ישבתי מיואשת על הספסל בגינה, בפינה שאנחנו תמיד יושבות בה יחד, והדמעות מתגלגלות על לחיי. היא סמכה עליי, סיפרה לי סוד. כל היום הלכתי והסוד רוקד לי על הלשון, ובלי להתכוון - סיפרתי. את המילים לא אוכל להחזיר חזרה, והיא לעולם לא תסמוך עליי שוב.
"נעמה, את בוכה? מה קרה?" שאל אותי הקול שהכי רציתי לשמוע, ושהכי פחדתי ממנו. הודיה עמדה מולי מחייכת כמו תמיד. היא עדיין לא ידעה מה עשיתי.
בדמעות גדולות סיפרתי לה והיא הקשיבה, בהתחלה מוטרדת אבל אחר כך מחייכת.
"אני באמת כועסת שסיפרת. אבל אני רואה כמה את מצטערת וקשה לי לכעוס עלייך יותר מדי זמן", היא אמרה. איזו חברה מקסימה. ממש לא מגיע לי שהיא תסלח לי כל כך מהר.
"את לא מבינה", אמרתי, מנסה לייצב את הרעד בקולי, "את זוכרת את הסיפור שאיתן המדריך סיפר?" אבל מכיוון שלא ראיתי שום ניצוץ של הבנה בעיניים שלה, סיפרתי בקיצור: "פעם היה ילד שובב מאוד. כל הניסיונות לחנך אותו נכשלו. לכן בכל פעם שעשה עבירה, היה אבא שלו תוקע מסמר בדלת חדרו. עבר זמן, הדלת התמלאה במסמרים, והילד התמלא בבושה. החליט הילד לבדוק מה יקרה כשישנה את התנהגותו. הוא גילה שבכל פעם שעשה מצווה, היה אביו מוציא מסמר אחד מהדלת. בסופו של דבר הדלת התרוקנה ממסמרים, אבל נותרה מלאה בחורים מכוערים. המדריך ניסה להסביר שאפילו כשמתקנים מעשה רע עדיין נשאר סימן, והמצב כבר לא יחזור לקדמותו". כך סיימתי, מנגבת את הדמעות שחזרו להרטיב את לחיי. "את החברה הכי טובה שלי. ואפילו שאת סולחת, אני יודעת שיותר לא תסמכי עליי עם סודות, ובצדק".
"את צודקת, המצב כבר לעולם לא יהיה אותו הדבר", אמרה הודיה, והלב שלי שקע. "הקשר שלנו יתחזק יותר!" היא חייכה, ואני הייתי בטוחה שהיא השתגעה לגמרי.
"לעולם לא תהיי עוד אותה הנעמה ששמרה על הסוד שלי. עכשיו את נעמה שסמכתי עליה והיא נכשלה, ואת מצטערת כל כך עד שלא הפסקת לבכות מאז שנפגשנו. בפעם הבאה שאספר לך סוד ותתפתי לגלות - תיזכרי בהרגשה שלך עכשיו, ואני בטוחה שתצליחי לשמור על הסוד יותר טוב!"
הייתי בהלם. כמה שהיא חכמה החברה שלי. "איך חשבת על זה?" שאלתי.
הודיה צחקה צחוק פעמונים. היא סיפרה שאבא שלה התחיל לדבר איתה על אלול, חודש הרחמים והסליחות. הודיה שאלה אותו איך זדונות, חטאים גדולים, יכולים להפוך לזכויות. אבא שלה הסביר לה בדיוק את מה שהיא אמרה לי, וגם סיפר לה את הסיפור על ריש לקיש, ראש השודדים, ועל רבי יוחנן שכל כך האמין בכוח התשובה עד שהציע לריש לקיש שאם יחזור בתשובה - יוכל להתחתן עם אחותו.
אני חושבת שהודיה צודקת. החטא באמת שינה אותי, והחזרה בתשובה ממנו הפכה אותנו לחברות אפילו יותר טובות.