תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה ומסכת מועד קטן 'רינת שושנים',
עם הערות, הארות ומראי מקומות 'אעירה שחר'.
נערך ונסדר על ידי חגי רוזנברג. פתח תקווה, תשע"ד.
כ‑200 עמ' (hagayros@gmail.com)
כרך נוסף ממפעלו של הרב חגי רוזנברג, תלמיד ישיבת ההסדר בשעלבים, אחרי פירושו על הירושלמי פסחים שיצא לאור לפני כשנתיים.
דרכו של הירושלמי לקצר בלשונו בעיקר במעברים שבין משפט למשפט, וכה חסר לצד העמוד פירושו של רש"י... גם היעדרה של מסורת פרשנית רצופה גורם לעתים קרובות להבדלים עצומים בין מפרש למפרש בהבנת פשט התלמוד הזה, וכל אלו מרחיקים את הלומדים מתלמודה של ארץ ישראל.
ב"ה קמו בימינו גואלים לתלמוד זה, ואליהם מצטרף הרב חגי רוזנברג, שלמרות גילו הצעיר הוא מפלס לעצמו דרך משלו בפרשנות הירושלמי, דרך שיש בה פשטות ובהירות, נעימות וחדות, גם כאשר הוא פוסע בעקבות מפרשים אחרים וגם כאשר הוא בורר לו את דרכו ביניהם. תרגום הגמרא נמצא בחלק העליון של עמוד הביאורים הנוסף לצד עמוד התלמוד הקלאסי, וההערות וההשלמות 'אעירה שחר' נמצאות בחלקו התחתון, והדברים שלמים ומתוקנים.
הרב חגי משתמש הרבה בפירושו הנפלא של הרב יששכר תמר זצ"ל לירושלמי. בתחילת התלמוד למסכת חגיגה מובאת ברייתא שבה שואל רבי יהושע את תלמידיו: "מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום", והם משיבים לו בענווה: "הכול תלמידיך, ומימיך אנו שותים", ורק אחרי שעמד על דעתו הם מספרים לו מה חידש רבי אלעזר בן עזריה. להסבר הדו-שיח הזה מובאת פסקה ב'ספר חסידים' שלא ראוי לתלמיד לכבד ולשבח את רבו בפני רב אחר, ובוודאי שאין לעשות כך כאשר הרב (ראב"ע) הוא עצמו תלמיד הרב השני (ר' יהושע), ולכן הם סיפרו לרבי יהושע את חידושי רבי אלעזר בן עזריה רק אחרי שעמד על כך.
הפכים במקרא ובלשון חכמים.
אילן חיים-פור. הפכים בלשון הקודש לאור המקורות, לסדר פרשת השבוע, הנ"ך וספרות החכמים ז"ל.
מורשת, תשע"ד. תנא עמ' (9999190‑04)
המחנך הרב אילן חיים-פור מצא בקעה וגדרהּ. לתיבות רבות בלשון הקודש משמעויות הופכיות-משלימות, וכמעט שאין פרק בתורה שלא תמצאנה בו מילים הראויות להתבוננות מן הפן הזה. כך למשל בפרשת שופטים "לעבור ברית" פירושו להפר את הברית ("אשר יעשה הרע בעיני ה' אלוקיך לעבור בריתו") – אך אותו ביטוי בראש פרשת ניצבים, "לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו", כוונתו דווקא להיכנס לברית! הלא דבר הוא? וכן הוא ב"חובר חבֵר" שהוא מכשף, לעומת המובן הרגיל של התיבה חָבֵר, שהיא אף כינוי לתלמיד חכם. ואין צריך לומר שהתיבה "כי" בפסוק "כי האדם עץ השדה" רוויה משמעים הנוגדים זה את זה, ובמחלוקת פירושה נחלקו קדמונים.
וכך הוא לא רק בתנ"ך, אלא גם בחז"ל: תורף (עיקר) ותורפה (מקום החולשה), גידור שהוא גדר והגנה על הקיים – וגם קציצת תמרים לצורך אכילתם, לסרב כמשמעו וגם להפציר ולבקש, ועוד מילים רבות זהות שמשמעיהן הפוכים במעין היפוכים משלימים.
ספר לעתים עמוק ולעתים אף משעשע, אשר עוסק בפן אחד של נפלאות לשון הקודש.
הרב יואל קטן wso.shaalvim@gmail.com