מהעיתונות אנו למדים שוועדת המשמעת באוניברסיטת אריאל החליטה לפטר את פרופ' אמיר חצרוני, בעקבות התבטאויות שונות שלו לגבי נשים.
חצרוני, מרצה לתקשורת במוסד, הועמד לדין משמעתי בשל תלונות שהגישו נגדו חברי סגל, בהתבסס על פניות של אלפי נשים שהוגשו באמצעות שדולת הנשים, האגודה ללימודים פמיניסטיים ואיגוד מרכזי הסיוע.
בין היתר נכתב בה כי "הדרישה לפיטוריו נובעת בעיקר מגילויים קשים של שטנה כלפי נשים ונפגעות ונפגעי אלימות מינית”. חצרוני גרר באחרונה את עמותת "הפמיליסטים", שאני עומד בראשה, לתוך המחלוקת, בעת שטען שהאוניברסיטה היא מקום ימני, שמרני וחשוך.
הוא הביא כראיה את העובדה שהאוניברסיטה עורכת "כנסים פסאודו-אקדמיים שהמטרה שלהם היא להחזיר את האישה למקומה הטבעי במטבח", כדבריו, כאשר הכוונה היא למספר כנסים שערך החוג לקרימינולוגיה באריאל, בשיתוף פעולה עם עבדכם הנאמן, בנושא אלימות במשפחה. זאת, תוך הצגה מסולפת של מטרות הכנסים והשקפת העולם של "הפמיליסטים", והשמטת העובדה שחצרוני עצמו השתתף באחד מהכנסים הללו רק בשנה שעברה.
בכדי להסביר מה קורה כאן ומי נגד מי, צריך לספר סיפור מפותל של פוליטיקה בין שמאל וימין, ו”סאלטה” שעשה פרופ' חצרוני, מהתבטאויות בוטות לגבי נשים, לניסיון להציג דווקא את אוניברסיטת אריאל כביכול כאנטי-נשית, ואת עצמו כמי שנמצא בצד הפרו-נשי.
הכנס האחרון בסדרת הכנסים בנושא אלימות במשפחה שערך בשנים האחרונות החוג לקרימינולוגיה התקיים לפני 15 חודשים. היה זה כנס בינלאומי פורץ דרך, שהיה לי הכבוד להיות בין מארגניו ומשתתפיו.
אורח הכבוד של הכנס והנואם המרכזי היה הפרופסור מורי שטראוס מאוניברסיטת ניו המפשייר, החוקר הבכיר בעולם בנושא אלימות במשפחה, שהציג ראיות חד משמעיות לכך שהמגדריסטיות פועלות מתוך האקדמיה בדרכים פסולות בכדי לזייף נתוני מחקר, בצורה שתגרום למחוקקים ולציבור לחשוב שאלימות במשפחה מבוצעת רק על ידי גברים.
בדרך זו – נציין – המגדריסטיות מייצרות אווירת מלחמה בין המינים ומשיגות כוח פוליטי רב. המציאות – כך גילו המחקרים בצורה חד משמעית – היא שנשים נוקטות אלימות פיזית כלפי בני זוג לא פחות מכפי שעושים זאת גברים, גם אם התוצאות הן בממוצע פחות חמורות, מהסיבה הפשוטה שנשים פחות חזקות וגברים יותר מוצקים. בנוסף, רוב הפגיעות בילדים מבוצעות על ידי אמהות ולא על ידי אבות. בצעד יוצא דופן,
פרופ' שטראוס הוקיע חוקרים ישראליים ונקב בשמותיהם, וטען כי היו שותפים בהסתרה וסילוף של נתוני אלימות, כפי שניתן לראות בסרטון:
הכנס נערך באווירה סוערת, כאשר המגדריסטיות בישראל עשו מאמצי טירפוד נואשים על ידי הפעלת לחצים על המערכת. במה שלי נראה ככניעה ללחץ הזה, החליטה האוניברסיטה בצעד חריג מאוד של הרגע האחרון לא לאפשר לצוותי צילום לתעד את הכנס, אך ערוץ 7 תיעד בכל זאת את הרצאתו של שטראוס. אחרת, גם הסרטון הזה לא היה קיים.
כאמור, גם פרופ' חצרוני השתתף בכנס ונתן הרצאה תחת הכותרת, "האם המסך הקטן באמת אכזרי יותר לנשים?", ביחד עם גב' רונית אפטר מאוניברסיטת אריאל. עד לאותו זמן נחשב חצרוני לאנטי-פמיניסט שנהג לתקוף את המגדריסטיות בטוריו בעתונות, ללא פחד. אלא שבשלב מסויים, כאמור, החלה להתהדק על צווארו של חצרוני טבעת הפיטורין.
אחרי שהמאיס עצמו על המגדריסטיות ועבד במשך שנים במוסד השנוא מעבר לקו הירוק – ייתכן מאוד שגם גבר בליבו החשש שיקשה עליו לקבל עבודה במוסדות אקדמיים אחרים, אם אכן יפוטר.
בשלב הזה עשה לפתע מהפך והחליט לתקוף את אריאל משמאל, מן הסתם בתקווה שהמגדריסטיות – חוד החנית של מחנה השמאל הקיצוני בדורנו – יסלחו לו על התבטאויותיו בנושא נשים, בתמורה לכך שיסייע להם לקעקע את האוניברסיטה שהשמאל כל כך שונא. וזה עבד.
המגדריסטית אורטל בן-דיין, שנמנתה עם אלה שקראו לאוניברסיטה להעמיד את חצרוני לדין, הפכה לפתע למליצת יושר והחלה לטעון שחצרוני מיתן את דעותיו בנושא נשים.
לפי דיווח ב"הארץ", בן-דיין הגישה תצהיר המבקש מוועדת המשמעת שלא לפטרו. "אני תומכת בחופש הביטוי שלו. דווקא בזכות חופש הביטוי נוצר שיח בין מחנות פוליטיים מנוגדים", כתבה, "התרשמותי היא שפרופ' חצרוני מיתן את התבטאויותיו וקיבל חלק מהביקורת שהופנתה כלפיו. אילולא חופש הביטוי כל אדם היה נשאר מבוצר בעמדתו ודיאלוג מפרה לא יכול היה להתקיים. המאבק הפמיניסטי הוא מאבק לשינוי עמדות ולשינוי התודעה הציבורית, ולכן אני רואה בשינוי שחל בחצרוני ובדיאלוג שנפתח בינו לבין הקהילה הפמיניסטית הצלחה של המאבק הפמיניסטי".
בן דיין הוסיפה כי "לא התרשמתי שמאבקה של הנהלת האוניברסיטה בפרופ' חצרוני נעשה מתוך כוונה כנה להיטיב את מצבן של נשים בקמפוס. אוניברסיטת אריאל ידועה כגן עדן לבעלי תפיסות שוביניסטיות ואנכרוניסטיות באשר למקומה של האשה בחברה.
החוג לקרימינולוגיה, לדוגמה, מקיים דרך קבע כנסים בשיתוף עם אגודת ה'פמיליסטים' שמטרתם להחזיר את הנשים לשליטתם המוחלטת של גברים כשאת השליטה הזו הם מכנים (בחוצפתם) 'ערכי המשפחה'". אני לא קורא "להחזיר נשים למטבח". המאבק של הפמיליסטים – שעבר, אגב, התפתחות מסויימת לאורך השנים – הוא בראש ובראשונה בעד החזרת השפיות ליחסי המינים.
יחליט כל זוג איך לחיות את חייו, אנחנו בסדר עם זה. אבל אין שום הצדקה לכך שאוניברסיטאות ישמשו כיצרניות של תעמולת שנאה, הנסמכת על נתוני שווא המציגים את כל מי שנברא גבר כאדם אלים או אלים בפוטנציה, בהתאם לתיאוריית פטריארכיה ניאו-מרקסיסטית. אין כל צידוק לכך שחוגי המגדר ישמשו כפס ייצור ל“תודעה מגדרית” אנטי-גברית ואנטי-משפחתית באותה הדרך בה ייצרו מרקס ואנגלס “תודעה מעמדית”, וימשיכו את מסורת פירוק המשפחה המאפיין משטרים אדומים לא פחות מהסיסמאות לגבי ניצול פועלים (ע"ע בתי הילדים בקיבוצים).
המגדריסטיות חשות מאוימות מהכנסים באריאל משום שהם חושפים את קלונם: הן מייצרות תעמולת שקר במסווה של מחקר אקדמי. ומישהו בממסד המגדריסטי החליט כנראה ששווה להרפות קצת מחצרוני, בתמורה לכך שיתקוף את אוניברסיטת אריאל, ובין היתר יסייע להפעיל עליה לחץ שלא לשתף עוד פעולה עם "הפמיליסטים".
מדובר בפוליטיקה מטונפת וניסיון הישרדות אישי של פרופ' חצרוני, לא יותר, ויש לקוות שאוניברסיטת אריאל לא תיכנע ללחצים והפחדות אלה. עם כל הכבוד לדעותיה של פליטת "האח הגדול" בן-דיין, ופרשן "האח הגדול" חצרוני, הכנסים שערכה האוניברסיטה בנושא אלימות במשפחה מהווים את הפעילות החשובה והמשפיעה ביותר שערכה אוניברסיטת אריאל מאז היווסדה, וימים עוד יוכיחו זאת.
פרופ' חצרוני וגב' בן-דיין מוזמנים להוכיח היכן, בכנסים שערכה אוניברסיטת אריאל, הושמעה קריאה כלשהי "להחזיר את האישה למקומה הטבעי במטבח". וסתם כהערת אגב, אם המטבח הוא חדר כל כך איום ונורא, מדוע מחצית תוכניות הפנאי בטלוויזיה מתרחשות דווקא בו?