מתן המשכורת הראשונה למלמדים תוכנן לערב יום כיפורים, והמנהל, הרב מרדכי גרנביץ, נוכח כי חסרים לו 33 אלף שקלים בשביל המשכורות והוצאות נוספות שעליו לשלם. הוא הבטיח למלמדים כי יקבלו את משכורתם במלואה לקראת החגים, והסתמך על הלוואה שהבטיח לו חבר מארצות הברית.
יומיים לפני העברת ההלוואה התקשר החבר והודיע בצער שאין לו שום אפשרות להעביר את הכסף בחודשים הקרובים בגלל בעיה עם כרטיסו הבנקאי.
בליל חמישי, יומיים לפני יום כיפור שחל בשבת, הרב מרדכי לא הצליח להירדם. הוא התהלך בביתו אנה ואנה כשלבו פועם במהירות. לא היה לו שום רעיון איך להשיג את הסכום הנדרש. בבוקר התקשר לכמה ידידים. חלק מהם לא היו זמינים וחלק נתנו לו התחייבות לזמן רחוק. הבעיה נותרה בעינה: אין לו כסף לתת מחר למלמדים! לאחר מכן נסע לתלמוד התורה ולא אמר למלמדים מילה אחת על חסרון הממון.
הוא חזר בצהריים לביתו בקריית ארבע, נשא עיניו אל השמיים המעוננים והתפלל: "ריבונו של עולם, תלמוד תורה כנגד כולם, ותינוקות של בית רבן המקיימים בהבל פיהם את עולמך הם הילדים שלך. אתה מוכרח לעזור לי..."
כעבור רגע הטלפון צלצל. על הקו היה יהודי שנהג לעזור לתלמוד תורה לפני מספר שנים. אותו יהודי נקלע לקשיים כלכליים קשים ולא היה מסוגל לעזור יותר, והרב מרדכי לא רצה להעמידו במבוכה ולכן לא פנה אליו.
"מרדכי, מה שלומך?"
הרב מרדכי הופתע לשמוע את אותו יהודי והחל לקיים איתו שיחה, כשהוא תוהה לעצמו מדוע התקשר אליו כעת. בשלב מסוים אמר האיש: "מה נשמע בתלמוד תורה שלכם? איך המצב הפיננסי?"
"מחר עליי לשלם משכורות למלמדים ואין לי איך לשלם להם. ה' יעזור..."
"אתן לך כתובת של מישהו בירושלים", אמר האיש, "גש אליו והוא ייתן לך המחאה שלי על סך 10,000 דולר".
"אבל איני מבין..." מלמל בהתרגשות הרב מרדכי, שידע היטב על הקשיים שאליהם נקלע האיש.
"תשמע, עוד מעט יום הכיפורים", הסביר הלה, "חיפשתי איזו זכות לקראת היום הקדוש. חשבתי על כל מיני מוסדות שאני מכיר שכדאי לעזור להם, ואיני יודע מדוע, החלטתי להתקשר דווקא אליך..."
הרב מרדכי נסע בשמחה מביתו בקריית ארבע לירושלים. בדרך שוחח עם ידידו הקרוב מנחם שהתעניין איך הצליח להתגבר על הבעיה התקציבית. הרב מרדכי סיפר לו איך התגלגלו העניינים לטובה והכסף שהוא עומד לקבל מספיק בדיוק למשכורות וליתר התשלומים ההכרחיים, וסיים: "ברוך השם, אבל תדע לך שזה לא מספיק, כי היה ברצוני לא רק לשלם למלמדים את משכורותיהם, אלא גם לתת לכל אחד מהם תוספת של כמה מאות שקלים בשביל החגים".
"מהיכן תשיג כמה מאות שקלים לכל מלמד?!" הקשה מנחם והציע: "אולי תסתפק באיזו מתנה קטנה וסמלית?!"
כאשר הרב מרדכי הגיע לשערי ירושלים צלצל הטלפון הנייד שלו. על הקו היה עסקן שפגש במקרה בניו יורק לפני חצי שנה והחליף עמו כמה מילים ומספרי טלפון. העסקן אמר: "תגיד, כמה עובדים יש אצלך בתלמוד תורה, כולל אנשי חשבונות ותחזוקה?"
"שמונה עובדים", ענה הרב מרדכי.
"מתי אתה מגיע לירושלים?", שאל האיש.
"עכשיו נכנסתי לירושלים..."
"בוא אליי למשרד!" ביקש.
הרב מרדכי הלך תחילה לקבל את ההמחאה על סך 10 אלפים דולר, ולאחר מכן נסע למשרדו של העסקן, שפתח ואמר: "לדעתי לא נכון לתת לעובדים לקראת החגים משכורת ותו לא, אז הכנתי לכל עובד בתלמוד תורה המחאה על סך 360 שקלים...".
הרב מרדכי חזר לביתו עם ההמחאות, כשהוא חש עד כמה יקרים לקדוש ברוך הוא תינוקות של בית רבן. ועוד הרהר כי מי שעוסק בדברים שבקדושה לא מראים לו דברים ברורים לטווח ארוך אלא רק ערפל סמיך, וכאשר הוא ניגש לתוכו, איכשהו תמיד הוא מתפזר ונמוג כליל.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.i