עמוס שוקן, מו"ל הארץ, נפגש בימים האחרונים עם קוראים שביטלו את המינוי לעיתון, מהלך בו נקטו בעקבות מאמרו הקשה של גדעון לוי נגד טייסי צה"ל והגדרתו אותם כפושעי הגיבורים על חלשים.
על דבר המפגש מספר איתמר ב"ז ב'העין השביעית'. לדבריו מתוך 300 קוראים שהוזמנו לפגישה הגיעו אליה מאה ששמעו את טיעוניו של שוקן ושל הנהגת העיתון ומנגד הבהירו כי "אין להם שום בעיה עם "דה-מרקר", "גלריה" ושאר המוספים. הבעיה שלהם היא הקו המדיני וכותבים כמו לוי, אורי משגב ורוגל אלפר. שמות כמו ארי שביט, נחמיה שטרסלר ועמוס הראל".
שוקן מצוטט ב'העין השביעית' כמי שאמר למתכנסים כי "העיסוק ביחסי ישראל והפלסטינים, הוא אומר, הוא רק אחד משורה של מאבקים על דמותה של המדינה, שתכליתם קיום חברה צודקת ונאורה יותר. מנוי על "הארץ" הוא גם השקעה ב"פוליסת ביטוח לגבי הכיוון שאליו הולכת ישראל".
לדבריו "'הארץ' הוא עיתון ציוני התומך בקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומחזק אותה ככזו. 'הארץ' יתמוך ויקרא לעיצובה של ישראל כאחת המדינות המתקדמות בעולם בתחומי החינוך והתרבות. 'הארץ' ייאבק על הפיכתה של ישראל למדינה מתקדמת ככל הניתן מבחינת זכויות אזרח וזכויות אדם. 'הארץ' יתנגד לכל סוג של כפייה, ובכלל זה כפייה דתית. 'הארץ' יתמוך בזכות האישית לביטוי עצמי, ובכלל זה בתחום הכלכלי והעסקי בתוך המסגרת של הכלכלה המודרנית – עיתון עם גישה של שוק חופשי וכלכלת שוק. 'הארץ' יתמוך במאמצים להשגת שלום עם שכנותיה הערביות של ישראל".
אלוף בן, עורך העיתון, נשא גם הוא דברים והסביר את הצורך שרואה מערכת העיתון להציג גם את הצד השני. "זה שאתה מספר שכך וכך אנשים נפגעו או נהרגו בעזה, זה לא קובע אחריות מוסרית – זה פשוט מה שקרה. אם נצניע את זה בעמוד 17 לא נהיה יותר צודקים או נתמוך בצה"ל. לא. אם נעשה את זה, ניתן לקוראים שלנו שירות פחות טוב. זה יהיה כמו לתאר תחרות כדורגל רק עם התוצאה של קבוצה אחת, וזה לא הסיפור שהיה שם"
בן סיפר כי "רק לעתים רחוקות נפסל מאמר מעצם העמדה המובעת בו; במהלך המבצע האחרון בעזה, יגלה בהמשך, נפסל לפרסום מאמר שביקש להשוות בין הפלסטינים למורדי גטו ורשה"
איתמר ב"ז מצטט את דוד און, אחד הקוראים, שהגיב ומיקד את ביטול המנוי במאמר על הטייסים. "כמו מנויים מאוכזבים אחרים, גם און סבור שהעיסוק של "הארץ" בתחומי התרבות ראוי לשבח, אך נפגע בשל הקו הפוליטי של העיתון. און מבקש מאנשי "הארץ" להסביר לנוכחים מהם גבולותיהם. "אם אחד אסמעאיל הנייה ירצה לפרסם אצלכם מאמר שבו יסביר למה צריך להשמיד את מדינת ישראל, האם תיתנו לו, בשם הדמוקרטיה? איפה תגידו 'עד כאן'?". גדעון לוי ועמירה הס, הוא אומר, פוגעים בציבור הישראלי, ולא משרתים אותו. "מה יש לכם נגד הטייסים הנהדרים שלנו? דברו נגד מפקדיהם, נגד הדרג הפוליטי, אבל מה יש לכם נגד הבחור בן ה-22 שיושב בתא הטייס וממלא פקודות – הוא רע? הוא רוצח? לכן הפסקתי את המנוי", הוא אומר, ונענה במחיאות כפיים", מספר ב"ז.
עוד הוא מוסיף ומתאר כי הדובר הבא מתפרץ ומבקש לעלות על הבמה כדי לשאת את דבריו, אך נדחה. "יש חופש דיבור בעיתון 'הארץ', לא?", הוא שואל את שוקן. "תקבל אותו", מבטיח המו"ל, ומעביר את זכות הדיבור לאיש אחר. מתי דוד, מחלק הפמפלטים, תופס את המיקרופון ומאשים את אנשי "הארץ" בהתנשאות. "היומרה שלכם שאתם נאבקים על דמותה של המדינה, אתם קובעים מהו ביטחון ומהו אסון, אתם הרשות הפוסקת מעל המחוקקת והשופטת – זוהי יומרה והתנשאות", הוא אומר.
את אחר הרגעים הסוערים במפגש הוא מתאר:
"שוקן, שמבקש בשלב זה להסביר את עמדתו בנוגע למאמר על הטייסים, נבלם. "זה לא הנושא", קוראת לעברו אחת המשתתפות. "זה העריכה, המו"לות, לא מאמר אחד", צועק גבר מבוגר. לאחר שאחד המנויים המאוכזבים מבקש מעמיתיו לתת לשוקן לדבר משתרר שקט, והמו"ל מקריא מתוך מאמרשפירסם לוי ביום האחרון של 2008, במהלך מבצע "עופרת יצוקה". גם במאמר ההוא נמתחה ביקורת חריפה על טייסי חיל האוויר הישראלי, וגם אז ייחס להם העיתונאי הרג של פלסטינים חפים מפשע. קהל המנויים, שלא ידע שלשם הציטוטים הללו התבקש להשתתק, מתחיל לרחוש. כששוקן מגיע לקטע שבו האשים לוי את הטייסים בטבח בעזתים ללא יכולת הבחנה, הרחש הופך למלמולים.
"מה זה שייך בכלל?", נשמע קול בקהל. "קראנו את זה כבר", אומרת אחת הנשים. "מה הפואנטה? מה אתה רוצה להגיד בזה?", שואלים באולם. "תקשיב, אז תשמע", משיב שוקן לאחד המתפרצים, אך נענה בשלל מלות שלילה. "אם לא טוב לך, צא", קורא שוקן אל עבר מוחה אחר. "אז כולנו נצא!", צועקת אשה, וכמה גברים חוזרים אחריה ומתחילים לדרבן את היושבים בקרבתם. בקצוות האולם מתחילה תנועה החוצה. "בשביל מה הביאו אותנו לכאן?", תוהה אחת הנשים תוך כדי תנועה אטית אל עבר פתחי היציאה. "לא רוצה לשמוע את זה", צועק גבר בגיל העמידה. נדמה שהאירוע הולך ומתפורר. "תקשיבו רגע", מבקש שוקן, ונבלע בתוך בליל ארוך של צעקות וטרוניות. "אין לך תשובות, אז אל תענה. שהוא יתנצל!", קוראת אחת הנשים".