דו"ח או מניפולציה?

במה שנראה כמו מתקפה מתואמת, פורסמו במהלך השבוע האחרון שני דו"חות של מכוני מחקר בעלי אוריינטציה פוליטית שמאלית, שמהם עולה לכאורה כי יישובי יהודה ושומרון מקבלים תקציבים עודפים.

הדו"ח הראשון, אותו פרסם מכון המחקר 'מולד' שבראשו עומד יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג, ניתח לכאורה את התקציבים שמעבירה החטיבה להתיישבות ליישובי יו"ש, לעומת התקציבים שמעבירה החטיבה ליישובים בפריפריה, בנגב ובגליל.

הערבים מקבלים יותר

מנתוני 'מולד' עולה לכאורה כי בשנת התקציב הנוכחית העבירה החטיבה להתיישבות סכום של 148,700,306 שקלים ליהודה ושומרון, זאת לעומת 50,161,254 שקל לכל רחבי הארץ. במועצת יש"ע דחו את הנתונים וציינו כי במקורה החטיבה להתיישבות כלל לא הייתה אמורה לטפל ביישובי הפריפריה בנגב ובגליל. במועצה ציינו עוד כי בדיקה אמיתית צריכה להשוות את כלל התקצוב הממשלתי על זרועותיו השונות ליישובי יו"ש לעומת יישובי הפריפריה, ולא להתבסס על נתונים חלקיים ומוטים. במועצת יש"ע הזכירו בכאב כי חלק מהתקציבים שנכללים בדו"ח נועדו לממן פינוי יהודים מבתיהם, כמו למשל במגרון ובשכונת האולפנה, ותהו האם גם תקציבים אלה נחשבים בעיני אנשי 'מולד' לכסף להתנחלויות.

דו"ח שני שפורסם השבוע הוא דו"ח מרכז אדוה. הדו"ח התיימר להשוות את התקציבים שמעבירה הממשלה לארבע קבוצות של יישובים: יישובי פורום ה‑15 (הערים המבוססות והגדולות שאינן נזקקות למענקי איזון), עיירות הפיתוח, היישובים הערביים ויישובי יו"ש והגולן. עם זאת, מחברי הדו"ח יצרו אבחנה נוספת: בין שלושת היישובים העירוניים החרדיים ביתר עילית, מודיעין עלית ועמנואל ובין יתר יישובי יו"ש. לטענת מחברי הדו"ח, בשני העשורים שבין 1991 ל‑2012 ההשתתפות הממשלתית המיועדת הגבוהה ביותר בחישוב לנפש נרשמה ביו"ש. ב‑2012 היא עמדה על 2,695 שקלים בממוצע לתושב, בהשוואה ל‑2,277 שקלים ביישובים הערביים, 1,892 בעיירות הפיתוח ו‑1,684 ביישובי פורום ה‑15.

במהלך שני העשורים הנדונים כאן, הגידול המשמעותי ביותר בהשתתפות הממשלתית המיועדת נרשם ביישובים הערביים - מ‑746 שקלים לנפש ב‑1991 ל‑2,277 שקלים ב-2012. לעומת זאת, עיירות הפיתוח הן קבוצת היישובים היחידה שבה נרשם צמצום בהשתתפות המיועדת.

ההבחנה בין היישובים החרדיים ביו"ש ליישובים שאינם חרדיים, אותה ערכו מחברי הדו"ח, מעלה את הטענה שיש כביכול אפליה כלפי החרדים. היישובים הלא חרדיים תוקצבו ב‑3,213 שקלים לנפש, זאת לעומת 1,359 שקלים לנפש אצל החרדיים. עם זאת, גם מחברי הדו"ח מודעים לכך שמדובר בנתון מטעה, מאחר שביישובים החרדיים ההשתתפות הממשלתית המיועדת, שחלק גדול ממנה מיועד למימון שירותי חינוך, אינה מועברת לקופת הרשות המקומית אלא ישירות לשתי רשתות החינוך החרדי הגדולות, החינוך העצמאי של אגודת ישראל ומעיין החינוך התורני של ש"ס. סיבה נוספת היא שמוסדות חרדיים שאינם משתייכים לאחת משתי רשתות אלה מסווגים כחינוך מוכר שאינו רשמי, ובתור שכאלה הם זכאים להשתתפות תקציבית ממשלתית חלקית בלבד - בין 55 ל‑75 אחוזים מההשתתפות הרגילה – דבר המקטין גם הוא את גודל ההשתתפות הממשלתית המיועדת.

החיים בפריפריה יקרים יותר מאשר ביו"ש

אולם צוות מומחים מטעם מועצת יש"ע שבדק את נתוני מרכז אדווה גילה כי בפועל בוצעה מניפולציה משמעותית בנתונים. לטענת מומחי מועצת יש"ע, רק ביהודה ושומרון הכניסו באדוה לחישוב את המועצות האזוריות שתפעולן יקר, בעוד שבשאר אזורי הארץ התעלמו מהן והביאו בחשבון רק את המועצות המקומיות ואת הערים, שתפעולן זול בהרבה. במועצת יש"ע מציינים כי תפעול של מועצה אזורית בכל מקום בארץ יקר הרבה יותר מתפעול מועצה מקומית. במועצות האזוריות ישנה עלות גבוהה מאוד של הסעות לתלמידי מוסדות החינוך ולאנשי משק, ותפעול המועצה וניהול המועצה מצריך נסיעות ארוכות ואחזקת צי רכבים של המועצה עצמה. כך לדוגמה, עובדת סוציאלית שמספקת שירות בתחום מועצה מקומית יכולה לנסוע באוטובוס עירוני כדי לבצע את כל תפקידיה. מתן שירות זהה במועצה אזורית - ואין זה משנה אם המועצה ממוקמת בשומרון או בהר הנגב - כרוך בנסיעות ממושכות וארוכות יותר בין יישובים שברוב המקרים אין ביניהם תחבורה ציבורית. זו רק דוגמה קטנה לעלויות התפעול הגבוהות יותר בניהול מועצה אזורית.

צוות המומחים ריכז נתונים השוואתיים על גובה ההוצאה לנפש במועצות אזוריות שונות, ביו"ש ובתוך תחומי הקו הירוק. ההשוואה מגלה, למשל, כי ההוצאה לתושב במועצת רמת הנגב גבוהה יותר מפי שניים וחצי מההוצאה לתושב במועצה האזורית מטה בנימין. ההוצאה לנפש במועצת אשכול גבוהה פי שניים מההוצאה לנפש במטה בנימין. גם השוואה של מועצות מקומיות מול מועצות מקומיות בפריפריה מול אזורי יו"ש מלמדת כי ההוצאה לנפש בפריפריה אינה נמוכה ולעתים גבוהה מזו שביו"ש. כך למשל, ההוצאה לנפש במועצה המקומית ראש פינה גבוהה פי שנים מההוצאה לנפש במועצה המקומית אלקנה. פערים דומים ניתן למצוא גם בערים, בין מודיעין עילית וביתר עילית שביו"ש לשדרות וקריית שמונה שבפריפריה.

מומחי מועצת יש"ע ציינו בנוסף לכך את ההתעלמות העקבית של מחברי דו"ח אדוה מפערים בפרופיל של הרשויות השונות. כך, למשל, נתח משמעותי מהתקצוב הניתן לרשויות מיועד לנושאים ספציפיים כמו חינוך, אולם מחברי הדו"ח התעלמו משיעור הילדים הגבוה באוכלוסיית יהודה ושומרון, ולא חילקו את הוצאות החינוך במספר הילדים אלא במספר התושבים. לשם המחשה מציינים מומחי מועצת יש"ע השוואה של שיעור הילדים בגילאי 0‑19 בשלוש מועצות אזוריות ביו"ש ובתוך הקו הירוק. בבנימין עומד שיעור הילדים על פי נתוני הלמ"ס על 53.4 אחוזים, בשומרון על 48.4 אחוזים ובהר חברון על 54.1 אחוזים. לעומת זאת, במועצת חוף אשקלון עומד שיעור הילדים בגילאים הללו על 38.2 אחוזים, בהר הנגב על 31.4 אחוזים ואילו במועצת אשכול הוא עומד על 34.8 אחוזים.

מומחי מועצת יש"ע מציינים כי שיעור גידול טבעי גבוה כל כך מחייב לא רק תקציבי חינוך ישירים גבוהים יותר, אלא גם תקציבי פינוי ופיתוח גבוהים משמעותית מאשר ביתר אזורי הארץ. לדבריהם, יש לציין עוד כי ביהודה ושומרון קיים מרכיב נוסף והוא האיום הביטחוני על התלמידים (רק לפני חודשיים נחטפו שלושה נערים בדרכם הביתה ממוסדות החינוך). תוספת ההסעות, המיגון והאבטחה מגדילה את תקציבי החינוך ברשויות אלה.

"תמונה מוטה ולא מדויקת"

סמנכ"ל מועצת יש"ע, יגאל דילמוני, אומר בעקבות הניתוח כי "מרכז אדוה ירה את החץ לעבר ההתיישבות ביהודה ושומרון ורק אחר כך עשה בנתונים כל מניפולציה אפשרית כדי להציג את המתנחלים כיהודי הסחטן".

ד"ר עדית סולברג, כלכלנית ובכירה לשעבר במחלקת המחקר של בנק ישראל, ציינה כי המחקר אינו מתייחס למאפיינים המיוחדים של המועצות המקומיות בגולן וביו"ש. לדבריה, בין מאפיינים אלו המספר הרב של היישובים הקטנים במועצות האזוריות ביו"ש, פיזורם הגיאוגרפי של היישובים בתוך המועצות, שהוא מהגבוהים בארץ, צורכי הביטחון המיוחדים של האזור ומשתנים נוספים הקשורים לאפיון הדמוגרפי של תושבי הגולן ויו"ש. סולברג הוסיפה כי במיוחד בולט העדר האבחנה בין מועצות מקומיות למועצות אזוריות, השונות מאוד במהותן ובהתנהלותן. "חוסר ההתייחסות למשתנים אלו וההסתכלות על ממוצעים בלבד מציגים תמונה מוטה ולא מדויקת".