חלק מהפרשנים התפעלו מהחידושים, אחרים טענו כי מדובר בסך הכול בנתונים של מכשירי אנדרואיד מלפני שנתיים. מכורי אפל משיבים כי אמנם על הנייר המפרט דומה, אבל מה שחשוב הוא חוויית המשתמש.
לא נתיימר להכריע בסוגיה, רק נאמר ש"חוויית המשתמש הקסומה" של אפל היא רק חלק ממה שנקרא מיתוג. החברה של סטיב ג'ובס המנוח השכילה באמצעות המיתוג לבדל את עצמה מעשרות, ואולי אפילו מאות, מתחרותיה הקוריאניות והסיניות. וכל זה למרות שאפל מחזיקה רק בכשישית מנתח השוק העולמי של הסמארטפונים (סמסונג, לדוגמה, אוחזת בנתח כפול).
גם ארגון דאע"ש, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מונה בסך הכול כ‑30 אלף לוחמים שמצוידים בעיקר ברובים ובג'יפים. זהו בוודאי ארגון מסוכן, שעל פי ההערכות אחראי למותם של אלפי בני אדם. אך קבוצות טרור אחרות, קטלניות ואלימות לא פחות, לא קיבלו חשיפה עולמית כה רבה. למשל הטליבאן, החיזבאללה והנמרים הטאמילים (ארגון שחוסל לפני כחמש שנים אחרי שהותיר אחריו 70 אלף קורבנות בסרילנקה), ואפילו החמאס.
זה קורה כי דאע"ש הוא כנראה ארגון הטרור הראשון שמצליח באמת למתג את עצמו. הוא עושה זאת בעיקר באמצעות הניו-מדיה. חיפוש שמו של מנהיגו, אבו-בקר אל-בגדדי, בגוגל באנגלית מוביל בחלק מהמקרים ליותר תוצאות מאשר יאסר ערפאת. אוי לבושה: אדם מקים ארגון טרור, עומד בראשו עשרות שנים, משאיר אחריו דם ואש כמעט בכל מדינות המזרח התיכון, והנה מגיע איזה פרחח משום מקום וגורף את כל התהילה.
אז איך הם עושים את זה? סרטוני עריפת הראשים, עם התליין הלבוש בשחור כשלצדו הקורבן בכתום (צבע מדי האסירים והנידונים למוות), הדגל השחור שמונף בכל מקום והמסר: חזרה למקורות – ח'ליפוּת אסלאמית בכל רחבי המזרח התיכון תחילה, ובהמשך בשאר העולם. כל אלה מבדלים את דאע"ש משלל ארגוני הטרור הפועלים באזור. וכאלה לא חסרים, כידוע. למעשה, חוויית המשתמש של דאע"ש כל כך אטרקטיבית, שהיא מצליחה למשוך אלפי צעירים מהמערב ולהניע אותם לעזוב את בתיהם הנוחים ולסכן את עצמם בעיראק ובסוריה.
אבל יש גם צד שני במשוואה: אלמלא היו דאע"ש מצליחים כל כך בבניית התדמית שלהם, ספק אם נשיא ארה"ב ההססן היה מנסה לגבש קואליציה רחבה נגדם. דאע"ש ילמדו כנראה בדרך הקשה שלמיתוג יש מחיר: מי שמושך תשומת לב, מושך גם אש.
agarsiel@yahoo.com