"צוק איתן". כיצד ניתן לממן את המבצע?
"צוק איתן". כיצד ניתן לממן את המבצע?פלאש 90

ישנן שלוש אלטרנטיבות: לקצץ בתקציבים, להעלות מיסים או לתת לגירעון לתפוח - שזה בסך הכול מיסוי נדחה, היות שהמדינה תצטרך בסופו של דבר לממן את החובות האלה. אפשר גם כמובן לעשות קצת מכל דבר.

הבעיה עם עליית המיסוי היא שהיא פוגעת בפעילות העסקית, בצריכה ובתעסוקה. הבעיה עם העלייה בגירעון היא שיש בה סכנה ליציבות הפיננסית והכלכלית של המדינה והיא גוזלת משאבים. ואילו המכשול העיקרי שעומד בפני אלטרנטיבת הקיצוצים הוא שקשה להעביר אותם מבחינה פוליטית, משום שקבוצות אינטרסים תמיד מתנגדות להם. לכן הממשלה בחרה בקיצוץ רוחבי של שני אחוזים בתקציבי המשרדים, מה שמפחית את ההתנגדות הפולטית למהלך, למרות שיש בצעד כזה הפגנת חוסר אומץ פוליטי.

תקציב המדינה התנפח מאז המחאה החברתית של 2011 ויש בו כיסי שומן אדירים. למשל, תקציב משרד החינוך גדל בעשרות אחוזים לכל תלמיד בעשור האחרון, בלי שניתן להבחין בשינוי מהותי באיכות מערכת החינוך, ויש בה מקום להתייעלות. כנ"ל כמובן במשרד הביטחון, בתקציבי הרווחה ועוד. במשרדים מסוימים ישנם כיסי שומן גדולים יותר, והממשלה הייתה יכולה לנצל את המצב על מנת לקצץ באותם מקומות, אבל כאמור, מה שדרוש לחוד ואומץ פוליטי לחוד.

באותה הזדמנות, ישנם אנשים שגורסים שדווקא עכשיו צריך להגדיל את ההוצאה הציבורית, כביכול על מנת לתמרץ את הכלכלה. אלא שכבר באמצע המאה ה‑19 הכלכלן הצרפתי הנודע פרדריק בסטיאה הוכיח דרך המשל המפורסם של החלון השבור, שהזרמת כספים על ידי הממשלה למטרה זו מגיעה על חשבון משאבים שנלקחים ממקום אחר ולכן מהווים בזבוז.

אמנם חבל מאוד שהקיצוץ בתקציב לא יותר ממוקד ויעיל, אבל לכל הפחות טוב עושה הממשלה בכך שהיא לא נכנעת לקולות הפופוליזם וההפקרות התקציבית.

הכותב הוא ממייסדי התנועה הליברלית החדשה