עניין אישי - אביחי בוארון

41. תושב עמונה. נשוי לעפרה ואב לשישה. יו"ר תנועת 'מעייני הישועה', מו"ל השבועון 'ישראלי' והירחונים 'פנימה' ו'ילדים'.

תגיות: אתנחתא 609
עפרה לקס , י' באלול תשע"ד

עניין אישי - אביחי בוארון-ערוץ 7
אביחי בוארון
בשבע

התחלה: תמוז תשל"ג, נתניה. האב, בן למשפחת סוחרים בלוב שעזבה הכול ועלתה לישראל, עסק בהוראה עד הפנסיה. "הוא מבחינתי הייצוג הנאמן לשרשרת הדורות". לאם, שעלתה גם היא באותה שנה מטריפולי, היה מתחת לבית גן ילדים, "שבו גדלנו עד גיל שלוש-ארבע". ההורים "הכניסו בנו ציונות בריאה, ערכיות, מסירות לכלל ונחישות". שישה ילדים, הוא הרביעי.

לימודים: ממ"ד יבנה. "ילדים חילונים ומסורתיים, בני שכונות ובני ציונות דתית קלאסית. הייתה מתיקות, פשטות ואינטגרציה טבעית". החטיבה והתיכון נלמדו בישיבה התיכונית בעיר. "למדתי לא להאמין יותר מדי בסטריאוטיפ שאתה בונה על האדם שעומד מולך". באותה תקופה רוב הר"מים בישיבה היו חרדים, כך שהשקפת העולם נרכשה בבית ובבני עקיבא.

בני עקיבא: חוץ מחוויות רבות, "שם פגשנו פעם ראשונה את הרב קוק שהפך לדמות מאוד משפיעה". שם הייתה גם חשיפה למושגי מנהיגות, שליחות ואחריות. הוא היה חניך וגם מדריך, ופעם נלקח עם עוד כמה חבר'ה לריאיון ברדיו ערוץ 7. "אמרתי אז שציונות דתית היא בעלת אמירה משל עצמה וסדר יום רוחני, חברתי ותרבותי. היום רואים את הדברים מקבלים צורה ופנים".

ישיבה: עטרת כהנים. "אחותי למדה במכון אורה והביאה הביתה חוברות של 'עיטורי כהנים'. שתיתי אותן בשקיקה, ומשם הדרך לישיבה הייתה קצרה". בתום שנה וחצי התגייס לגולני.

גולני שלי: "המשך טבעי של הישיבה". היה הרבה קו לבנון, יו"ש ועזה, אבל לא נרשמו חוויות מיוחדות. אחרי שלוש שנים היה טיול קצרצר.

הטיול: שלושה שבועות באירופה בג'יפ, לחרוש את המרחבים. "אתה יודע שאתה עושה שטויות. כמו להיכנס לבית קפה בעיצומה של דיאטה ולבקש רק קצפת". אחר כך הייתה חזרה לישיבה וגם תקופה במכון מאיר.

אקדמיה: אחרי שלושה ימים של לימודי פסיכולוגיה הופנמה ההבנה שזה לא התחום, והייתה עריקה לכיוון לימודי משפטים. "חשבתי שהמקצוע יהיה קריטי בכל המערכה של גאולת קרקע ובתים - חיידק שנדבקתי בו בעטרת כהנים. ראיתי כמה רבה המלאכה וכמה כוחות נדרשים לביצועה, וחשבתי שגם יהיה מעניין וגם יהיה אפשר להתפרנס מזה". אחרי סטאז' הוא פתח משרד בירושלים אבל אחרי שנה הוא סגר.

סגר: כבר בסטאז' היו הרהורים על היתרון של הציבור הדתי-לאומי, מה שהביא למסקנה שהוא נעוץ ב"ערכים, תודעה, חינוך והשקפה". הוחלט שיש להנחיל את תורת הרב קוק לעם ישראל ובמקביל לפתיחת משרד עורכי הדין נפתחה גם 'מעייני הישועה'. "ואז הגעתי לצומת דרכים שבו הייתי צריך לבחור בין העיסוקים".

מעייני הישועה: "החלטתי לקפוץ לזה בכל הכוח". היום הארגון מכשיר ושולח "יזמים שהם גם רבנים" לכהן כרבני קהילות. "המטרה כפולה: גם לתת שירות לבני הקהילה, בהם רבים מאוד מסורתיים, וגם לתת שירות למי שאינו מחובר לקהילה ולחבר אותו פנימה". היום 40 רבני קהילות מנהיגים 3,500 משפחות ועשרת אלפים ילדים. "הרבנים מעורבים בהחלטות הקשורות לאיזה בית ספר לשלוח את הילד, לאיזה תיכון וכו'. זו השפעה מטורפת".

החלום: לתת שירות על ידי 400 רבנים-מנהיגים ל‑100 אלף ילדים, "וזו תוכנית החומש". אבל יש גם הבנה "שהמעגלים שבונים את התודעה של מר ישראלי לא בנויים רק ממפגשים אישיים אלא גם מתקשורת המונים".

תקשורת המונים: חוץ מעלון השבת ששמו הוסב לא מזמן ל'ישראלי', הוא מו"ל של עיתון הנשים 'פנימה', שהפך לפני שלוש שנים וחצי לירחון, "השינוי הכי משמעותי מתחיל בבית ובאישה - ומשם הכוח". 'פנימה' מביא אמירה אחרת מזו שמצויה בעיתון נשים דתי אחר. "אני לא מאמין שעיתון מבטא ציבור. אני מאמין שהוא משפיע עליו".

משפיע: בכל הנושא של תרבות, אופנה וצניעות, למשל. ל'פנימה' יש עשרת אלפים מנויות, חלקן מסורתיות. "הן אומרות: 'אנחנו מקבלות במגזין הזה דברים שאין סיכוי שנקבל בתקשורת הכללית'". השאיפה היא לפרוץ לציבור הכללי ולהביא גם להם את הבשורה.

בשורה: לפני חודש החל להוציא לאור את עיתון 'ילדים'. "אחרי המגזין 'פנימה' זה היה רק עניין של זמן עד שנבנה מוצר משלים. נחשפנו לכך שאין לילדים עיתון שמקפל בתוכו ערכים של ארץ ישראל, ציונות ויהדות שמוגשים בכיף". הסיסמה היא "ילדים, צאו מהמחשב" ולשם כך גויסה נבחרת כוכבים.

הכוכבים: גלילה רון-פדר-עמית, דורון שפר, חיים ולדר, רונית לוינשטיין-מלץ, אלידע בר שאול ועוד. העיתון, שערוך בידי עדי אהרן, מקבל "תגובות מטורפות" וכבר מתהדר ב‑3,000 מנויים. "החלום הוא שהעיתון הזה יופץ בכל בית, שילדים ירצו לגדול עליו ויפנימו את הערכים שמקופלים בתוכו. כי אם זה יקרה, יהיה לחברה שלנו כוח ללכת קדימה עוד שנים רבות".

עמונה: עוד כשהיה סטודנט הוא נחשף ליישוב צעיר שיושב על גבעה, "במקום שכוח אל, חשוף לרוחות". אז היו שם ארבעה רווקים ושש רווקות ועוד זוג צעיר, "והם היו עסוקים בלנקות את הראש ולהמשיך את הטיול של הודו. באו לעשות אידיאולוגיה בכיף, וזה קסם לי".

בגלל הרוח: הוא הצטרף למרות התנאים הלא מאוד נוחים. "עברנו חורפים מטורפים", בין היתר הקרוואן התהפך מהרוח והגג קרס. אבל עד היום הוא שם. "אחרי שלוש-ארבע שנים הכרתי את אשתי, עפרה, והתחתנו".

ההיכרות: בדרך לחברותא ביישוב הוא עבר דרך בית הכנסת כדי לאסוף גמרא. עפרה הייתה שם, כדי לארגן את ברית המילה של הילד הראשון של היישוב "והשאר היסטוריה". עפרה, בת למייסדי היישוב עפרה שנולדה ביום הולדת שלוש ליישוב, קרויה על שמו, "זה היה טבעי". היא עוסקת בעיתונות ובכתיבה.

הברכה: שישה ילדים. הבכור יחגוג בר מצווה בעוד שבועיים והצעיר לומד במעון. החל משנתון מסוים כבר לומדים הילדים ביישוב, "בבית ספר שהוקם לפני ארבע שנים". אם כי השנתונים עדיין כפולים "לכן אנחנו אומרים שהילד מתחיל את כיתה ג'-ד'".

יו"ר מטה המאבק: בעבר המפעל הציוני ואחריו גם מפעל ההתיישבות "הוקמו בקומבינה ובקריצת עין". אבל "כמעט 50 שנה אחרי, העניין חייב להגיע לידי הסדרה כי מדובר במאות אלפי ישראלים שתלויים במינהל האזרחי, וזה מעכב את ההתפתחות הטבעית". עמונה, כמו יישובים רבים אחרים, בנויה על קרקע פרטית.

טראומה: פינוי תשעת הבתים היה קשה באופן מכוון. "היה לנו חשוב לצרוב בתודעת מקבלי ההחלטות שפינוי יישוב לא יעבור בשקט, ולדעת רבים וטובים זה השפיע בדיונים של הדרגים הגבוהים על נושא פינוי יישובים". אין סתירה בין המאבק לציונות. "האמירה היא שהמאבק כפי שהיה בעמונה הוא לגיטימי ודמוקרטי ואפשר להמשיך ולאהוב את המדינה".

ליקר עמונה: למשפחה יש כרם קטן של דונם וחצי שהיא מפתחת ומעבדת. ממנו ומכרמים נוספים באזור מפיקים יין ב'יקב עמונה', שהוא בעליו ו"הספיק לזכות בשתי מדליות".

הדירה: מרכז חייהם הוא בעמונה, אבל את הדירה רכשה משפחת בוארון בנוף ציון, פרויקט נד"לני בירושלים, שהיה תקוע בשל הימצאו בסמיכות לשכונת ג'בל מוכאבר. בוארון נכנס לתמונה אחרי שהקבלן, שרק ביקש לממש את חלומו של אביו ולבנות במקום שכונה יהודית, כבר היה מיואש.

ההצלחה: הוא גייס את עורכי העיתונים אורי אליצור ועמנואל שילה "שנענו בשמחה", ו"בעזרת ה' ובזכות צוות אדיר שנתן את הנשמה" הוא הצליח לשווק את הדירות בתוך מספר חודשים. "אחרי ט' באב המשאיות נכנסו בזו אחר זו והיו לי דמעות בעיניים. עוד שכונה יהודית נבנית".

מכון אמ"ת: 'מכון מחקר ציוני למשפט וכלכלה' הוקם על ידו לפני שנה, "כדי להיות בית חרושת להצעות חוק שיעברו למחוקקים בבית היהודי ובליכוד". המטרה: "להשפיע על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית". הוא עצמו, אגב, השלים תואר שני במנהל עסקים ממכון לב. "נותרה רק בחינה אחת".

אם זה לא היה המסלול: לא ידוע. "העיסוק שלי היום הוא חיבור בין יצר ההרפתקנות ובין מטען ערכי חזק, שמצד אחד אי אפשר בלעדיו ומצד שני מדליק לעשייה ומבקש לצאת החוצה".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: עפרה מארגנת את הילדים בבוקר, והוא, שהולך לישון די מאוחר בלילה, מספיק "להתראות עם הילדים" לפני שהם יוצאים למסגרות. אחרי כוס קפה של בוקר הוא "מסתער על היום". רגעי האיכות עם הרעיה והילדים מלוקטים "בדחילו ורחימו".

אוכל: לפני קצת פחות משנה הוא עלה במקרה על משקל של חבר "וחשכו עיניי", המחוג הצביע על מספר תלת ספרתי. "במרפאה, בדרך הביתה, נשקלתי שוב", אבל התוצאה הייתה זהה. "חטפתי זבנג". במוצאי החגים נפתחה דיאטה שבמסגרתה הושלו עד היום 30 ק"ג. "הסוד הוא לא לגעת בשום דבר שאתה יודע שלא טוב לגוף שלך".

מוזיקה: יש אהבה לשירי ארץ ישראל, אריק איינשטיין, שושנה דמארי ופיוטים "שמחזירים אותך לתפריט המקורי שלך". וכצפוי, גם האזנה למוזיקה יהודית ישראלית מתחדשת. "חייבים לדחוף את המוזיקה הזאת קדימה בפרסום וברכישה. בסוף, זה מה שישביח אותה".

עתים לתורה: 'חוק לישראל', גונב פה ושם דקות לימוד. "וכמובן, שבת עם הילדים".

שבת: יש אהבה גדולה ליום הזה. "זה לא 'מעין', אלא עולם הבא". הניתוק מהעבודה הוא מוחלט. בעלוני שבת, למשל, הוא לא נוגע. "זה זמן אישה משפחה וקהילה, זמן לשבת עם כוס קפה ברוגע אמיתי".

אחזקת הבית: "ממש לא מספיק לעזור". מצד שני, "לא פעם ולא פעמיים מגיע הביתה בשעה מאוחרת ועובר במשך שעתיים על הבית", כולל שטיפת כלים, סידור חפצים, ספרים ומה לא. "ואם המצב קטסטרופה - אז ספונג'ה".

מפחיד: אלוקים. "לא לאכזב אותו, ולגמור את החיים בתחושת החמצה שלא עשיתי ולא נתתי מספיק. שיכולתי יותר".

דמות מופת: יצחק שמיר. "כי משורה משחרר רק המוות" וגם כי האיש היה מחויב אך ורק לעולם הערכים שלו-עצמו. "צוק איתן, אבל באמת". וגם הרב קוק, "מחולל תמורות ומהפכן שעורר אמיתות רדומות, שהשפעתו נמתחת הרבה מעבר לגבולותיו הפיזיים". עם הרב מרדכי אליהו היו מפגשים אישיים שהשפיעו רבות. "הייתי נכנס אליו ועף מהאנרגיות, מהקדושה ומהקסם".

פנאי: האישה והילדים, "ופה ושם גם קריאה, בעיקר בסופי שבוע". האחרונים הם 'מנהיגות' של רודי ג'וליאני, ו'רקוויאם גרמני' המספר את קורותיה של יהדות גרמניה מאמצע המאה ה‑18 ועד השואה דרך אישים מהתפוצה הזו.

כשתהיה גדול: את מה שהוא עושה היום, "אבל הרבה יותר בגדול". והוא גם לא שולל פוליטיקה. "זהו שדה פעולה מורכב הטומן בחובו הזדמנויות לפתח, ליצור ולשנות". ויש גם אמירה: "בנט עושה טוב לבית היהודי ואם ייבחר בעתיד לראשות הממשלה זה יהיה לברכה. עם זאת, המפלגה חייבת לשמור על האוריינטציה שלה ולחזק את הצד היהודי-אמוני בה. אנחנו לא ליכוד ב'. משנתנו הרוחנית היא היתרון היחסי שלנו".