מבצע 'צוק איתן' הסתיים אחרי 50 יום, כאשר בציבור הישראלי שוררת תחושת החמצה ועצב על 70 ההרוגים, אזרחים וחיילים. אחרי 50 יום של לחימה, התשובה לשאלה מי ניצח ומי הפסיד נותרה עמומה.
העובדה שבמשך כמעט חודשיים שיגר חמאס אלפי רקטות, יום אחרי יום, לטווחים שהכניסו לממ"דים מחצית מתושבי המדינה, בלי שצה"ל יצליח למנוע את הירי, הגבירה את התחושה הלא טובה.
אולם בחישוב קר המסקנה דווקא הפוכה. חמאס הוא שיזם את הלחימה, ולכן בחינת התוצאות צריכה להיעשות בעיניים שלו: מה הוא הרוויח מהמלחמה שיזם. חמאס, מסתבר, יצא מהמערכה הזאת חבול ובלי שום הישג משמעותי. ראשי החמאס, שצהלו השבוע בעזה עם היכנס הפסקת האש לתוקפה, יודעים זאת היטב.
כדי לסכם את המבצע כדאי להיזכר מה היו דרישות החמאס לפני 50 יום: הסרה מוחלטת של המצור מעל הרצועה בלי שום הגבלה; הפסקה ישראלית מוחלטת של התקיפות ברצועה; הסכמה ישראלית מלאה להקמת נמל ימי ושדה תעופה בעזה; שחרור מיידי ומלא של כל משוחררי עסקת שליט שחזרו לכלא; הגדלת אזור הדיג; העברת כל כספי המשכורות לאנשי החמאס – וכל זאת לפני שירי הרקטות ייפסק. לבסוף חמאס לא קיבל דבר פרט להבנות מבצע 'עמוד ענן' מנובמבר 2012, והפסקת האש לא הוגבלה בזמן.
חמאס גם נכשל בכל ניסיונותיו להשיג תמונת ניצחון: אלפי רקטות גרמו למספר נפגעים מועט בזכות מערכת 'כיפת ברזל'. הניסיונות לבצע פיגוע אסטרטגי באמצעות מנהרות הטרור לא צלחו, וכך גם הניסיון לבצע פיגוע אסטרטגי דרך הים. כמו כן נכשל חמאס בניסיונות לבצע הרג באמצעות כלי טיס לא מאויש.
מצד שני, היעדים שאזרחי ישראל כל כך קיוו שיושגו, ובראשם חיסול היכולות הצבאיות של חמאס אם לא פירוז מלא של הרצועה, וחיסול היכולת של חמאס לחדש את הירי כשיחפוץ בכך - לא הושגו. הגם שכולם מבינים שחמאס השיג זאת בזכות ניצול המוסר הישראלי המופרז: חלק גדול מהירי בוצע מתוך מרכזי אוכלוסייה, מתוך בתי ספר ובתי חולים, שצה"ל לעולם לא יעז לתקוף. בשבוע האחרון הותקפו מספר מתקנים כאלו, בצורה מינורית.
גם ההישג המשמעותי של חיסול מנהרות הטרור נתפס כלא מושלם. זאת משום שאיש לא מתחייב, גם לא בצה"ל, שלחמאס לא נותרה ולו מנהרה אחת שחודרת לישראל.
אם בחודש הראשון של המלחמה נראה היה שהחוסן הלאומי איתן, בשבועיים האחרונים תמונות הנטישה ההמונית של הקיבוצים בעוטף עזה יצרו בעבור החמאס ניצחון תודעתי. גם חידוש הלחימה תלוי אך ורק ברצונו של הארגון.
בשבוע האחרון היה קשה להתעלם מהתחושה הכללית שההצלחות הגדולות של מבצע 'צוק איתן' בשלבו הראשון התמסמסו ככל שחלף הזמן, כי צה"ל נקלע למלחמה הגרועה ביותר מבחינתו: מלחמת התשה. ככל שהמבצע התארך היו לחמאס הצלחות נקודתיות בדמות רקטות שהצליחו לחדור את מערכת 'כיפת ברזל' ולהתפוצץ במקומות מיושבים. ניצחון נוסף נתנו לחמאס שלושת הרוגי פצצות המרגמה בשבוע האחרון: הילד דניאל טרגרמן מנחל עוז ורבש"ץ נירים וסגנו, זאביק עציון ושחר מלמד.
הצמרת נרתעה ממהלך קרקעי
המבצע התארך משום שהצמרת הביטחונית נרתעה מלבצע את המהלך ההכרחי של פעילות קרקעית. אחד מלקחי מלחמת לבנון השנייה היה הצורך במלחמה קצרה ככל האפשר, שתכלול "תמרון קרקעי מהיר וקטלני". מי שהוביל אז את המסקנה הזאת היה מפקד זרוע היבשה, האלוף בני גנץ. מי שהוביל בחודשיים האחרונים את הרתיעה מפעילות קרקעית הוא הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ.
גנץ שכח את האמת הפשוטה שהוא עצמו דגל בה עד לפני מספר שנים: אי אפשר לנצח במלחמה בלי כיבוש שטחים, תמרון קרקעי בלשון הצבאית. לפני כעשור, כשגנץ שימש כאלוף פיקוד הצפון, הוא ידע להזהיר כי את האיום הרקטי של חיזבאללה יהיה ניתן להכריע רק מהקרקע. לשם כך כתב את התוכנית המבצעית 'מי מרום'. במלחמת לבנון השנייה שימש גנץ מפקד זרוע היבשה, וראה כיצד התוכניות שעליהן עמל מושלכות לפח בידי הרמטכ"ל חלוץ. לימים סיפר גנץ בשיחות סגורות כי "שעתיים אחרי שהחלה המלחמה, אמרתי שצריך לגייס מילואים ולצאת למהלך קרקעי. באתי עם תפיסת עולם שגובשה בתפקידי הקודם כאלוף פיקוד הצפון. ידעתי שאת הלחימה בקטיושות לא יהיה אפשר להכריע בלי תמרון קרקעי משמעותי".
לפני כשנה וחצי, בחודש מרץ 2013, כשהוא כבר רמטכ"ל, אמר גנץ בנאומו בכנס הרצליה: "גם את התמרון היבשתי אנחנו חייבים לחזק... אנחנו לא יכולים להסתפק רק במערך של אש, אלא להיכנס לתוך המחילות בעזה ואל תוך הסבך בלבנון - כי שם מונח האויב. זה לא משחקי וידאו. זה מחייב נוכחות פיזית בשטח ולשם כך אנחנו צריכים להכין את הכוחות שלנו".
גם הרמטכ"ל שקדם לו, גבי אשכנזי, סקר בשנת 2010 בהשתלמות של קצינים בכירים, מול מאות מפקדים בכירים בצה"ל, את מסקנותיו מהמלחמות האחרונות: "לא נוכל לנצח במלחמה בלי להעתיק את כוחותינו לשטח האויב... יכולות האש לא מכריעות לבדן. צריך גם יכולות תמרון".
בחודש דצמבר 2011 אמר מפקד פיקוד העורף, אלוף אייל אייזנברג, בכנס השנתי של ראשי המועצות האזוריות בישראל: "אחת משכבות ההגנה של ישראל היא יכולת התמרון של צה"ל, והידיעה של מדינת האויב כי היא תשלם את המחיר באיבוד שטחים שייכבשו, ושלא בטוח שהפעם יוחזרו". משמעות הדברים הייתה אחת: כיבוש שטחים הוא ערובה לניצחון. נסיגה היא מתכונת לניצחון ערבי.
את האמת הפשוטה הזאת שכחו לוחמי הסיירת שהגיעו לצמרת – נתניהו יעלון וגנץ. את התורה הזאת הם זרקו לפח במבצע הנוכחי. השלישייה המובילה שכחה את הסיסמה שלמדה בעת השירות בסיירות המיוחדות: המעז מנצח.
קשה לדבר סרה ברמטכ"ל. בני גנץ הוא אישיות מיוחדת ומרשימה, אדם ערכי במלוא מובן המילה, בעל סגולות נדירות. הוא חכם, צנוע, חף מכל יוהרה, אדם שמדבר עם כל אחד בגובה העיניים בלי שמץ של התנשאות. יש לו רק בעיה אחת, קשה ביותר כשמדובר ברמטכ"ל: האיש אינו שש אלי קרב. זו תכונה טובה לאנשי הדרג המדיני, שתפקידם בין היתר למנוע מלחמה, אך תכונה רעה מאוד למפקד הצבא. הכינוי של גנץ בצה"ל הוא "בניחותא", משום ששיטת העבודה שלו היא לבצע את הכול בנחת. בלי מלחמות מיותרות, ואם אפשר בלי מלחמות כלל.
אש וחיסולים במקום כיבוש
בצה"ל ניסו לפצות על ההימנעות מפעילות קרקעית בהרבה אש, ובשבוע האחרון גם בפגיעה נקודתית בראשי החמאס. אור ליום רביעי שעבר ניסה צה"ל לחסל את מוחמד דף. בחלוף שבוע עדיין לא ידוע מה עלה בגורלו. אבל גם אם דף בחיים, המחליפים שלו כבר מתים. למחרת חיסל צה"ל ברפיח שלושה בכירים בזרוע הצבאית של חמאס: מחמד אבו שמאלה, המפקד הבכיר של חמאס בדרום רצועת עזה; ראא'ד עטאר, ששימש בשנים האחרונות כמפקד האזור הדרומי, עמד בראש המערכה נגד ישראל והיה מאדריכלי פרויקט המנהרות ההתקפיות של חמאס בדרום רצועת עזה; ומחמוד ברהום שהתמחה בהברחות אמצעי לחימה וגיוס כספים לארגון.
למרות זאת, גורם צבאי בכיר אמר השבוע בשיחה עם 'בשבע' שתחושת דרגי השטח קשה: למרות החיסולים, רוב הפיקוד הבכיר של החמאס לא נפגע, וכך גם מערכות השליטה והבקרה של הארגון. "למה לא ראינו פשיטות לתוך עזה למשימות של פגיעה בתשתיות? איפה התעוזה והיוזמה לפגוע במחבלים ברגעים שבהם הם לא מוכנים? הכוחות נמצאים, האווירה מאפשרת את זה – למה זה לא מבוצע?" אומר הגורם הצבאי הבכיר.
מבצע יבשתי לא חייב את כיבוש כל הרצועה. צה"ל יכול בקלות להשתלט על אזורי ביטחון בעומק של כמה קילומטרים לאורך הגבול, ולבלום לפחות את ירי הפצמ"רים, שגרמו ליותר הרוגים מכל אלפי הרקטות.
ועוד אמת שחשוב להזכיר: אובדן שטחים הוא מכה לחמאס, גם מבחינה מדינית. בחברה הערבית, שבה ערכי השאהידיות מוטמעים עמוק כל כך, אובדן אדמה הוא כישלון גדול יותר מאובדן חיים. מדינת ישראל מעניקה מזה שני עשורים לטרור את ההישגים הגדולים שלו: שטחים ושטחים ועוד שטחים. את המסר המאיים ביותר החמאס לא קיבל: אם תמשיכו להילחם, תאבדו את מה שבאמת כואב לכם להפסיד – שטחים.