טדי קולק. בירושלים כולה, אין מקום שאני לא מרגיש את עצמי שייך אליו” .
למה רובי?
אימו נהגה לכנות אותו רובל’ה, שהתגלגל ל”רובי” (עם ב’ רפויה, בניגוד למקובל לחשוב), כינוי העתיד ללוות אותו במהלך כל חייו.
חסיד ליטאי
רובי משתייך למשפחה ציונית בעלת שורשים מפוארים. אמו ואביו נשאו את אותו שם המשפחה – ריבלין. משפחותיהם עלו לארץ בעליית תלמידי הגר”א. סב אמו היה מהחלוצים הראשונים וממקימי שכונת נחלת שבעה בירושלים. אולי בשל כך, נחשב רובי לאיש ימני, מנאמני ארץ ישראל.
אביו, יוסף יואל ריבלין, פרופסור למזרחנות שתרגם את הקוראן, מגיע ממשפחה ליטאית, ואמו, רחל, משתייכת לשושלת החב”דית בחברון. מסתבר כי רובי הוא איש של ניגודים משלימים: ליטאי מצד אביו וחסיד מצד אמו; חניך תנועת הצופים שגדל בבית בית”רי.
מפקד טנק בן 9
במלחמת העצמאות שימש רובי בן התשע כמפקד טנק. לא תאמינו של איזה טנק! “בביתנו היה מקלט הרדיו היחיד בשכונה, ולכן הוא הפך מוקד עלייה לרגל בליל כ”ט בנובמבר” סיפר רובי, “רבים מתושבי השכונה הצטופפו בביתנו כדי להאזין לשידור הישיר מעצרת האו”ם, בה הוחלט על סיום המנדט הבריטי. לא הבנתי על מה התכונה, נרדמתי בבגדיי, והתעוררתי לקולות שמחה ובכי. יצאנו באישון לילה בהתרוממות רוח גדולה מביתנו. הרחובות מלאו אנשים ונשים וכולם צעדו לבית הסוכנות ורחבת המוסדות הלאומיים. כולם רצו להרגיש את משמעות הרגע ואת החוויה הלאומית הכבירה יחד. השמחה הייתה אמיתית. כל בן הארץ הרגיש אז חובה לרקוד ברחובות ולשמוח. אני חש עד עצם היום את עוצמת הרגשות שליוו אותנו באותו לילה - שמחה אדירה מהולה בחרדה מפני הבאות. למחרת פרצה מלחמת העצמאות והחלו ליפול הקורבנות הראשונים. אחי היה לוחם במלחמה כשהוא בן 14 בלבד. התפקיד שלי כילד בן תשע היה מפקד טנק של מים כמובן. שאבנו מים מהבארות ברוממה וחילקנו בשכונה במשורה, שלוש פעמים בשבוע”.
הוא פשוט שריונר
במלחמת ששת הימים השתתף רובי כחייל מילואים בכיבוש העיר העתיקה. הוא שירת בצה”ל כקצין מודיעין קרבי בגייסות השריון והגיע לדרגת רב-סרן.
יאללה בית”ר
רובי היה חבר כנסת מטעם הליכוד בלא פחות משבע כנסות. בין תפקידיו הבולטים שימש רובי גם כסגן ראש עיריית ירושלים, יושב ראש הכנסת, שר התקשורת, ואפילו - יועץ משפטי לאגודת הספורט ביתר ירושלים, יו”ר האגודה ומנהל קבוצת הכדורגל. כן, כן, הנשיא החדש הוא אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הירושלמית - בית”ר ירושלים.
בוקר ספורטיבי
רובי פותח כל בוקר בצעידה של שלושה ק"מ ביער ירושלים, כדי “לנשום את האוויר הצח של ירושלים ולסדר קצת את המחשבות”.
בלי עוף ובלי בשר
רובי הוא צמחוני כבר קרוב לשלושים שנה. המאכל החביב עליו הוא חצילים ברוטב עגבניות (עם חריף). “סטפן כלבי האהוב, היה בן משפחה שגידל את ילדיי איתי ועם רעייתי נחמה", כתב בעמוד הפייסבוק שלו, “כאשר מישהו מבני הבית היה חולה, סטפן עמד על המשמר כדי לדאוג לכל צרכיו, כפי שהבין אותם בנפשו הכלבית. לעיתים – עליו יכולתי לסמוך יותר מאשר על חבריי. הוא לימד אותי על עולם הרגש של בעלי החיים ובזכותו גמלה בלבי ההחלטה להיות צמחוני".
רובי יודע להפסיד בכבוד
בבחירות הקודמות לנשיאות, התמודד רובי מול שמעון פרס לתפקיד. בתום ספירת הקולות של הסיבוב הראשון הגיע רובי למקום השני (עם 37 קולות אחרי פרס עם 58). הוא בחר לפרוש מהמרוץ והכריז בהתרגשות “יחי נשיא המדינה, תחי מדינת ישראל" תוך שהוא קורא לחבריו לתמוך בפרס.
ברכת נשיא המדינה לילדי מגזין 'ילדים'
ילדים יקרים,
בימים אלה, אנו מציינים את ימי הזיכרון לחורבן ירושלים. חורבן ירושלים, כך מסבירים חכמינו, אירע בשל שנאת חינם. אני מאמין כי חובתנו לפתח את היכולת לשוחח אחד עם השני ולהכיר אחד את השני. רק אם נקשיב איש לרעהו נכיר איש את רעהו ונוכל לחיות מתוך אחדות, חברות ורעות.
היום כאשר מדינת ישראל נתונה במערכה בדרום, אני נזכר מה עברנו אז בירושלים, אבל אני יודע גם שהמצב היום הרבה יותר טוב. יש לנו מדינה. יש לנו צבא חזק. ולצד הרצון שלנו למנוע הרס אנחנו מלאי אמונה שדרכנו צודקת. אני מאחל לכם ילדות טובה ושמחה, ללא מלחמות ואזעקות. ובינתיים אם יש אזעקה, תקפידו להיכנס מהר למרחב המוגן.
שלכם באהבה,
ראובן (רובי) ריבלין
נשיא מדינת ישראל
לרכישת מנוי ל"פנימה ילדים" לחצו כאן