ג'יפ שעליו סמל של UNDOF חצה במהירות את מרכז פתח תקווה. בניגוד לשמו,United Nations Disengagement Observer Force אינו קשור להתנתקות. זהו כוח האו"ם בגולן המפקח על הסכמי הפסקת האש עם סוריה. בדיעבד, הג'יפ היה כנראה אחת הסנוניות הראשונות של התפרקותו.
בישראל מכירים את חיילי האו"ם בעיקר מהגולן, מלבנון ומסיני, אבל למעשה כוחות "השכנת השלום" – זהו שמם הרשמי – של האו"ם כוללים כיום כמאה אלף חיילים חובשי קסדות כחולות, ומתפרסים על פני כעשרים אזורי עימות ברחבי העולם. המשכורת המשולמת לחייל או"ם מן השורה היא בסביבות אלף דולרים - סכום נמוך יחסית. מה שמסביר את העובדה שרוב החיילים מגיעים ממדינות כמו פקיסטן, פיג'י, ניגריה וירדן, ורק כחמישה אחוזים מהם הם אזרחי ארצות הברית או האיחוד האירופי.
האם הם ממלאים את ייעודם? ובכן, בעיקר בימי שגרה ושלווה. אך מה קורה כשהכדורים מתחילים לשרוק? במקרה זה השכנת השלום נדחית למועד מאוחר יותר. למעשה, הם פועלים בניגוד לתבנית המקובלת: בדרך כלל כשיש מלחמה, נוטים הצדדים להחיש תגבורות של חיילים לאזורי הלחימה. אבל אצל חיילי האו"ם הגישה הפוכה: כשהלחימה פורצת, הם מתפנים במהירות מהמקום. זאת כמובן בתנאי שאחד הצדדים לא הספיק לקחת אותם בשבי. כך כשלו חיילי האו"ם במניעת שפיכות דמים בין היתר ברואנדה, בסומליה, בחוף השנהב, בדרפור (סודן) ובבוסניה.
חושבים שאני מגזים? הבה נבדוק את נתוני האו"ם עצמו. בעשרים השנים האחרונות נהרגו כ‑1,150 חיילי או"ם ברחבי העולם. זהו מספר נמוך יחסית כשמדובר בכוחות שפזורים בעשרות אזורים מדממים בעולם. אבל כשמנתחים את סיבות המוות, מתברר שיותר מ‑930 מהם נהרגו בנסיבות שאינן מבצעיות, כמו תאונות, מחלות וכדומה. למעשה, רק כעשרה חיילי או"ם נהרגים מדי שנה בממוצע כתוצאה מלחימה.
מי שבונה על האו"ם שיפרז את עזה או ישמור עלינו לאחר נסיגה מיו"ש, מוזמן לחשוב שמדובר בלוחמים משובחים במיוחד שמצליחים להכות במי ש"מפר את השלום" מבלי שהלה יפגע בהם. לאחרים מומלץ לחשוב על פתרונות רציניים יותר.