1
החלטת בג"ץ לבטל את חוק המסתננים החדש והמרוכך שחוקקה הכנסת לפני כשנה היא חמורה משני היבטים.
בנושא הספציפי של המסתננים, אם נדמה היה כי לאחר שנים של מבוכה ואוזלת יד הצליחה ממשלת ישראל להציב סכר יעיל לעצירת ההסתננות, באו שופטי בג"ץ ופרצו אותו. בחלוף חודשים אחדים שבהם פסקו מלהגיע מסתננים חדשים, ניתן היה להפנות את תשומת הלב והמשאבים הממשלתיים לצמצום הבעיה של רבבות מהגרי עבודה ותיקים ובלתי חוקיים שהפכו את חייהם של תושבי דרום תל אביב לסיוט.
ואכן הורגשו סוף סוף סימנים חיוביים ראשוניים של היפוך מגמה, כאשר אלפים מבין המסתננים הורחקו מהארץ או החליטו לעזוב אותה מרצונם הטוב. החלטת בית המשפט העליון משנה את האווירה ואת המומנטום, מעניקה רוח גבית לתנועת ההגירה האפריקנית לישראל, ומשדרת לרבבות מהגרי העבודה הנמצאים כאן שלא כדאי להם להיענות להצעות לחזור הביתה, כי יש מי שידאג לאפשר להם להישאר בישראל.
יש להדגיש: רק מיעוט זניח מבין המהגרים הם באמת פליטים שנשקפת להם סכנה בארצות מוצאם. רובם באו הנה מסיבות כלכליות, במטרה לעבוד ולהשתכר פי כמה וכמה ממה שאפשר לקבל בארצות העניות שמהן באו. לישראל אין כל חובה להגשים את שאיפותיהם הכלכליות של אזרחי אפריקה על חשבון רווחת אזרחיה ועל חשבון דמותה היהודית של המדינה. אגב, מוזר לראות כיצד ארגונים ותנועות אשר מבקשים לפתוח את שערי הארץ בפני רבבות מהגרי עבודה מאפריקה, צומחים דווקא מתוך אותם חוגי שמאל שמטיפים השכם והערב לנטוש את יהודה ושומרון כדי לשמור על ישראל כמדינה שאוכלוסייתה יהודית.
2
בהיבט העקרוני, מאכזב ומקומם להיווכח שגישת האימפריאליזם השיפוטי, המבקשת להעביר את סמכות ההחלטה בעוד ועוד נושאים מידי נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה לידי מערכת המשפט, עודנה חיה ובועטת. נדמה היה שתקופת נשיאותו של השופט אשר גרוניס מסמנת שינוי במגמה הזאת. אך מסתבר שכמו בהחלטה הספציפית לגבי המסתננים כך גם בגישתו השיפוטית המרוסנת, הנשיא שעומד לפרוש בקרוב נמצא בעמדת מיעוט.
כאילו לא די בכל זה, לאחרונה התמנו לבית המשפט העליון שני שופטים חדשים שלפחות אחד מהם, מני מזוז, עלול לחזק את האגף השמאלני-ליברלי בבית המשפט. מזוז זכור כמי שבימי המערכה על היישובים בגוש קטיף, בעת כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, ניצח על מערכת שעסקה באכיפת חוק דרקונית ומפלה נגד מחאתם הלגיטימית של הכתומים מתנגדי הנסיגה. מעצרים המוניים וממושכים של קטינים, הארכות מעצר קבוצתיות בלי לטרוח אפילו לזהות את הנאשמים, בתי משפט מיוחדים, מעצרי שווא תוך דיכוי זכות המחאה והבעת הדעה – כל אלה ועוד היו מדרכי הפעולה המיוחדות והפסולות שנקטה הפרקליטות תחת הנהגתו.
מינויו של מזוז לשופט עליון בימי כהונתה של ממשלת ימין-לכאורה היא החמצה משוועת. במקום לתקן בהדרגה את חוסר האיזון האידיאולוגי בהרכב שופטי בג"ץ, שוב מקבל האגף החילוני-שמאלני-ליברלי חיזוק בדמותו של היועמ"ש לשעבר. למרבה המזל לא צפויים בתקופה הקרובה עוד מינויים רבים של שופטים לבית המשפט העליון, שאם לא כן - בהרכבה הנוכחי של הוועדה למינוי שופטים די ברור מאיזה כיוון ומאיזו השקפה יבואו השופטים המתמנים.
3
גישת האקטיביזם השיפוטי והסמכות שנטל לעצמו בג"ץ להתערב בהחלטות הרשויות האחרות ואף לבטל חוקים של הכנסת בתואנה שהם אינם חוקתיים, הופכות את ישראל למעשה למדינה לא ממש דמוקרטית. במקום שהמדינה תתנהל על פי רצון העם שאותו מבטאת המערכת הפוליטית, השליטה המעשית בצומתי קבלת החלטות חשובות ביותר נמצאת בידי קומץ שופטים, מרביתם בעלי השקפת עולם שהיא נחלתו של מיעוט חילוני-שמאלני-ליברלי. הם אינם עומדים לבחירה מחודשת, אלא נבחרים פעם אחת לתקופה בלתי מוגבלת עד הגיעם לגיל הפרישה.
הם אינם נבחרים בבחירות דמוקרטיות על ידי העם או על ידי פורום ייצוגי שבו כל דעה מקבלת את חלקה היחסי בציבור, אלא מתמנים בידי ועדה ששליש מחבריה באים מבית המשפט העליון ונוטים למנות אליו את חבריהם בני-דמותם. כך מצליח השמאל החילוני-ליברלי להמשיך להחזיק בידיו את השליטה במדינה. בקרב המצביעים בבחירות הוא אמנם מיעוט קטן, אבל בבית המשפט העליון, המקום שבו מתקבלות ההחלטות הכי חשובות, הוא מחזיק ברוב מכריע.
4
כדי לשנות את המצב המעוות הזה, יש צורך בפעולה נמרצת בכמה מישורים במקביל. ראשית, יש להגדיר בחקיקה את היחסים בין הכנסת לבג"ץ באופן שיצמצם את יכולתם של השופטים לשנות את החלטות הכנסת. הרעיון שלפיו תוכל הכנסת ברוב של 61 ח"כים לשחזר חוק שבג"ץ ביטל הוא נכון וראוי. אך מכיוון שמחנה השמאל הליברלי יודע עד כמה משחק לידיו המצב המשפטי הקיים, יש להניח שיעמדו שם על הרגליים האחוריות כדי למנוע חקיקה כזאת.
על פי תקדימי העבר, לא נופתע אם ייפתחו לפתע חקירות ותונף חרב משפטית על ח"כים ושרים שינסו לקדם חוקים המגבילים את כוחה של המערכת המשפטית. כדאי לכן שמובילי המאבק הזה יהיו רבים, ולא בודדים שניתן לנטרלם, וכן שהמובילים יהיו כאלה אשר ידועים כנקיי כפיים שקשה לתפור להם תיקים.
אין ספק ששרת המשפטים ציפי לבני תנצל גם את כובעה השני כיו"ר ועדת השרים לחקיקה כדי להערים קשיים בפני כל שינוי מתבקש. אכן כפי שכבר כתבנו לא פעם, כדאי ונכון לשנות את הרכב הקואליציה ואפילו ללכת לבחירות רק כדי לתקן את הטעות הקשה של הפקדת שני תפקידי המפתח הללו בידיה.
5
במקביל לריסון כוחו המוגזם של בית המשפט העליון, יש לפעול בעוצמה ובעקביות לאיזון ההטיה האידיאולוגית שלו על ידי מינוי שופטים אשר נוטים יותר ליהדות, שמרנות, ריסון שיפוטי וכיבוד החלטות רשויות השלטון האחרות. הרכבה הנוכחי של הוועדה לבחירת שופטים לא יאפשר זאת, בין השאר בגלל חוסר ערנות של המחנה הלאומי שלא נאבק כראוי על נציגות הכנסת, הממשלה ולשכת עורכי הדין בוועדה.
נכון לשנות בחקיקה את המרשם להרכבת הוועדה למינוי שופטים, כך שיינתן יותר מקום לדעתם של נבחרי העם. יש מה לעשות גם במסגרת השיטה הקיימת: אם יוקדמו הבחירות, גם הוועדה לבחירת שופטים תפוזר וניתן יהיה לפעול לבחירת נציגות שונה בוועדה מטעם הכנסת, הממשלה ולשכת עורכי הדין. לאחר שתושג שליטה לאומית בוועדה לבחירת שופטים, יש לשקול הגדלת מספר השופטים בבית המשפט העליון כדי שניתן יהיה למנות בזריזות כמה שופטים לאומיים בתוך זמן קצר.
6
המאבק הסיזיפי על דמותה של מערכת המשפט ועל יחסי הכוחות בין בית המשפט העליון לכנסת ובתוך בית המשפט העליון דורש מאמץ ממושך ושיטתי. השיפורים מושגים קמעא קמעא וגם לאחר הצלחות לכאורה באות נסיגות. אך זהו מאבק הכרחי שבלי להצליח בו יהיה קשה מאוד להוביל את המדינה בנתיב הרצוי, גם כאשר המחנה הימני והדתי נמצא לכאורה בשלטון.
ההחלטה הדורסנית לבטל בפעם השנייה את חוק המסתננים יכולה להתברר כצעד אחד יותר מדי של האקטיביזם השיפוטי, שגרם לנבחרי הציבור בכנסת להתעורר מתרדמתם. אם הם לא יעשו את הדרוש, הם ימעלו בחובתם כלפי הציבור שבחר בהם - ולא בשופטי בג"ץ - לנהל את המדינה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com