'כלל!', שימי אנגל
הוא אמנם לא יצר ז'אנר חדש, ולטעמי מינון השירים הדאנסיים והקצביים באלבומו קצת גבוה מדי, אבל נראה ששימי אנגל (או כפי שכתוב במקומות מסוימים בדיסק, "שמעי ענגעל") כאן כדי להישאר.
עכשיו יוצא לאור אלבום הבכורה המושקע שלו, אחרי שצבר ניסיון בהופעות בטישים ובאירועים בקהילתו במונקאטש, היה חבר במקהלת 'המזמרים', ובאופן כללי נחשב להבטחה חסידית מעניינת.
אלבום הבכורה של אנגל, שהופק על ידי נפתלי שניצלער, בהחלט פורע את השטרות. אסופת השירים ממצבת אותו כזמר מעניין, לא מתפשר, שעובד עם מקצוענים (יוסי גרין, ליפא שמעלצר, משה לאופר ועוד), ועושה מוזיקה מלוטשת מאוד ומופקת היטב כבר בתחילת דרכו.
יש כאן רגעים יפים מאוד, שניתן לתפוס בעיקר בשירים "נודה" (בלדת שנות השמונים עם כינורות של שנות השבעים), "הקשיבה" המקהלתי, שמסתיים עם סולו גיטרה מעולה, "ניגון קרליבך" ששוכלל ממקור פשוט למדי אל שיר המונים סוחף ומופק היטב. וגם "ותעורר", שלמרות שהוא מושר במבטא אשכנזי שאינו ידידותי להדיוט כמוני, מצליח לרגש בזכות העוצמות הגדולות הטמונות בו.
האיזון שיש כאן בין שירים קצביים ובין בלדות מזכיר לי, להבדיל, את הזמרים המקבילים מהז'אנר המזרחי. מצד אחד צריכים לרגש את המאזין בבית עם בלדות מלוטשות, ומצד שני חייבים לספק את הסחורה גם לרחבות הריקודים בחתונות. כאן לטעמי הכף נטתה יותר מדי לכיוון רחבות הריקודים, כולל עיבודים דאנסיים שהיה אפשר לוותר עליהם. מצד שני, כמובן שלא הכול דאנסי. יש גם רגעים שקטים, מהורהרים, סוחפים ומתוקים. נקווה שבאלבומים הבאים הם ילכו ויתרבו.