מבצע 'צוק איתן' ולפניו חטיפת הנערים הצליחו למחוק מהזיכרון אירועים שלפני כן הסעירו את הציבוריות הישראלית ונשמעים היום כמו היסטוריה רחוקה.
רק לפני כמה חודשים עמד היישוב יצהר בעין הסערה, בעקבות כמה פרשיות שנקשרו לתושבים מהיישוב: מעצר משפחת מתוקי בחשד לאירוע 'תג מחיר', פנצ'ור רכבו של מח"ט שומרון, הריסת אוהל המילואים ולא מעט מעצרים והתכתשויות בין כוחות הביטחון לאנשי יצהר. באותם ימים ראשי המדינה, וגם התקשורת, עסקו לא מעט ביצהר.
נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, הפסיק את עיסוקיו והזדעזע מאותה "קבוצה מסוכנת ופרחחית", שלדבריו "רוצה לשבור את הדבר היקר ביותר לנו, מבחינת הקיום שלנו, מבחינת הכבוד ומבחינת האחדות". פרס הצהיר כי "מוכרחים לשים קץ לתופעה הזו בכל דרך חוקית, בכל דרך אנושית ובכל הדרכים האחרות שישנן... אסור לתת לכרסום הקטן הזה להפוך להיות תולעת בביטחונה של מדינת ישראל". ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר אז: "נפעל באפס סובלנות נגד מי שפוגע בחיילי צה"ל ומפקדיו. המפגעים ייתנו את הדין על המעשה הנפשע". ואילו שרת המשפטים ציפי לבני הכריזה בעקבות אירועי יצהר כי "חסידי ארץ ישראל השלמה ובכל מחיר, מאיימים על שלמות מדינת ישראל ועם ישראל".
מכופפים את החוק?
אולם במרחק הזמן, כשבוחנים את התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשות הקשורות ליישוב, מתגלה תמונה בעייתית. לא מעט חשודים שנעצרו באותם ימים שוחררו וכתבי האישום שהוגשו נגדם נמחקו. בימים אלה הוחזר רכבם של בני הזוג מתוקי, שנטען כי הוא נראה באירוע הצתת מסגד באום אל-פאחם. אין כתב אישום נגד בני הזוג, ועדיין לא נמצאו המציתים. במקרה של הריסת האוהל נעצרו לא מעט אנשים, אך הם שוחררו לאחר זמן. לאחד העצורים, שמתברר שלא היה לו קשר לאירוע, נמסר לאחרונה מכתב ובו הודעה כי מבטלים נגדו את כתב האישום מחוסר ראיות. נדמה שאווירת העליהום התקשורתי והכעס הציבורי של אותם ימים הובילו לכיפוף החוק ולמעצרי שווא.
חשוב להבהיר כי היו לא מעט מקרי אלימות שהתרחשו ביצהר ובסביבת היישוב. על הסיבות לאלימות אפשר להתווכח. עם זאת, ברור שהיו לא מעט מעצרים וכתבי אישום שהסתיימו בלא כלום. תושבים מיצהר שנאלצו לעבור את חוויות המעצרים והעמידה לפני שופט ונוקו לאחרונה מכתבי אישום, טוענים כי מערכת האכיפה מכופפת את החוק בכל מה שקשור ליישוב. נטען כי חשדות שלא היו מגיעים להארכות מעצר וכתבי אישום במקומות אחרים, זוכים להליכים מזורזים והחמרות דרקוניות כשמדובר בתושבי יצהר.
כך למשל היה במקרה של בחור נשוי טרי שנעצר בחשד לזריקת אבן על רכב סוואנה של מג"ב. הצעיר היה בדרך לחתונה של חבר, וכששמע קול חבטה הביט לכיוון שער היישוב, שם עמד הרכב. חיילי מג"ב שראו אותו מסתכל החלו לרדוף אחריו בטענה שהוא זורק האבנים. הבחור נעצר עם חולצה לבנה חגיגית, סיפק את גרסתו ואת פרטי החבר שהיה אמור להסיע לחתונה. הוא לא היה רעול פנים. כשראה את חיילי מג"ב רודפים אחריו באמוק ניסה לברוח. הוגש נגדו כתב אישום, וכך הוא שהה, חודשיים אחרי חתונתו, במעצר בית מחוץ ליצהר. מסתבר שהשוטר היחיד שטען כי הוא ראה את הבחור זורק משהו, היה שבוע בלבד בתפקיד. לפי עדותו, הוא ישב בזווית שהקשתה עליו לראות משהו בבירור. לפני כמה שבועות הגיע הנאשם לפתיחת דיון בבית המשפט, ושם הודיעו לו כי אמנם שכחו לעדכן אותו שהוחלט למחוק את כתב האישום נגדו. כשבעמותת 'חננו' ניסו לברר את נימוקי גניזת התיק, התקבלה התשובה שהתיק נסגר מחוסר ראיות.
סוגיית חוסר הראיות היא נושא שעולה בקרב לא מעט עצורים שמגלים לאחר כמה חודשים שהתיק נגדם נסגר. דובר היישוב לשעבר, אברהם בנימין, נעצר בפרשת הריסת האוהל של המילואימניקים, ולאחרונה נודע לו כי גם התיק נגדו נגנז מחוסר ראיות. באותו אירוע היו מספר מעצרים מתוקשרים, ובימים אלה לרבים מהם נסגר התיק. אבל בנימין כועס משום שהוא דורש שהתיק נגדו ייסגר מחוסר אשמה, שכן לא היה לו יד בדבר והוא גם סיפק ראיות לכך.
"כל הסיפור התחיל כשבאו כוחות גדולים והרסו בית שעלה חצי מיליון שקלים והתחלות בנייה שקיימת כבר 15 שנה בשכונה", מספר בנימין. "יומיים אחר כך יצאתי והבעתי את מחאתי נגד ההריסה של הבית של שכני. חיילי מג"ב הסריטו אותי מוחה. באותו ערב התרחש הסיפור של האוהל. ואז, יומיים אחרי כן, מגיע כוח משטרה, שולף אותי מהמיטה באמצע הלילה ומנפנף מול עיניי בצו מעצר בגין הריסת האוהל. אני מביט החוצה ורואה שיירה ארוכה של שוטרים וכוחות מג"ב. בחקירה אני מציג את האליבי שלי לאירוע עם לוח זמנים מפורט. כדי לעשות אימות לטענות השוטרים הוכנסו לחדר החקירה מילואימניקים שנשאלו אם הם ראו אותי או מכירים אותי, וכל אחד מהם אמר שהוא לא מכיר. במקום לשחרר אותי לביתי ולבקש סליחה על מעצר שווא, אני מוצא את עצמי מגיע לבית משפט השלום בעקבות צילום של אנשי מג"ב שהתרחש שש שעות לפני האירוע המדובר. אחרי דיונים וערעורים שוחררתי, ולאחרונה הודיעה הפרקליטות כי כתב האישום בוטל מחוסר ראיות".
חשוב להבין כי יש הבדל משמעותי בין חוסר ראיות לחוסר אשמה. אם כתב אישום בוטל מחוסר ראיות, אזי רובצים על המשוחרר מספר מגבלות שיכולות לפגוע בו בחיים האזרחיים. הוא לא יוכל לשאת נשק, למשל, ולהתקבל לעבודה במקומות מסוימים.
"שק החבטות של מערכת האכיפה"
"יצהר הפך להיות שק החבטות של המערכת שאפשר לעשות על גביו את כל המניפולציות והפרת הזכויות", אומר בנימין. "המעצרים שהיו בפרשיות הללו היו מעצרים של אנשים בולטים שלא היה להם קשר לאירועים. יש איזה מין תסכול של המערכת שלא מצליחה להתמודד עם כל הבעיות שיש במרחב. יש כאן טרור. פיגועים, הצתות, זרקות אבנים ובקת"בים ונהיגה פרועה וגניבות רכבים. על כל זה אין אכיפה קפדנית כמו שיש על אנשי יצהר. אין לזה אח ורע".
האם יכול להיות שאנשי יצהר צריכים לבוא בטענות לאותם פורעים ביישוב שמדליקים את השיח הציבורי, וגורמים לכך שמופעל לחץ על המשטרה והפרקליטות להציג הישגים בכל מחיר?
"הכול נכון, אבל אין שום הצדקה שמערכת החוק תתנכל לאנשים שלא עשו דבר. אין לזה מילימטר של הצדקה. אם למשטרה יש כשל למצוא עבריינים, היא צריכה לבדוק את עצמה ולא לפגוע בחיים של אנשים אחרים שגרים כאן, לא בענישה קולקטיבית ולא במתן דו"חות תנועה מכוונים שנועדו לייצר מתחים".
נושא הדו"חות המכוונים הוא עוד סוגייה שמפריעה לרבים ביצהר. תושבים ביישוב מספרים שיש נוהל של המשטרה, לפיו בכל פעם שיש אירוע ברמה הביטחונית או ההתיישבותית, מתבצע בידוק מהודק בצומת היישוב. פתאום מגיעים שוטרים שטוענים שכל מטרתם היא לבדוק את תקינות כלי הרכב של התושבים ביצהר. הם גם נותנים דו"חות, כשברור לכולם שאין להם עניין בבדיקת הרכבים אלא בניסיון למצוא גורמים שיצאו מהיישוב לייצר הפגנות או הפרות סדר, או סתם להקשות על חיי התושבים. "חצי קילומטר מהיישוב נמצאת משחטת חווארה. יש שם ילדים בני 14 שנוהגים בכלי רכב. כל ליקויי התחבורה ברכבי השומרון נמצאים שם. אם חשוב לשוטרים שכלי הרכב יהיו תקינים, הם מוזמנים לבדוק מה קורה בחווארה", אומר אחד התושבים בחיוך מריר.
בני משפחת מתוקי, שנעצרו בזמנו בעקבות פרשת הצתת מסגד באום אל-פאחם, מתחילים לחזור לשגרה בימים אלה. לאחרונה החזירה המשטרה את כלי הרכב שעמד במרכז החקירה, ולמעשה כתב האישום נגד בני הזוג לא מתקדם לשום מקום. את ימי החקירה במשטרה הם מתקשים למחוק מהזיכרון.
"בוודאי שיש כאן התנכלות", אומר עמיחי מתוקי. "זה חלק מאותה אווירה של עליהום שהרגשנו ביישוב בתקופה ההיא ועדיין מרגישים. כל ההתנהלות של החוקרים נגדנו, העובדה שלא הייתה לנו זכות להיוועץ עם עורך דין, פעולה ששמורה למקרים מאוד מסוימים. הצעקות במהלך החקירה נגד אשתי בברוטליות כאשר יש לנו חמישה ילדים בבית בגיל הגן. היה כאן בפירוש ניסיון לסחוט אותנו רגשית ולהתנכל. על אשתי איימו שהיא תשב בכלא עם פרוצות. אסרו עלינו לדבר זה עם זה, וגם כשהשתחררנו למעצר בית נאסר עלינו לדבר זה עם זה כדי למנוע שיבושי חקירה. זה היה ניסיון התשה שאין לו שום קשר עם החוק. אני זוכר שפעם אחת ישבנו ברכב משטרה, אני ואשתי, ושוטר היה בינינו. רציתי לשאול את אשתי מה שלומה ואיך היא מתמודדת, והשוטר תופס אותי ואומר שאסור לי להסתכל לכיוון של אשתי ולהוציא מילה. זה לא שהיו לנו סודות מדינה".
הרכב שלכם ככל הנראה היה בזמן האירוע באום אל-פאחם, אז טבעי שהם ינסו לקשור אתכם לאירוע.
"נכון, והתשובה שלנו הייתה שלא עשינו כדבר הזה. אגב, בהתחלה טענו שיש להם צילום של הרכב ומספר הזיהוי. אחרי זה הבנו שאין להם מספר זיהוי ולכן הם עצרו שכנים שגם להם יש רכב מאותו סוג. בכל מקרה, לנו לא היה קשר לאירוע הזה. אנחנו לא נועלים את הרכב שלנו ביישוב, ובאותו זמן בתקופת פסח היו אירועים גדולים והתוועדויות והגיעו המוני אנשים לכאן. אם מישהו לקח את הרכב? יכול להיות. אנחנו לא היינו שם. אי אפשר לשלול חירויות על סמך תחושת נקם וכעס. המערכת פועלת בהשתוללות חסרת פרופורציות, והתחושה היא שאין חקירה של אמת אלא בהלה להשיג תוצאות בכל מחיר. אין פרופורציה בהתייחסות של מערכת אכיפת החוק בין נער שכתב גרפיטי ובין ערבים ששורפים וזורקים אבנים ומסכנים אותנו בדרכים מדי יום ביומו. העיוות כאן מייצר תסכול גדול בקרב האנשים".
"המערכת פוגעת בעצמה"
ח"כ אורית סטרוק, שסייעה למשפחת מתוקי בתקופת המעצר, אומרת כי יש לפעול בנחרצות נגד 'תג מחיר' ביישובים, אבל מצד שני יש לה ביקורת קשה על מערכת אכיפת החוק שלדבריה מכופפת את החוקים בכל הקשור לפרשיות 'תג מחיר'.
"ראשית, אני חייבת לציין שפעלתי נגד 'תג מחיר' ביישובים. לא עשיתי זאת בסתר אלא בגלוי", אומרת סטרוק. "כמו כן, אני לא מסתירה את העובדה שפעלתי נגד ההגדרה של 'תג מחיר' כטרור, משום שזה זילות של המושג טרור. לגבי משפחת מתוקי, כל צורת המעצר שלהם הייתה לא לעניין ופגעה בהם ובילדיהם. בתוך המעצר עצמו בוצעו דברים לא חוקיים כלפי הבעל וכלפי האישה, כולל בדיקות משפילות. לצערי המקרים הללו חוזרים על עצמם. למשל, הוגש כתב אישום נגד שני נערים שנעצרו ונאסר עליהם להיפגש עם עורך דין לתקופה ארוכה, וכשעורך דין מטעם 'חננו' עתר לבג"ץ נגד מניעת ההיוועצות, הפרקליטות טענה באוזני שופט כי אי אפשר להיפגש עם עורך דין כי יש כאן חשד לעבירות מסכנות חיי אדם כמו הצתה. בסוף הוגש נגדם כתב אישום על ניקוב צמיגים, אירוע חמור ללא ספק, אבל כל אחד יודע שלא הייתה כאן הצתה. כלומר שיקרו לבית המשפט ובחסות השקר הזה מנעו מהעצורים את הזכות למפגש עם עורך דין, שזו אחת הזכויות הכי בסיסיות לאדם עצור. ברור שהיה עליהום לא רק על אנשי 'תג מחיר' אלא על יישובים שלמים ובעיקר על היישוב יצהר, מאוד לא בצדק. ההתנהגות הזאת, המשתלחת, אין בינה ובין אכיפה ולא כלום. זו רק פעולת עונשין".
עו"ד עדי קידר, שמלווה לא מעט מקרים של חשודים ועצורים שבסופו של דבר מסתכמים בלא כלום, טוען כי המערכת פוגעת בעצמה. "יש כאן מצב של מתח לא בריא בין מתיישבים לאנשי כוחות הביטחון. בשלב מסוים התחילו להיות משחקי כבוד בין צעירים לאנשי משטרה וצבא, כשהשיא היה הריסת האוהל. אין ספק שמדובר במעשה לא מוסרי, אבל אי אפשר לעשות מעצרים מטורפים שאינם קשורים לכלום. הסיפור של משפחת מתוקי זה לקחת משפחה בלי עבר ופשוט להתנכל. זה הגיע לרמה כזו של מעצרים על אמירות בפייסבוק או בווטאספים ומקרים לא מעטים של מעצרי שווא. האצבע על כתבי האישום קלה מאוד על ההדק. הבעיה שלי היא לא עם הלחץ הציבורי והתקשורתי, שהוא תמיד יהיה קיים, אלא עם התנהלות המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט. היכולת שלהם לכופף את החוק להגמיש עקרונות משפטיים וההחמרה של בתי המשפט גרמה למשטרה ולפרקליטות להבין שפשוט אפשר ובית המשפט יספוג. ומה קורה בפועל עם כל אותם מעצרי שווא? העצורים הופכים להיות עוד יותר קיצוניים אחרי שסבלו מנחת זרועם של המשטרה והשב"כ. למרות שהם לא עשו דבר, הם כנראה לא יהיו אזרחים טובים יותר. כלומר, המערכת גורמת נזק קשה לעצמה, וזה יחזור אליה כבומרנג".