עניין אישי - שנטל בלזברג

48. תושבת ירושלים. נשואה למרק, אם לשבעה וסבתא לארבעה. מייסדת, יו"ר פעילה ומנכ"לית של 'משפחה אחת'

תגיות: אתנחתא 613
עפרה לקס , ז' בתשרי תשע"ה

עניין אישי - שנטל בלזברג-ערוץ 7
נושא השואה השפיע
פלאש 90

התחלה: מאי 66', אנטוורפן, בלגיה. אביה היה יהלומן מצליח. הוריה התגרשו כשהייתה בת 17, ואביה נישא מחדש ומתגורר בארה"ב. בכורה מבין שלושה, וגם נכדה בכורה לשני צדדים למודי שואה. "אבי נולד לפני המלחמה ואמי אחריה. סבי מצד אבי נרצח באושוויץ, וסבתי גידלה שני ילדים לבד". נושא השואה היה מאוד נוכח בילדות והשפיע עליה.

ההשפעה: "אני מאוד רגישה לכל מה שקשור לנושא השואה, לניצולי שואה ולמה שאיבדנו בה". הסבתא שהמשיכה באומץ ובעוצמה את חייה "לימדה אותי הרבה".

בלגיה: אמה עדיין מתגוררת במדינה האירופית וכך גם קרובי משפחה נוספים. "מפחיד מה שקורה שם, וגם מה שקורה בצרפת ובלונדון". גם בילדותה היו פיגועים נגד יהודים, "ואז תמיד אמרו שצריך לעלות לארץ, אבל קצת אחרי הפיגוע זה היה נרגע". היום מספרם של הערבים באירופה גדול "והם לא מתביישים להגיד מה שהם רוצים".

לימודים: 'בית יעקב - יסודי התורה', בית ספר שכלל את כל הילדים הדתיים, "גם מבתים ציוניים וגם מבתים חסידיים". אבל זה היה "בית ספר מיוחד, שבו כולם מאוד קיבלו זה את זה". למרות שהיה זה בית יעקב, הילדים למדו גם מערכת מלאה של לימודי חול. "קיבלנו השכלה מאוד רחבה. מכיתה ז', למשל, היו לנו שש שעות לטינית בשבוע". אבל הציונות לא נרכשה בבית הספר.

ציונות: בילדותה הרבו ההורים לבקר עם הילדים בארץ, וכתוצאה מכך בגיל 19, אחרי התואר הראשון שרכשה בבלגיה בחינוך, היא הגיעה לישראל כדי ללמוד במכללת בית וגן.

המכללה: למרות שיש מסלול לחוצניקיות, היא למדה עם הישראליות, "וכך היו לי חברות גם משם וגם משם". התקופה הזאת מאוד השפיעה על הקשר שלה עם ישראל. "כל מה שלמדתי נתן לי את התחושה והרצון לחיות בישראל. הרגשתי שפה אני רוצה וצריכה להיות".

חתונה בתוך חתונה: בעיצומם של הלימודים היא טסה לארצות הברית לחתונה, ואז קיבלה טלפון. "התקשר אליי בחור שאמר שהוא קיבל את השם שלי מהרב חיים קרייזווירט ושהוא מעוניין להכיר". הרב, שהתגורר בארה"ב ואחר כך היה הרב של קהל מחזיקי הדת באנטוורפן, הרבה לעסוק בשידוכים, וגם הצליח.

ההצלחה: הבחור ההוא היה מרק, בעלה עד היום. הוא איש עסקים שעוסק ב"בורסה, מניות חברות והשקעות". הוא גדל בוונקובר, קנדה. "והוא בטוח שהיא העיר הכי יפה בעולם. אחרי ירושלים, כמובן".

הברכה: שבעה ילדים, הגדולה בת 27 ואחריה עוד שתי בנות. בעקבות הפעלת סגולת הקוואטר כמה פעמים נולדו גם שלושה בנים, ולבסוף בת נוספת, היום כמעט בת מצווה. הבנים לומדים בתיכון של מכון לב, הבת ב'אהבת חיים' בירושלים. לזוג גם ארבעה נכדים.

אם אשכחך: היא התכוונה לעלות מיד אחרי החתונה, אבל הוא הסביר שהם צריכים לגור בניו יורק ב‑15 השנים הבאות, כדי להתבסס כלכלית. אחרי חמש שנים נוצרה הזדמנות לעלות והיא נתקלה בקושי. "לקח לי הרבה זמן להתאקלם בניו יורק, כי זה מקום חדש וחברה חדשה". ובדיוק כשהדברים התחילו להסתדר, הם ארזו הכול ובאו.

ארצה עלינו: היה קשה. "העובדה שאם אתה חושב שיש מים חמים בברז - אתה מפונק, לא הייתה פשוטה. לא התרגלתי בקלות".

שולחן שבת: מרק חזר בתשובה בעקבות שבת אחת שבה התארח אצל רב צעיר. "הוא מאוד מאמין בכוחה של השבת, ולכן תמיד הזמנו הרבה אנשים שמחפשים ללמוד יהדות, תיירים, סטודנטים וצעירים לשבת, והיינו יושבים איתם שעות". הפקת הפרויקט, שגוזל זמן וכוח, נמשכת עד היום.

התנדבות: במשך השנים היא גידלה את הילדים, אבל תמיד הייתה עסוקה גם בצורכי ציבור: "הייתי פעילה בארגונים ובעמותות, עשיתי דינרים וגייסתי כספים, זה תמיד היה חלק ממני".

הבת-מצווה שלא הייתה: בקיץ תשס"א הבת השנייה התעתדה לחגוג בת מצווה. "היא רצתה מסיבה גדולה ויפה, וזה כל הזמן הלך וגדל: הזמנו את כל החברות, אז גם קבענו עם להקה וגם הזמנו אוכל". אבל בדיוק ביום שבו מלאו לה 12, מחבל פוצץ עצמו במסעדת סבארו הירושלמית. 15 נרצחו ו‑140 איש נפצעו. "ידענו שלא נוכל לחגוג".

פרויקט בת מצווה: המסיבה שהייתה אמורה להתקיים עשרה ימים אחר כך עם קרובים שהתכוונו לבוא מחו"ל בוטלה. "בעלי והבת שלי החליטו שאת כל הכסף שרצינו להשקיע בבת-מצווה נתרום לטובת נפגעי טרור". המשפחה הלכה צעד נוסף וביקשה מכל קרובי המשפחה לתרום את הכסף שהיו אמורים להשקיע בכרטיסים לישראל ובאירוח. "גייסנו 100 אלף דולר". אבל אז הפיגועים המשיכו, וגם הם החליטו להמשיך.

ההמשך: "כשאנשים המשיכו להיפגע חשבנו: מה, לנפגעים החדשים לא נעזור? כל כך הרבה זמן כל כך הרבה אנשים ראו מה קורה והיו חסרי אונים, עכשיו גייסנו אותם לעזרה והם שמחו לעשות את זה".

העזרה: בחנוכה הם לקחו אלף איש, בני משפחות שכולות ופצועי טרור, לבית מלון, וחילקו מאות מתנות לילדים. בחג השבועות הם חילקו עוגות גבינה ופרחים שרכשו במדרחוב, "כי הפרנסה של הסוחרים מאוד נפגעה". לאט לאט "הבנו מה הם צריכים ומה עושה טוב".

לעשות טוב: "הביחד והשיתוף נותן לנפגעי הטרור כוח", וארגון 'משפחה אחת' נותן מעגלים של תמיכה, "מה שמאפשר להוציא את הקושי ולגלות כוחות חדשים". נפגעי טרור, בני המשפחה שלהם או חיילים בפוסט-טראומה מחובקים ברגע הראשון, "כל המדינה שומעת עליהם בהתחלה, אבל אנחנו איתם לאורך השנים". הם מגיעים לכל בית אבל או מאושפז, "ואם לא ביקרנו, זה בגלל שלא שמענו עליו".

התמיכה: הארגון מספק סיוע רגשי וכלכלי וגם עזרה במימוש זכויות. החברים בארגון מקבלים ייעוץ מפסיכולוגים, קבוצות תמיכה, טיולים, חוגים ומחנות. הסיוע הכלכלי, שהיום פחות נצרך, התמקד במתן כספים למשפחות שבהן נפגעה הפרנסה, ויש גם עזרה כדי לקבל את מלוא הזכויות המגיעות לנפגעים, ממוסדות המדינה. "בשנים האחרונות היקף הפעילות היה 30 מיליון דולר".

לשאת את הצער: "מאוד מאוד קשה. בשנתיים הראשונות, שנות האינתיפאדה השנייה, לא יכולתי לרקוד בחתונות. לא הבנתי איך אנשים יכולים להיות שמחים. רצנו מבית לבית".

לתת: "תמיד חשבתי שהקב"ה נתן לנו הרבה כדי לחלק, לשתף ולחוות עם אחרים".

'שובו אחים': אחד התורמים של הארגון מימן את העצרת הגדולה בכיכר רבין, והארגון מסר למשפחות שער, פרנקל ויפרח המון מכתבי תמיכה מכל העולם. היום הן כבר חלק ממשפחות הארגון, ורחלי פרנקל כבר הוזמנה לנאום בהרמת הכוסית של המשפחות לשנה החדשה. "היא ביקשה שניתן למישהו יותר ותיק, אבל כולם רוצים לשמוע מה שיש לה לומר".

המלחמה: בזמן 'צוק איתן' הם שמרו על קשר עם כל המשפחות שלהם, מהדרום ולקחו אלף איש ממעגל נפגעי הטרור לנופשונים של שלושה ימים. "הם חוו שקט וטיפולים אלטרנטיביים ושיחות. הם אמרו שפתאום הם יכולים להתקלח ולישון".

מנכ"לית: תמיד הייתה פעילה בארגון וישבה בהנהלה, אבל מאז שהמנהל הקודם עזב, לפני שמונה שנים, היא גם מנהלת אותו, "וכך אני חוסכת משכורת אחת", כי היא עובדת בהתנדבות מלאה. "הילדים שלי מתנדבים בכל מקום, וכשאני אומרת להם שצריך גם לעבוד לפעמים במשכורת, הם אומרים לי 'תראי מי שמדברת'. הם רואים שאנחנו כאן כדי לעזור זה לזה".

זה לזה: לעמותה 35 עובדים וסניפים בכל הארץ, "ההצלחה היא בזכות העובדים המסורים והמתנדבים, שמקדישים מזמנם ומשנים את כל אורח חייהם כדי לתת תמיכה וליווי למשפחות". יש תחומי התנדבות רבים "וכל אחד מוצא את הדרך שלו לתרום". המתנדבים מגיעים מכל העולם, "ותמיד אומרים שההתנדבות אצלנו שינתה להם את החיים. באו לחזק ויצאו מחוזקים".

איחול לארגון: "שלעולם לא נצטרך להוסיף אף חבר ל'משפחה אחת', ושהחברים יעמדו זקופים וגאים, ושלא יזדקקו יותר לשירותים שאנחנו מספקים".

אם זה לא היה המסלול: גם לפני הולדת 'משפחה אחת' היא הייתה פעילה בארגונים שונים, ולכן גם אם היה שלום בארץ "אני בטוחה שהייתי עושה הרבה דברים אחרים, כי אני לא יכולה לשבת לשנייה".


ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: ההליכה לישון מתבצעת בשעה מאוד מאוחרת בגלל הקשר עם חו"ל, "אני מעדיפה להתחיל שיחות באחת-שתיים לפנות בוקר, כי אז אני יכולה לשוחח בנחת". הקימה לא מאוד מוקדמת. ובכל זאת, היא מארגנת את הילדים לבית הספר, משיבה למיילים שהתקבלו בלילה ולעבודה.

מוזיקה: "חסידית-יהודית". הזמר האהוב הוא אברהם פריד. האזנה לשירים שלו מאפשרת "לדמעות לצאת".

השבת: השולחן מלא בילדים ובנכדים ומוקף אורחים צעירים שלומדים באוניברסיטאות ובסמינרים. המנוחה מתבצעת בעיקר בשבת אחרי הצהריים "אבל לא מספיק".

אוכל: לפני כמה שנים הבעל, מרק, הפך צמחוני. אז נפתחה המשפחה לעולם הסלטים, והיא מכינה מגוון. "אנחנו אוכלים המון המון חסה. אני קונה 12 חסות בשבוע". האהוב עליה ביותר הוא סלט ירוק.

לימוד תורה: יש חיבה עמוקה ללימוד תורה ולשיעורים של הרבנית ימימה מזרחי. לפני הולדת 'משפחה אחת' נלמדו שיעורים רבים בשבוע במדרשת 'נשמת', אבל בקצב העבודה של היום, אין פנאי לזה. "הלימוד הוא זה שנותן את הפרספקטיבה הנכונה ואת הכוח לעשות דברים".

מפחיד: המוות, "ולאבד אדם יקר".

דמות מופת: "גולדה מאיר ואבא שלי". גולדה כי היא "דמות לחיקוי לכל אישה יהודייה שבוחרת לחיות את חייה למען הזולת ולא רק לעצמה. היא התמסרה למשימה שלה מתוך ענווה, נחישות ואומץ". והיא גם "הייתה גייסת כספים מדהימה". האב "לימד אותנו לקבל את פני העתיד באומץ ואופטימיות ולקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ובחיוך ענק". וגם "להוציא מעצמנו את המיטב בדרך להשגת כל מטרה שהצבנו לעצמנו".

פנאי: הזמן הפנוי מוקדש לשחייה, לצילום ולקריאה. ויש טיול של פעם בשנה לחו"ל עם הילדים, בדרך כלל לקרובים בקנדה ובארה"ב.

כשתהיי גדולה: השאיפה היא "להסתובב בכל העולם, לפגוש אנשים ותרבויות".