מי ששמע השבוע את נאומו של שר האוצר יאיר לפיד בפתח מסיבת העיתונאים שכינס, אשר במהלכו פירט את עקרונות תקציב המדינה, לא יכול היה שלא לתהות האם אכן זהו שר האוצר.
בזחיחות שאינה אופיינית לשרים במשרד הזה טען לפיד שיש כסף להכול: לביטחון, לחינוך, לקשישים, לילדים, לרווחה ולביטחון הפנים. בנאום התברר כי תוספות התקציב שמתכנן לפיד מהוות חריגה כפולה, הן מיעד הגירעון שהציבה הממשלה, שיעמוד על 3.4 אחוזים במקום 3 כפי שנקבע מראש, והן מיעד ההוצאה, שייפרץ לטובת הוצאה חד פעמית בתחום הביטחון.
בכלל, במהלך הדיונים על תקציב המדינה לשנת 2015 קרה משהו מוזר מאוד. בניגוד למה שהיה מקובל מזה שנים, ולמעשה צריך להיות חלק מהתנהלות אחראית בממשלה נורמלית, היה זה דווקא שר האוצר שנלחם על העלאת הגירעון. מי שהקופה הציבורית אמורה להיות בבת עינו, ויציבותה של הכלכלה הישראלית אמורה להיות מטרת העל שלו, החליט שדווקא עכשיו נכון להגדיל את ההוצאה ולהקטין את ההכנסות.
לכאורה אין מדובר בטעות גדולה כל כך. מדינת ישראל נמצאת על סף מיתון, ואחת הדרכים למנוע גלישה למיתון היא הגדלה זמנית של גירעון הממשלה. אולם, מי שהאזין למסיבת העיתונאים התרשם ששר האוצר כלל אינו מודאג מההאטה המשמעותית בצמיחה. תוך שהוא נתלה בהשוואות שיעור הצמיחה למדינות אחרות (ומתעלם מהמגמה ההפוכה) בשיעור התעסוקה הגבוה ובנתונים נוספים שליקט בקפידה, צייר לפיד תמונה ורדרדה למדי של מצב המשק. מי שהקשיב לשר האוצר עוד יכול היה לחשוב שהסכנה העיקרית כבר מאחורינו ומכאן המצב יכול רק להשתפר. לאור זאת, קשה להאמין שהמטרה שאליה מכוון לפיד היא מניעת גלישה למיתון, סכנה שהוא בכלל מתכחש אליה. סביר הרבה יותר להניח שמה שלפיד מבצע כרגע הוא פשוט כלכלת בחירות.
במרבית מדינות העולם, וישראל אינה שונה בכך מיתר המדינות, שר האוצר הוא פוליטיקאי. אבל בישראל היה מקובל במשך שנים ששר האוצר הוא פוליטיקאי ממפלגת השלטון, בכיר מספיק על מנת להתמנות לתפקיד אך לא בכיר מדי כך שניתן יהיה להקריב אותו לעולה עם סיום הקדנציה. משרד האוצר נחשב באופן מסורתי בית קברות לפוליטיקאים, מאחר שהוא חייב את העומדים בראשו לבצע מהלכים לא פופולריים. מעטים הצליחו, כמו נתניהו, להתאושש מקדנציה באוצר ולהגיע לראשות הממשלה. הסיטואציה שבה שר האוצר הוא ראש מפלגה שאינה מפלגת השלטון אינה מאפשרת לו להיות לא פופולרי. שר אוצר כזה נמצא בחשש מתמיד מבחירות שייכפו עליו ויעמידו אותו במצב מביך עם פופולריות בשפל. התוצאה היא מדיניות פופוליסטית וכלכלת בחירות כבר מהשנה השנייה לכהונה. קשה לדעת אם לפיד מעריך שתקציב 2015 הוא האחרון לפני הבחירות הבאות, אבל ברור שהוא חושש מכך והחשש הזה מוביל רבות מפעולותיו.
אי ידיעה כלכלית
ימים אלה של ראשית השנה, בין כסה לעשור, הם ימים טובים לחשבון נפש, לפרט ולכלל. חשבון נפש תורני, ערכי, מוסרי וגם פרקטי. זה הזמן שבו, מדי שנה, אני מהרהר איך אפשר לשפר את ההתנהלות הכלכלית של חיי הבית ולהפוך אותה לנכונה וראויה יותר, תשובה כלכלית שכזו. במסגרת הווידוי הגדול של תפילות יום הכיפורים אנו מתוודים על חטא שחטאנו "ביודעים ובלא יודעים". מנסחי הווידוי אולי לא כיוונו לכך, אך לעתים קרובות החטא נמצא בפער הזה שבין הידיעה לאי הידיעה. ישנם דברים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אך האמת היא שאנחנו רחוקים מלדעת אותם.
מי מאיתנו יודע כמה כסף בחודש מוציאה משפחתו בקניות בסופרמרקט? כמה כסף בממוצע מוציאה המשפחה על הלבשה והנעלה? כמה על חוגים לילדים וכמה על תחביבי המבוגרים? אני אגיד לכם מי יודע. מי שנקלע למצב כלכלי קשה, גילה שהוא עומד מול שוקת שבורה ונאלץ לבצע לעצמו תוכנית הבראה שכוללת קיצוץ נרחב בהוצאות. במצבים כאלה אדם מוציא את תדפיסי חשבון הבנק, תדפיסי כרטיסי האשראי וכל חומר רלוונטי אחר.
בשלב השני הוא עובר על ההוצאות, מסווג אותן לקטגוריות, מגלה כמה הוא באמת מוציא בחודש ובאילו סעיפים יש לקצץ. אדם כזה יודע בדיוק, על השקל, כמה הוא מוציא בסופר, כמה עולה לו הדלק בחודש ומה הסכום החודשי בסעיף הבילויים (במצב כזה הוא ככל הנראה אפס). מרביתנו, למרבה השמחה, רחוקים משם. חשבון ההוצאות שלנו מאוזן יחסית, אין אוברדרפט ואם הוא קיים הוא בשליטה, ובסך הכול החיים לא רעים.
למרות זאת, כולנו מרגישים שחסר לנו כסף. יש מי שרוצה לצאת לטיול בחו"ל ולא מרשה לעצמו, יש מי שמעוניין להחליף את הרכב אך מתקשה לעשות זאת, יש מי שרוצה לחסוך יותר לחתונותיהם של הילדים ויש מי שמשתוקק לתרום יותר לצדקה. הצד השווה שבין כולם הוא המחסור במשאבים. אלא שמשאבים הם כידוע עניין של סדרי עדיפויות. יש מי שמעדיף להשקיע בדבר אחד, ויש מי שהיה רוצה להשקיע בדבר אחר. הבעיה הגדולה היא שרובנו איננו מנהלים את חיינו לפי סדרי העדיפויות של עצמנו, פשוט מתוך חוסר מודעות.
בניית תקציב משפחתי אמיתי, כזה שבדרך כלל בונה משפחה במחסור, תוכל ללמד אותנו כמה צריך לחסוך בסעיפי ההלבשה וההנעלה והקניות בסופר כדי לצאת לטיול מושקע. אחרי שנדע איזה קיצוץ יש לבצע נוכל להחליט אם המאמץ כדאי. כל עוד לא התיישבנו מול המספרים, נישאר תמיד עם התחושה שזה בלתי אפשרי וזהו. פריצה של מחסום אי הידיעה, שיקוף אמיתי של המצב הכלכלי והבנה נכונה של מצב משק הבית, יסייעו לנו לעשות את הדברים שתמיד רצינו, וכרגע כלל לא משנה במה מדובר. אם נמשיך לחיות בתוך הבערות נמשיך לתת לחיים להוביל אותנו, במקום שאנחנו נוביל אותם.