"אחרי כל ארוחה התחלנו לבכות. חשנו הקלה שנותרנו בחיים והאוכל לא היה מורעל", כך סיפרה השבוע מרגוט וולק, 96, שהיתה טועמת המזון של היטלר.
וולק נולדה בברלין. לדבריה היא מעולם לא החזיקה בדעות נאציות, ובילדותה נהגה לשחק עם חברות יהודיות שגרו בקרבתה. לאחר שסיימה את לימודיה, התחתנה עם בעלה קארל והשניים התגוררו יחד בברלין. בשנת 1941, לאחר שקארל גוייס לצבא הגרמני ונשלח לחזית, החליטה וולק בת ה 25 לא להישאר לבדה בבית ועברה לבית חמותה, שהתגוררה אז בעיר הקטנה Partsch שהיתה אז חלק מפרוסיה המזרחית, כיום פולין.
ראש העיריית Partsch, שהיה אחד ממעריציו המושבעים של היטלר, הודיע לצעירה שהגיעה לעיר כי היא מגוייסת להיות אחת מטועמות המזון של היטלר, שנועדו לוודא כי האוכל המגיע אל פיו של הצורר אינו מורעל.
את חוויותיה והפחדים שליוו כל ארוחה, פירטה השבוע בפעם הראשונה וולק בתוכנית טלויזיה בגרמניה. "כל השנים התרוצצו שמועות כי הבריטים עלולים לנסות ולהרעיל את היטלר. הוא מעול םלא אכל בשר, רק אוכל צמחוני כמו אורז, אטריות, פלפלים, אפונה, כרובית. בכל פעם שהתחלנו לטעום את המזון, חלק מהבנות החלו לבכות כי הן חששו שזו האחרונה האחרונה שלהן לאחר שסיימנו את האוכל, הדרשנו להמתין שעה כדי לוודא שהוא לא היה מורעל. בכל ארוחה כזו היינו מבוהלות, חששנו שאנו הולכות למות. לכן, בסיום כל ארוחה פשוט פרצנו בבכי של הקלה על כך שנותרנו בחיים".
וולק היא היחידה מקבוצת טועמות המזון של היטלר שנותרה בחיים. חברותיה נתפסו והצאו להורג על ידי חיילי הצבא האדום שהגיעו בתחילת 1945 ל"מאורת הזאב", מפקדתו של היטלר במעבה יער בצפון פולין.
בראיון ששודר ברשת הטלויזיה BBB בברלין, סיפרה וולק כי האבטחה סביב היטלר היתה כה הדוקה עד כי מעולם לא הצליחה לראות אותו באופן אישי. "ראיתי רק את בלונדי, הכלב האלזסי שלו" סיפרה. למרות זאת, אירוע אחד הקשור בהיטלר לא ימוש מזכרונה לעולם "באחד הימים של חודש יולי 1944 ישבנו על ספסלי עץ סמוך למאורת הזאב ולפתע שמענו פיצוץ הגדול שהרעיד את כל הסביבה. כולנו נפלנו מהספסלים ומסביב החלו צעקות של "היטלר מת!" מאוחר יותר הבנו שהוא לא מת, אלא נותר בחיים כמובן" סיפרה וולק.
לאחר המלחמה, בעזרתו של קצין נאצי, הצליחה וולק לחזור לברלין, שם נפלה קורבן להתעללות שכללה כליאה ואונס מצד חיילי הצבא האדום שהגיעו לעיר. קצין בריטי ששירת באזור סייע לה להימלט מהשבי. למרות חיזוריו הנמרצים, סירבה וולק לחזור איתו לבריטניה ולהחליטה להמתין לבעלה קארל, בתקווה שישוב משדה הקרב. קארל אומנם חזר לברלין ובני הזוג התאחדו, אולם המראות והחוויות שעברו השניים הותירו בהם משקעים קשים ולאחר מספר שנים הם נפרדו.