אילוסטרציה
אילוסטרציהפנימה יח"צ

הם הצליחו במסחרם, אבל ברבות הימים התערבו בגויים ולמדו ממעשיהם, עד שלבסוף פרקו מעליהם עול תורה ומצוות.

כעבור שנים רבות החליטו לשוב לעיר מולדתם. לא הייתה אז מסילת ברזל והם נסעו בעגלה עד שהגיעו בשעת לילה לכפר אחד במחוז קורסק.

הם סרו לבית אחד הגויים וביקשו ממנו מקום ללון. בעל הבית קיבלם בסבר פנים יפות והם נכנסו לביתו וביקשו משקה חם. הגוי העמיד להם את המיחם ונתן להם תה לשתות. לאחר מכן שאלו אם יש לו משהו לאכול כי הם רעבים מן הדרך.

"מה ברצונכם לאכול?" שאל הגוי.

"אנחנו רוצים ארוחה הגונה עם תבשיל בשר, וכמובן שנשלם בעד הכול".

"אבל אצלי הבשר טריפה?!" תמה הגוי.

האורחים חייכו ואמרו: "אין דבר. זה לא מפריע לנו..."

"טוב", אמר הגוי, "אם כך אלך להכין את סעודתכם, אבל תצטרכו להמתין קצת עד שאסיק את התנור ואבשל את הבשר".

כעבור זמן מה נכנס לפתע הגוי עם גרזן בידו ועיניים מפיקות אימה. הוא צעק: "בעוד רגע אהרוג אתכם! התכוננו למותכם".

"מה חטאנו ומה פשענו?!" אמרו בתדהמה, "קח את כספנו ורכושנו ורק תניח לנפשנו!"

"אני גזלן", השיב, "ואיני משאיר את קורבנותיי בחיים".

הגוי יצא מחדרם ונעל את הדלת מבחוץ. השניים שמעו איך הוא משחיז את גרזנו ואומר לבנו כי עם אור הבוקר ייכנסו שניהם ויהרגו את האורחים.

ראו שני הסוחרים היהודים כי כלתה אליהם הרעה, בכו בכי תמרורים והחלו להתחרט על כך שנאלצו לנדוד ולהגיע למקום כזה שאין בו יהודים.

הגוי פתח את הדלת ואמר: "נשאר לכם רק זמן מועט לחיות. אם תרצו לומר וידוי אתן לכם חדר שמיועד לכך, אבל אל תשתהו מדי כי עוד מעט אחסל אתכם".

נכנסו השניים לחדר שהראה להם הגוי ולפתע חשו חרטה עמוקה והתעוררות תשובה על כל מעשיהם הרעים במשך השנים האחרונות. הם זכרו במקצת את התפילות שהתפללו בעבר והתפללו בבכיות ובצעקות שיצאו מעומק לבם.

כעבור זמן מה נכנס הגוי. להפתעתם היו לו הפעם פנים שוחקות. הוא אמר להם במאור פנים: "אתם חופשיים. איני רוצח חס ושלום ומעולם לא התכוונתי חלילה להרוג אתכם".

לאחר שהשניים הבינו כי זכו בחייהם מחדש והתאוששו מפחדם הנורא, שאלו: "אם כן, מדוע הפחדת אותנו כל כך?!"

"מעשה שהיה כך היה", פתח הגוי וסיפר. "לפני שנים רבות דר בכפר זה יהודי קדוש אחד שהתאכסן בביתי. הוא חלה כאן ונפטר בחדר זה ממש. לפני שנפטר בירך אותי באריכות ימים ואמר לי: 'יש לי בקשה אחת אליך. כאשר יבואו עוברי דרכים יהודים לכאן, תקבלם בסבר פנים יפות, ואם מישהו מהם ירצה לאכול בשר טריפה תאיים עליו באיומים גדולים ואפילו באיומי מיתה, אבל כל זה יהיה רק מן מהשפה ולחוץ. חלילה לך מלפגוע בהם בפועל'".

"כאשר נפטר היהודי הקדוש", המשיך בעל הבית את סיפורו, "הוליכו אותו בני משפחתי לקבורה בעיר הסמוכה ואני סגרתי מיד את החדר שבו נפטר ואיני מכניס לכאן אף אחד. רק כאשר יהודי מבקש להתפלל אני מכניסו לכאן. עכשיו אתם בוודאי מבינים מדוע איימתי עליכם שארצח אתכם לאחר שרציתם לאכול בשר טריפה..."

היהודים התפעמו מדברי הגוי ונפרדו ממנו לשלום. לאחר מכן החלו לחקור ולדרוש מי היה אותו צדיק והיכן מקום קבורתו. התברר להם כי ביקרו בכפר פיינא, והאדמו"ר הזקן, הרב בעל התניא, שברח יחד עם כל משפחתו בעת מלחמת צרפת ברוסיה נפטר כאן בשנת תקע"ג והוליכו אותו לקבורה בעיר היידיץ במחוז פולטבה.

שני הסוחרים היהודים נסעו מיד לעיר היידיץ, הגיעו אל האוהל הקדוש, השתטחו והתייחדו שם זמן רב בתפילה ובקריאת תהילים מתוך בכיות ואנחות שיצאו מן הלב, ולא זזו משם עד שנעשו בעלי תשובה גמורים.