ביום שני, התקיים בוועדת החינוך של הכנסת דיון לרגל מלאת 100 שנים לציונות הדתית. נושא הדיון היה \"מסקטוריאליות לממלכתיות\". יו\"ר ועדת החינוך והתרבות ח\"כ זבולון אורלב אמר כי הקמתה של תנועת \"המזרחי\" באדר תרס\"ב בידי הרב ריינס נבעה מהצורך להקים זרם חינוך. ריינס, אמר אורלב, הבין כי אי אפשר לבנות מדינה יהודית ולבנות ריבונות יהודית במדינת ישראל ללא חינוך יהודי שורשי. על כך, מציין אורלב, הייתה מחלוקת גדולה בהסתדרות הציונית, ולמטרה זו הוקם \"המזרחי\". לדברי אורלב, אם מתבוננים לאחור על 100 שנות ציונות דתית אפשר לראות כי הן הניבו יבול אדיר של עשייה חינוכית, אך עתה, לדבריו, נתבעת השאלה אם הציבור של \"המזרחי\" רואה את עצמו ממונה רק על חינוך ילדיו שלו, ומתנהל על פי הגישה של \"ואנחנו את נפשותינו הצלנו\", או שמא רואה הציונות הדתית את עצמה אחראית גם על כלל ילדי ישראל. יש לבחון, אומר אורלב, מה התפקיד של הציונות הדתית במניעת התבוללות רוחנית במדינה שבה אנשים גדלים כך שהגדרת זהותם היהודית מתמצית אך ורק בידיעה שנולדו לאם יהודייה. שאלת האחריות כלפי הכלל נמצאת במגמות סותרות. מצד אחד ניצבת מגמתן של קהילות המסתפקות, לדבריו, בדאגה לילדיהם הפרטיים שלהם, והם מסתגרים מכלל הציבור הציוני, ומקימים מסגרות פרטיות, ומצד שני ניצבות קהילות מהציבור הדתי לאומי הרואות את עצמן שותפות בעשייה הממלכתית.
בדיון בוועדת החינוך והתרבות אמר ד\"ר יעקב הדני, ראש המכללה למורים מכללת ליפשיץ: \"מראש חתר החינוך הציוני דתי לממלכתיות. הרעיון האידאי היה חיבור עם כלל העם, ולפיו כל אזרח שירצה חינוך ממלכתי דתי יקבל אותו מאתנו. עתה יש לבדוק האם המדינה עוזרת לחינוך הממלכתי דתי להדגיש ההיבטים הממלכתיים שבו\".
פרופ\' אליעזר דון יחיא מאוניברסיטת בר אילן טען בדיון: \"מעצם טבעו, החינוך הממלכתי דתי הוא סקטוריאלי אבל גם ממלכתי. באופן היסטורי, המטרות החינוכיות של הזרם החילוני לא עלו בקנה אחד עם מגמותיו החינוכיות של הציבור הציוני דתי, ועל כן הוקמה תנועת \'המזרחי\'. המצב היום הוא שבתוך החינוך הממלכתי דתי ניכרת תופעה של סקטוריאליות, ועל כך אני אומר כי גם אם יש מקום להתגדרות במסגרות בעלות גוונים דתיים שונים השאלה היא האם ישתלבו מסגרות חינוכיות אלו בתוך המסגרת המשותפת של הציבור או מחוצה לה\".
ליאורה מינקה, יו\"ר \"אמונה\": \"בעולם יש היום מגמה גורפת שהורים מעורבים יותר בחינוך ילדיהם ורוצים לבחור להם את החינוך הנאות, לדעתם. כן ישנה מגמה של הגדרת שונות ערכית של ציבור זה מציבור אחר, ללא קביעת עדיפות של ציבור אחד על משנהו. כך ראוי לראות גם את החינוך הממלכתי דתי לעומת זרמים חינוכיים אחרים\".
בדיון בוועדת החינוך והתרבות אמר ד\"ר יעקב הדני, ראש המכללה למורים מכללת ליפשיץ: \"מראש חתר החינוך הציוני דתי לממלכתיות. הרעיון האידאי היה חיבור עם כלל העם, ולפיו כל אזרח שירצה חינוך ממלכתי דתי יקבל אותו מאתנו. עתה יש לבדוק האם המדינה עוזרת לחינוך הממלכתי דתי להדגיש ההיבטים הממלכתיים שבו\".
פרופ\' אליעזר דון יחיא מאוניברסיטת בר אילן טען בדיון: \"מעצם טבעו, החינוך הממלכתי דתי הוא סקטוריאלי אבל גם ממלכתי. באופן היסטורי, המטרות החינוכיות של הזרם החילוני לא עלו בקנה אחד עם מגמותיו החינוכיות של הציבור הציוני דתי, ועל כן הוקמה תנועת \'המזרחי\'. המצב היום הוא שבתוך החינוך הממלכתי דתי ניכרת תופעה של סקטוריאליות, ועל כך אני אומר כי גם אם יש מקום להתגדרות במסגרות בעלות גוונים דתיים שונים השאלה היא האם ישתלבו מסגרות חינוכיות אלו בתוך המסגרת המשותפת של הציבור או מחוצה לה\".
ליאורה מינקה, יו\"ר \"אמונה\": \"בעולם יש היום מגמה גורפת שהורים מעורבים יותר בחינוך ילדיהם ורוצים לבחור להם את החינוך הנאות, לדעתם. כן ישנה מגמה של הגדרת שונות ערכית של ציבור זה מציבור אחר, ללא קביעת עדיפות של ציבור אחד על משנהו. כך ראוי לראות גם את החינוך הממלכתי דתי לעומת זרמים חינוכיים אחרים\".