מולא יהושע-רז היה יהודי רוכל שנדד בכפרים המוסלמים שסבבו את העיר הראת באפגניסטן. חורף אחד הותיר את אשתו המעוברת חנה ויצא רכוב על חמורו לעבר הכפרים המושלגים. בדרך פגשו בו שודדי דרכים, בזזו את כל רכושו ונטלו ממנו את בגדיו החמים. הם קשרו אותו ערום לעץ והוא קפא למוות תחת מעטה השלג הכבד.
האלמנה חנה ילדה בן יתום וקראה לו מולא רפאל יהושע-רז, על שם אביו המנוח. האם התפרנסה מכיבוס בגדי עשירים על גדת הארי-רוד, הנהר הזורם ליד העיר הראת. בשנת 1898, בהיותו בן שלוש עשרה, הצטרף הנער, מבלי להודיע לאיש, לשיירת גמלים ששמה את פעמיה לארץ הקודש. לאחר מסע שארך כמה חודשים וכלל הליכה לאורך מאות קילומטרים, הגיע לירושלים. זו הייתה השנה שבה ביקר הקיסר וילהלם השני ובעקבותיו בנימין זאב הרצל. רפאל נמנה על הצופים שמחאו כפיים לקיסר.
בכל אותה עת אמו חנה הייתה בטוחה שגם בנה מצא את מותו בדרכים.
רפאל נקלט היטב בירושלים ובגיל צעיר היה ממורי הדרך הראשונים שהובילו שיירות של סוסים ופרדות אל טבריה ומירון ויתר ערי הקודש. בשאר ימות השנה ניהל את חנותו בשכונת הבוכרים בירושלים. הוא התאזרח ונשא לאישה את בכורה-יוכבד. לאחר נישואיו התבסס מעמדו כמורה דרך וכמספר הסיפורים בשכונה.
בתחילת שנות השלושים נודע למשפחה באפגניסטן כי הבן האובד רפאל חי וקיים בארץ ישראל. הם העבירו לו הודעה כי ברצונם לעלות ארצה. היה ברור לרפאל כי אין סיכוי לאמו חנה, אחיותיו יוכבד ורחל ואחיו נוריאל רז ומשפחותיהם לקבל סרטיפיקט, והוא הסדיר להם אשרת תיירים לשישה חודשים תמורת פיקדון נכבד והתחייבות לעזיבתם בתום המועד.
המשפחה יצאה מאפגניסטן, חצתה את כל איראן והגיעה לבגדד שבעיראק. משם נסעה באוטובוס שהגיע לירושלים, עד לרחוב שבו הייתה תחנת ההסעה לבגדד ליד בית החולים של ד"ר טיכו.
ששת החודשים שבהם שהו בני המשפחה בירושלים היו מלאי שמחה ודאגה. הם השתוקקו להישאר בארץ הקודש לצמיתות, אבל היה ברור שבתום חצי שנה על רפאל להביא את משפחתו לתחנת ההסעה, לקבל אישור שכולם נמצאים באוטובוס ולנסוע בחזרה לבגדד ולאפגניסטן.
רפאל ניסה לבטל את רוע הגזירה ופנה לארגון ההגנה. שם נאמר לו שעליו לעשות מה שנדרש ממנו ולדאוג לקבל אישור שאכן כולם הגיעו להסעה.
בהתקרב המועד בני המשפחה בכו ללא הפוגה. כאבם היה עצום. רק נס יכול היה לשנות את מצבם. ביום המיועד עלו לאוטובוס ורפאל קיבל אישור על הפקדת משפחתו בידי השלטונות והסתלק מן המקום.
לפתע הגיחו כמה אנשי הגנה כשהם עמוסים דברי מתיקה ובקבוקי ויסקי, וביקשו מהשוטרים הבריטים לחגוג את הפרידה מהתיירים באוטובוס. הם החלו להשקות את השוטרים במשקה החריף והציעו להם כיבוד חגיגי. כאשר השוטרים היו מבושמים כדבעי, חמקו אנשים נוספים לאוטובוס, הוציאו את בני המשפחה מהדלת האחורית ונעלמו במהירות מן המקום.
בני המשפחה הנדהמים לא ידעו דבר על התוכנית ולא היה להם מושג להיכן פניהם מועדות. הם הובלו לביתו הסמוך של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל, דמות נערצת שזכתה לכבוד גם מהשלטון הבריטי. חברי ההגנה הסתלקו מבית הרב, ולאחר שהשוטרים הבריטים גילו את מעשה המרמה, פתחו מיד במצוד נרחב.
הרב ומשפחתו לקחו את הסיכון שעלול היה לפגוע במעמדו של הרב והעניקו למסתתרים קורת גג ומזון, וגם מילות עידוד ונחמה. אנשי המשטרה הבריטית לא העלו בדעתם שבני המשפחה הנמלטת נמצאים כה קרוב, ובכל אופן חששו לפגוע בפרטיותו ובכבודו של הרב קוק.
לאחר מסע חיפושים נרחב בכל רחבי ירושלים הגיעו השוטרים לרפאל ואסרו אותו בקישלה שבעיר העתיקה. טענותיו כי קיבל אישור הפקדה נפלו על אוזניים ערלות. העיתון העברי 'דואר היום' פרסם כתבה שבה מחה על העוול שנעשה לרפאל שהפקיד את משפחתו כאזרח נאמן ובכל זאת נכלא. הלחץ הציבורי נשא פרי ורפאל שוחרר כעבור זמן קצר.
חיפושי הבריטים העלו חרס. לאחר כמה ימים שבהם אירח הרב קוק את בני המשפחה, הגיעו באחד הלילות אנשי ההגנה והעבירו אותם לפתח תקווה, שם בנו את בתיהם והקימו דורות נאמנים על אדמת ארץ ישראל. כיום נקרא הרחוב שבו שכן בית המסתור הקדוש רחוב הרב קוק.
על פי הספר 'מאחורי מסך המשי' מאת בן-ציון יהושע-רז
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il