כפי שדיווח "ידיעות אחרונות" שציטט את יו"ר הרשות לניירות ערך שהזכיר כי "בניין חדש זה טוב ויפה, אבל נדרשת עוד הרבה עבודה כדי להחזיר את הבורסה לפסים של צמיחה", זאת משום שבשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בהיקפי המסחר במקום.
לא הייתי מטריח אתכם בחדשה הכלכלית-רכילותית הזאת, אלמלא הייתה דוגמה מצוינת לחוק נשכח של פרופ' פרקינסון המנוח. ההיסטוריון הבריטי נורת'קוט פרקינסון קנה את שמו בעקבות החוק המפורסם שלו, לפיו "כמות העבודה תתרחב תמיד על מנת למלא את הזמן שהוקצב להשלמתה", אולם יש באמתחתו אבחנות נוספות, שנונות לא פחות. אחת מהן היא הטענה כי מעבר של ארגון – מסחרי או ציבורי – לבניין חדש ומושקע היא דווקא סימן שלילי מובהק.
פרקינסון, שמבסס את דבריו על ממצאים ארכיאולגיים והיסטוריים, טוען כי לכל ארגון יש מחזור חיים. בתחילה הוא נמצא בצמיחה, אחר כך מגיעה תקופה של התייצבות ולבסוף הוא מתחיל לשקוע. בשלב הצמיחה, כשעומס העבודה גדול, אין למנהלים זמן או פנאי נפשי כדי לעסוק בתכנון הבניין החדש של הארגון. מוסדות וחברות בצמיחה נוטים לצופף את עובדיהם או לשכור משרדים נוספים בקרבת מקום. רק לאחר שכל העבודה החשובה כבר נעשתה, והארגון נמצא מעבר לשיאו, טוען פרקינסון, מתפנים המנהלים לתכנן את הבניין המושלם.
כדוגמה הוא מביא כמה משרדי ממשלה בריטיים שעברו למשכנות הקבע המפוארים שלהם כשהאימפריה כבר ירדה מגדולתה, וגם את חבר הלאומים. חבר הלאומים עצמו נוסד לאחר מלחמת העולם הראשונה ב‑1920, אך מראשית שנות השלושים כבר התברר כי היוזמה נכשלה, ופריצת מלחמת העולם השנייה קברה אותה סופית. בניית המבנה המפואר של 'ארמון הלאומים' בז'נבה, לעומת זאת, הסתיימה בשנת 1937.
צריך כמובן לזכור כי חוקי פרקינסון נכתבו עם קורטוב - ואולי אפילו יותר - של הומור, ולכן אפשר בהחלט לאחל ולהאמין שהבורסה הישראלית תראה ימים יפים יותר. מצד שני, בניין האו"ם עבר לאחרונה שיפוץ והרחבה מסיביים, לראשונה מאז הקמתו. אז אולי יש משהו בדברי המלומד הבריטי.