יש גם רציונל מאחורי הרעיון, רק שאני לא בטוח מהו, אז נעזוב. זה הזמן לעצום עיניים, להיכנס בדמיוננו למנהרת זמן ולרחף שלושים שנה לאחור, עד ראש השנה תשמ"ה, שבמקרה או לא היה דבוק ליום השבת בדיוק כמו השנה.
הציטוטים שיבואו בהמשך נלקחו מגיליונות החג של שלושת העיתונים הגדולים – לא, 'ישראל היום' לא היה ביניהם – ומגיליונות יום א' שאחרי החג. שלוש הערות לפני שנתחיל: א. זהו חלק ראשון, ההמשך יגיע בע"ה בגיליון הבא. ב. הלשון, הסגנון והכתיב בציטוטים הישירים מובאים כאן כפי שהופיעו במקור. ג. כדאי שתפקחו עיניים בחזרה, אחרת יהיה לכם קשה לקרוא את ההמשך.
אז מה היה לנו שם? עפרה חזה, טנגו ומאיר אריאל הובילו את מצעד הפזמונים השבועי של רשת ג'. שלמה ארצי, ירדנה ארזי ובנזין היו נבחרי השנה במצעד השנתי. אבל הכותרות הראשיות בכל העיתונים התמקדו במצב הכלכלי. ימים אחדים לפני כן הוקמה ממשלת הרוטציה היחידה בישראל, ומטרתה הראשונה, עוד לפני הנסיגה החלקית מלבנון, הייתה לעצור את האינפלציה. "מחירי הדירות עלו בשיעור ממוצע של 478%", הכריזה כותרת אחת בעמודי הכלכלה של 'ידיעות אחרונות', בלי אף מילה על שום מחאת אוהלים.
העובדה ששמעון פרס הפך לראש ממשלה לראשונה בחייו, לא כולל מדגמי בחירות, לא הפריעה לרואי השחורות בתקשורת להפריח את תחזיותיהם. "לא צריך להמתין למאה ימי החסד של הממשלה החדשה כדי לחשוד, על סמך עשרת ימיה הראשונים, שהיא מתחילה את דרכה בשתי רגליים שמאליות", הכריז יואל מרקוס ב'הארץ', "הנחתת סדרה חדשה של מסים על האזרח הנבוך אין בה לא תוכנית ולא כלכלית, לא מחשבה תחילה ולא אחרית מחשבה. אין היא מוליכה לשום מקום ואין היא מבריאה דבר, פרט לכך שהיא תביא מזור, זמני מאוד, לקופת האוצר". בסופו של דבר, כזכור, ממשלת האחדות ההיא נחשבת עד היום כממשלה שעצרה את האינפלציה והצילה את הכלכלה הישראלית. אולי בכל זאת היה עדיף להמתין את מאה ימי החסד.
ראש הממשלה עצמו העניק ראיונות חג לעיתונים השונים. ב'מעריב' שאל אותו המראיין, יעקב העליון, על האפשרות שישתתף בכינוס שלום. "לא הייתי מסרב לאף פגישה", ענה פרס, "פרט לפגישות בינלאומיות בהשתתפות כוחות עוינים לנו או מסתייגים מאתנו". "וביניהם אתה מונה, כמובן, גם את אש"ף?" שאל-קבע המראיין. על כך ענה ראש הממשלה: "לא רק אש"ף. גם ברית המועצות כל זמן שאין יחסים דיפלומטיים עמה". במשפטית היו קוראים לזה אמת לשעתה.
באותו גיליון הופיע טור של פוליטיקאי שעוד יהיה פעם ראש ממשלה – אהוד אולמרט. באותם ימים הטרידו אותו תופעות שצצו בעקבות מלחמת לבנון – לימים הראשונה – הסרבנות וההשתמטות. "אין טעם להתעלם מממדי התופעה הזו", כתב אולמרט, "חייבים למצוא את הדרך להידברות פנימית מוקדמת כדי שכל מלחמה שאנו נתונים בה תתנהל באווירה של הסכמה רחבה ככל האפשר". אולמרט, ששנים מאוחר יותר ישיב את צה"ל ללבנון, בוודאי לא ניבא אז את ממדי ההשתמטות וההתנגדות למלחמה בביתו שלו.
לעומת כל הדוגמאות הקודמות, היו גם כותרות שלא השתנו ולא ישתנו לעולם: דיווחים על פקקים בערב החג, עדויות על הוצאות המוניות להורג בסין, והחלטה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לגנות את ישראל. גם ב'הארץ' היו העסקים כרגיל. "המשך שליטתנו על מיליון ושלוש מאות אלף ערבים בשטחים המוחזקים מטביעה על ישראל חותם של כובש", כתב הפובליציסט שכינה עצמו פולס (ד"ר שלמה גרוס ז"ל) והזהיר מפני ירידה במעמדה הבינלאומי של ישראל. ידיעה אחרת ב'הארץ' דיווחה ששר הביטחון החדש, יצחק רבין, הגיע לסיכומים עם ראשי המתנחלים על הקמת התנחלויות נוספות מדי שנה. לפי כמות שגיאות המקלדת שבידיעה – נראה שההבטחה הזאת הביאה להתקף לב של עורך הלשון.
במדור המכתבים למערכת של אותו עיתון התפרסם מכתב של ארגון בשם מי"ד (סופרים אקדמאים ואמנים למעורבות ויוזמה דמוקרטית) תחת הכותרת "לקום מיד נגד הימין הקיצוני". קחו נשימה עמוקה ונסו לא לצחוק. "יש לעקור מן השורש כל גילוי טרוריסטי וכן כל גילוי של 'נטילת חוק' בידיים פרטיות, כגון התנחלויות פרובוקאטיוויות", כך נכתב, "נוכח סחף של לאומנות ודתיות כפייתית בחברה הישראלית, ובעיקר בקרב צעירים, אנו קוראים לבדיקה מעמיקה של כל מערכת החינוך בישראל". על המכתב היו חתומים שמות מוכרים כמו יאיר גרבוז, אסא כשר, סמי מיכאל, רוני סומק, יהודה עמיחי ויונה וולך. במילים אחרות: לא מכתב אלא עצומה. אז מה לא בסדר בתמונה? נכון, גרוסמן ועוז ויהושע מחוץ לרשימה. מי יודע, אולי לא היה נאה להם לחתום על עצומות שהתפרסמו בחינם.
לסיום החלק הזה של מסע הזיכרון, הנה מודעה קטנה שהתפרסמה ב'מעריב' של אז, ערב ראש השנה תשמ"ה. "נופש בגני טל", הכריזה הכותרת, ובאותיות קטנות יותר הודפסו המילים צובטות הלב: "דירות נופש להשכרה למשפחות דתיות במושב גני טל של גוש קטיף". לשנה הבאה בארץ ישראל השלמה והבנויה. שנה טובה לכולם.