'תיקו', הרב חיים נבון
ידיעות ספרים, 251 עמ'
הרב חיים נבון אוהב מאוד לספר סיפורים. הוא ככל הנראה גם אוהב מאוד לקרוא ולשמוע אותם. אחרת קשה להבין מהיכן הצליח לגייס כל כך הרבה סיפורים ואנקדוטות לספרו החדש 'תיקו'.
מבנג'מין דיזראלי ועד בנג'מין פרנקלין, מבית בריסק ועד לשאגת אריה: למעלה משני שלישים מ‑101 הפרקים של הספר תיקו נפתחים בסיפור קצר, לעתים אנקדוטה, מהעולם היהודי ומהעולם הרחב. הסיפורים, חלקם מעניינים ומחכימים, אחרים משעשעים, מעניקים לא פעם נקודת מבט שונה ומעניינת על כמה מ‑101 המחלוקות הנסקרות בספר.
הספר מורכב ממחלוקות כמעט טריוויאליות (תנורו של עכנאי כבר אמרנו?), שאותן מכיר כל מי שלמד מעט גמרא ובקי בקיאות שטחית בספרות ההלכה והחוכמה היהודית, וממחלוקות מסקרנות, לעתים מפתיעות, שאליהן גייס הרב נבון בעלי מחלוקת ממאות שונות ולעתים מתחומים שונים.
כזו היא למשל המחלוקת בשאלה האם אלוקים דואג גם לרווחתם של בעלי החיים, בה מעמיד הרב חיים נבון את הרמב"ם מצד אחד ואת הבעל שם טוב, מייסד החסידות, מצד שני. אגב, לא כל בעלי המחלוקת הם אנשים. כך למשל, המחלוקת בשאלה האם נלוותה לתורה שבכתב מסורת בעל פה מוצגת כמחלוקת בין "הרבניים" והקראים.
כדי לדעת שהרב חיים נבון יודע לכתוב לא צריך את 'תיקו', בשביל זה מספיק לעקוב אחריו בפייסבוק. אבל את רוחב היריעה התורנית ועושר הדימויים הנעים בין יוון העתיקה ובין מדינאים בני זמננו הספר הזה חושף בצורה נעימה וקלילה, לעתים עם קורטוב של חוש הומור. קהל הקוראים הרחב יוכל ללמוד הרבה על המסורת היהודית, ומי שכבר בקי בה יוכל בוודאי לקבל כמה נקודות מבט מפתיעות על מחלוקות שהוא כבר מכיר.
דבר אחד קצת חסר בספר, סדר. בראשית הספר מעיד הרב נבון שבחירת המחלוקות נעשתה על פי קריטריון סובייקטיבי. הבעיה היא שגם הסידור שלהן מותיר בראש קצת סלט, וחבל.