תאיר סאסי, תושבת שדרות, מביעה בשיחה עם 'בשבע' תסכול רב מהפסקת הלחימה.
"אני כועסת. עברנו קיץ לא פשוט בכלל של מלחמה ובומים. כל הקיץ הייתי בבית עם המשפחה שלי, צבע אדום רדף צבע אדום ושמענו בלי סוף את הפיצוצים מעזה, אבל סבלנו את זה בהשלמה והסכמנו להיות השכפ"צ של כולם כי האמנו שיש תכלית לכל הקושי הזה. לא היה לנו רגע לנשום, את יודעת מה זה להימלט תוך 15 שניות? זה סחט אותנו, ומה יצא מזה?", היא שואלת בכאב. "התושבים בשדרות ציפו להכרעה, קיוו שהצבא החזק שלנו יכריע את הטרוריסטים האלו ושהחמאס יתחנן על נפשו, ולצערי זה לא קרה. להפך, ארגון הטרור הזה יצא עם רשימת הישגים, זה בלתי נסבל".
לטענתה, כדי להשיב את ההרתעה מדינת ישראל הייתה אמורה להגיב על כל ירי וירי בעוצמה רבה יותר: "כל טיל שפוגע בשטחי ישראל, פוגע בריבונות הישראלית. זה לא משנה אם הטיל פוגע בשטח פתוח או בגן ילדים, כל טיל מחייב תגובה חזקה וחריפה. די לחזור על הטעות של הסכמים והפסקות אש. אנחנו חיים במזרח התיכון והשכנים שלנו לצערנו מבינים רק כוח".
סאסי מתארת תחושות קשות בקרב התושבים: "האנשים חוזרים לאט לאט לשגרה, אבל כולם כאן בשדרות טעונים, מאוכזבים. לא בשביל זה הם ישבו חודשיים במרחבים המוגנים. הם מבינים שהסבב הבא הוא רק עניין של זמן. אף אחד לא באמת מאמין להפסקת האש הזאת", היא אומרת.
תושבת מפלסים: נשארים בקיבוץ
אורלי שוסטר (46) תושבת קיבוץ מפלסים שבשער הנגב ואמא לשלוש בנות, עברה את הקיץ האחרון עם משפחתה בביתם: "אנחנו אוהבים את מפלסים ומחוברים למקום הזה בכל רמ"ח אברינו. בעלי הוא בן המשק והבנות שלנו נולדו וגדלו כאן לתוך המציאות הלא נורמלית הזאת של פצמ"רים מעזה. עברנו ימים סוערים מאוד, ונראה לי שהחוסן של הבנות נובע מההשתדלות שלנו כהורים לא לשדר היסטריה ולא לתת לפחד להשתלט עלינו".
שוסטר מציינת כי בכל ימי הלחימה מערכות המשק במפלסים המשיכו לתפקד כסדרן. "תשתיות החינוך והתרבות, חדר האוכל, הרפת, הלול, ענף החקלאות, גידולי השדה - כל אלו המשיכו לעבוד למרות הכול. כולם השתדלו לשמור על שפיות גם בתוך המצב הלא שפוי הזה. אנחנו מרוחקים פחות משני קילומטרים מהגדר, רואים את עזה מהבית. היו משפחות שעזבו עד יעבור זעם, בעיקר משפחות עם תינוקות וילדים קטנים, היו שנסעו להתאווררות וצבירת כוחות, אבל לא הייתה כאן בשום אופן בריחה המונית ונטישה. רוב רובם של התושבים נשארו כאן", היא אומרת והודפת את היחס השלילי שהועלה כנגד תושבי הדרום שבחרו בימי המלחמה לעזוב את ביתם.
על הסכם הפסקת האש מביעה שוסטר ביקורת קשה וטוענת שבאי-הכרעת ארגון החמאס, סבב האלימות הבא בוא יבוא במוקדם או במאוחר. "אנחנו בחוסר ודאות מוחלט. זה נגמר בלי שום הכרעה, בלי שום ערבות שנוכל להמשיך את החיים כסדרם. זו אכזבה מהמציאות שנקלענו אליה ומכך שהמדינה הובילה אותנו אליה בצורה לא מושכלת", היא קובלת. "בכל חמישים ימי הלחימה נתנו גיבוי מלא לממשלה שתעשה את מה שצריך לעשות כדי להביא שקט אמיתי לדרום, ואנחנו מרגישים שהחוסן שלנו נוצל קצת. אני לא מכירה אף מדינה בעולם שתתנהל בצורה כזו, ואני חושבת שזה לא יעבור בשתיקה".
בתוך כך, שוסטר מבקשת לברך על הישג החשוב של פגיעה באיום המנהרות: "איום המנהרות, שהיווה סכנה מוחשית ובלתי אפשרית, נפגע בצורה משמעותית וזה מבחינתי דבר גדול ביותר. אין ספק שהחמאס חטף מבית ומחוץ ושילם מחיר מאוד גבוה על התקיפות שלו, אבל זה לא מעניין אותי. אותי מעניין שאוכל לגדל במדינה שלי את המשפחה שלי בשקט ובבטחה".
שוסטר, מורה בתיכון מקיף ו' בבאר שבע, כבר מצפה לפתיחת שנת הלימודים ומאמינה כי מדובר בדבר הנכון ביותר לתלמידי ישראל: "אחרי כל מה שחוו התלמידים אני מאמינה שצריך להכניס אותם למסגרת תומכת, לליווי של אנשי מקצוע ולשגרה מסודרת. הגיע הזמן לתת להם יציבות ורוגע".
בוקי ברט, מזכיר קיבוץ סעד, משדר בבוקר שאחרי אופטימיות זהירה. "אני מנסה לראות את הטוב. יש לנו בסך הכול הקלה מסוימת ואני מעריך שתוך שבוע-שבועיים נוכל לחזור לשגרה נורמלית של יישוב. טוב לחיות בסעד, יש לנו כאן לכידות חברתית וחוסן יוצא מגדר הרגיל", הוא אומר. "אנחנו מאוד מקווים שיחד עם השיחות של הדרגים הגבוהים והתמיכה הכלכלית של הממשלה נוכל לשוב למציאות חיים בריאה". ברט מספר על חברי קיבוץ, ילדים ומבוגרים, שסובלים מתופעות חרדה בעקבות המלחמה ומטופלים בידי אנשי מקצוע. לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ שהגיע השבוע (ד') לביקור הוא הראה את הנפילות הרבות בתוך הקיבוץ.
"לקחנו אותו לסיור ברחבי הקיבוץ והראנו לו את הנפילות שהיו ביישוב בכל 14 השנים האחרונות. ישנם תושבים, בעיקר בעלי משפחות עם ילדים קטנים, שמעלים קושיות וחששות לאור אי הבהירות בנוגע לעתיד וחוסר היציבות הביטחונית, אבל אנחנו בוחרים כרגע לא להיות ביקורתיים ביחס לממשלה ולצבא", הוא מסביר. "נכון, אנחנו ריאליים ולוקחים בחשבון שבהחלט ייתכן שהשקט הנוכחי לא יהיה מושלם, אבל אנחנו מחוברים למקום ונדאג שהחוסן והלכידות החברתית שלנו, למרות הכול, יישמרו".