הלל אונסדורפר ז"ל נושא את ספר התורה של מוצב המזח בדרכו עם חבריו לשבי המצרי.
ביום העצמאות שעבר העביר שלמה ארדינסט, מי שפיקד על המוצב, הרצאה מרתקת בישיבה בבית אל (ניתן לצפות בה באתר 'ישיבה' ובאתר ערוץ 7). במשך יותר משעה וחצי גולל ארדינסט חובש הכיפה את סיפורם של 42 הלוחמים במעוז הדרומי ביותר בתעלת סואץ והיחיד (פרט ל'בודפשט' בצפון) שהחזיק מעמד יותר משבוע, למרות מתקפות של אלפי, אולי אפילו רבבות, חיילים מצרים. כמה תובנות חדשות-ישנות עולות מהסיפור:
* הפוליטיקה של הצל"שים: בניגוד לכמה מפקדי מעוזים, שהחזיקו מעמד יומיים-שלושה ואז התפנו ושקיבלו בצדק עיטורים שונים, ארדינסט ומוטי אשכנזי (מפקד מעוז בודפשט שלא נכבש בכל המלחמה), לא קיבלו אפילו צל"ש. הסיבה: אשכנזי היה ממובילי המחאה נגד ממשלת גולדה לאחר המלחמה; ואילו ארדינסט וחייליו נכנעו והלכו לשבי (הם קיבלו פקודות מפורשות לעשות כן), למרות שבסיום עדותו של ארדינסט בוועדת אגרנט הודה לו השופט אגרנט והוסיף: "זה השאיר עלינו רושם גדול. אני רוצה להביע את הערכתנו לדרך שבה אתם נלחמתם באומץ עילאי. הגנתם על המעוז עד שלא הייתה לכם ברירה".
* מלחמה בשם ה': אל"מ עופר וינטר, כבודו במקומו מונח, אבל הוא לא היה הראשון. טנק מצרי שירה על מוצב המזח בלי כל הפרעה הושמד לפתע – על ידי המצרים עצמם – אחרי שהלל אונסדורפר צעק ברשת הקשר "אלה ברכב ובסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקנו נזכיר". גם החיילים החילונים, מספר ארדינסט, ביקשו במהלך ימי הלחימה להניח תפילין ולהתפלל, ובסוכות הבטיחו לעצמם שלא יאונה להם כל רע כי ענני הכבוד שומרים עליהם.
* גבורת החפ"שים: כאז כן היום, החיילים הפשוטים, אלה שעומדים מול פני האויב, מחפים בתושיותם, ולעתים בגופם ממש, על מחדליהם והססנותם של הגנרלים ואנשי הדרג המדיני.
* תמונת הניצחון: אחרי המלחמה, בקהילות היהודיות ברחבי העולם אמרו לארדינסט כי תמונת חיילי המוצב בדרך לשבי הרשימה אותם במיוחד. אם אחרי לחימה כה קשה הם הולכים עם ספר התורה בראש מורם, אמרו היהודים, ידענו שצה"ל ינצח.
agarsiel@yahoo.com