ממורד למדינאי

'מר בגין', משחק: דני שטג,

כתיבה: גבריאל עמנואל,

בימוי ותרגום: צחי (חרמון) בן דוד

ההצגה 'מר בגין' התחילה לרוץ במלאות מאה שנה להולדתו, ומאז הספיקה להופיע ברחבי הארץ. כעת, לכבוד חגיגות העשור למרכז מורשת בגין, היא חזרה לכור מחצבתה.

הצגת יחיד מהווה תמיד אתגר לא פשוט - לרתק את הקהל בלי שותפים על הבמה וכמעט בלי לנוח לרגע. השחקן דני שטג עושה זאת בצורה מעוררת התפעלות. הוא נכנס לדמותו של בגין בצורה מושלמת וגם הצליח למלא 45 דקות בצורה קולחת.

כשעל הבמה תפאורה מינימליסטית נכנס בגין לאטו, מדליק נר זיכרון לאשתו, ערב יום השנה השביעי לפטירתה, מתיישב על הכיסא ופותח במונולוג מרתק המגולל את סיפור חייו. הוא מתחיל מתקופת נערותו כמנהיג בית"ר, מעצרו בידי המשטר הסובייטי, הפיקוד על האצ"ל ועד לשנות כהונתו כראש הממשלה וההחלטות הגורליות שקיבל: מלחמת שלום הגליל, הפצצת הכור האטומי בעיראק והסכם השלום עם מצרים.

בגין מעלה זיכרונות משותפים באוזני אשתו המנוחה, ונזכר בין השאר התקופה שבה נאלץ להתחבא מעיני הבריטים ולהחליף זהויות. באחת הפעמים הוא אף גידל זקן והפך להיות הרב סאסונוביץ', עד שאפילו היא לא זיהתה אותו. "נו, איך זה היה להיות רעבעצן סאסונוביץ'..." הוא שואל אותה בבדיחות הדעת.

שילוב קטעי מולטימדיה בין הסצינות מעניק להצגה עוצמות מיוחדות, כמו למשל כשבגין משחזר את ההתקפה על אלטלנה, כשברקע התותח מפגיז את הספינה ובגין זועק בקול על-אנושי להפסיק את ההפגזה. למרות האובדן הכבד, 16 הרוגים ועשרות הפצועים, הוא אינו מצטער על כך שאסר על פקודיו להשיב אש.

מסיבות העיתונאים הומחשו גם הן בצורה מוצלחת, כשבגין עונה לשאלות הכתבים הזרים בצורה נחרצת אחרי הפגזת הכור האטומי בעיראק, מלחמת לבנון ואירועי סברה ושתילה. בהמשך הוא מסביר כמה חשוב לו הסכם השלום עם מצרים, למרות המחיר הכבד של פינוי ימית ומרחבי סיני.

פרט מעניין שמשום מה נשמט מההצגה הוא מלחמתו של בגין בהסכמי השילומים עם גרמניה. אך גם בלעדיו, ההצגה מלאה וגדושה בסיפור חייו המרתק.