תפילה זכה

'יצחק מאיר וחברים שרים בתפילה,

מיטב ניגוני הימים הנוראים'

העיירה לבשה חג לקראת ראש השנה, בני הקהילה נתעטפו ולבשו בגדי לבן, אולם דווקא בבית האדמו"ר קמה סערה.

משמשי האדמו"ר כבר הכירו את הסיפורים החסידיים מכל השנים שעברו, וידעו שאין להם סיבה להתווכח בנוגע לבעלי התפילה – האדמו"ר יבחר את מי שמתפלל תפילה פשוטה מתוככי נשמתו; הם גם לא ניסו לנהל דיון בקשר לבעל התוקע – האדמו"ר יבחר את מי שתוקע מעומק הלב; אבל על בחירת הדיסק שיושמע בבית האדמו"ר בערב ראש השנה עדיין לא נכתב שום סיפור. כך התעורר הוויכוח: אלו דורשים חזנות, ואלו מתעקשים לשמוע זמר עכשווי מבצע את אחד מפיוטי הימים הנוראים, עד שבא האדמו"ר בכבודו ובעצמו ושם את האלבום של יצחק מאיר.

אכן, האלבום החדש של יצחק מאיר מזכיר בחלקו את ז'אנר החזנות ובחלקו את המוזיקה היהודית של השנים האחרונות, אבל באמת הוא אינו משתייך לאף אחת מהקטגוריות. האלבום, שיצא לאור בדקה ה‑90 של השנה החולפת, מוקדש לניגוני התפילה של ראש השנה, יום כיפור וימי הסליחות, ומנסה ליצור סגנון ישן-חדש של שירי ימים נוראים. מצד אחד, חלקים רבים מתוכו הם קטעי תפילה נטו, שבהם מכהן יצחק מאיר כשליח ציבור מוקלט; אך מצד שני, בניגוד להקלטות של חזנים רבים מדורי דורות, לא תמצאו כאן ביצועים וירטואוזיים שהמנעד הגבוה שלהם בוקע שערי שמיים. תפילה פשוטה, לבבית, קרליבכית משהו, לצד שירי ימים נוראים בעיבוד מינימלי ועדין (בהשתתפות ישי ריבו, אבריימי רוט וביצוע מוצלח של אודי דוידי ל”אוחילה”).

וכמו במעשיות החסידיות, יצחק מאיר אינו רק בעל תפילה עם נשמה, הוא משחק גם בתפקיד היהודי שזועק מן המצר, מתוך מצב של צרה וצוקה. במקרה הנוכחי לא מדובר בבעיות אישיות, חלילה, אלא בחוויית המלחמה שעברנו לא מזמן. בעיצומה של העבודה האינטנסיבית על האלבום גויס מאיר למילואים בצו 8, ותקופה זו, עם הכאב ועם העוצמות שבה, השפיעה באופן ניכר על המוזיקה. את "שרים בתפילה" יהיה אפשר לשמוע גם בשנים הבאות, אבל בפרט בשנה זו – בימים שנשארו לנו עד יום כיפור – אפשר לשמוע דרכו את התפילה המיוחדת של ראשית שנת התשע"ה. שבאמת תחל שנה וברכותיה.