יש לשער שכבוד השופט עוזי פוגלמן ניסח את פסק דינו המבטל את חוק המסתננים עוד בטרם נבחר מני מזוז לעליון. ובכל זאת, שתי ההחלטות מעוררות תחושה משותפת שימי ברק ובייניש העליזים חוזרים.
קו הביצורים שהקים בשעתו גדעון סער, הקובע שמינוי שופטים לבית המשפט העליון דורש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים, התמוטט. סער לא דמיין לעצמו ששר המשפטים, נציגי לשכת עורכי הדין וחברי הכנסת יעשו יד אחת בוועדה כדי לקדם אימפריאליזם שיפוטי. לכן אין ברירה אלא לשנות מהיסוד את שיטת מינוי השופטים ולהעביר את סמכות המינוי לרשות המחוקקת בלי השתתפות הרשות השופטת או לשכת עורכי הדין.
אבל בינתיים בשמאל חוגגים - עברנו את גדעון סער ונעבור גם את כל האחרים, ולאור ניסיון העבר קשה להאשים אותם בזחיחות הדעת. לאחר כל פסק דין אימפריאליסטי שערורייתי נשמעו קריאות רוגז במערכת הפוליטית, אבל אלה נדמו לאחר שהתקשורת הריצה שרשרת של סניגורים לבית המשפט העליון - פרשנים, פרופסורים ושופטים בדימוס. פרט להסכמה שמדובר בדין צדק, הם טוענים שבג"ץ פוסל חוקים במשורה ולכן אין מקום לבהלה. אבל הספירה שלהם אינה כוללת את האפקט ההרתעתי של בג"ץ על חוקים שנגנזו מלכתחילה או נוסחו אחרת מחשש שלא יעברו את מבחן בג"ץ.
הייתי רוצה להאמין שהפעם בהנהגת הח"כים איילת שקד ויריב לוין יהיה אחרת. נטל ההוכחה עליהם, ונטל המעקב והתמיכה במאבק עלינו.
נאום לאוזני האמריקנים
כל השבוע סיפרו לנו שנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו יתמקד בהדיפת האשמותיו של מחמוד עבאס. אבל נתניהו העדיף לחרוג מהתסריט ועבאס היה רק דמות משנית בנאומו - אולי משום שנאום הדוכס מרמאללה כבר עשה את העבודה בשביל נתניהו בזירה הישראלית ואפילו בזירה האמריקנית, והוכיח כאלף עדים שאין לנו פרטנר. אפילו זהבה גלאון לא טענה שעבאס הנוכחי הוא בר שיח, אלא רק הטילה על נתניהו את האחריות להפיכתו לאויב מר.
במרכז הנאום עמדה איראן, ודאעש כאילו לא נבראה אלא על מנת לשמש דוגמה לסכנה שתיווצר לשלום העולם כאשר איראן תהפוך לגרעינית. זירת המשחק לא הייתה עצרת האו"ם אלא דעת הקהל האמריקנית. משום כך נתניהו הקפיד שהנאום לא יהיה ארוך מדי, על מנת שישודר במלואו ברשתות הכבלים האמריקניות. הוא קרץ לדעת הקהל בארה"ב כאשר השחיל פתאום לתוך הנאום את שחקן הבייסבול דרק ג'יטר, שהשבוע שיחק את משחקו האחרון באירוע פרידה מרגש (אבל האזכור הזה עניין את האמריקנים בלבד).
אמריקה היא הזירה שבה מתנהל הוויכוח על היחס לאיראן ועל הקשר בין הלחימה בדאעש לטיפול הראוי באיראן. האירופים, שהוכיחו בהתנהלותם כלפי פוטין במשבר אוקראינה עד כמה הם נרתעים מעימות אלא אם מדובר בכמה גיחות אוויריות, מעוניינים במוצהר שאיראן תפעיל את כוחותיה על הקרקע כדי לטפל בדאעש. גם באמריקה יש מי שמוכנים לקנות את המסר החלקלק של רוחאני - רק נסכם את נושא הגרעין ואת הארץ תסחרו. מולם מתייצבים מי שמזהירים שהתקרבות לאיראן רק תחזק את דאעש ותרחיק מארה"ב את המדינות הסוניות. נתניהו בנה את המשוואה חמאס=דאעש=איראן. בכך הוא נתן ביטוי קולע לא רק לעמדה הישראלית אלא גם לעמדת המדינות הסוניות המתונות, אשר חוששות שהמלחמה נגד דאעש תספק לאיראן לגיטימציה ותאפשר לה להאיץ את תוכנית ההתפשטות שלה, שרשמה לאחרונה הישג ניכר בניצחון החותים בתימן.
הבעיה של נתניהו כידוע אינה עם הרפובליקנים - כמו הסנטור טד קרוז שביקר את אובמה על שנמנע בנאומו באו"ם מלהטיח באיראנים דברים נוקבים לגבי התוכנית הגרעינית שלהם, תמיכתם בטרור וההסתה נגד "השטן הגדול" אמריקה ו"השטן הקטן" ישראל. נתניהו נאלץ לפעול על הממשל ועל אובמה עצמו, אשר מקווים כי התפייסות עם איראן תהיה הישג שישכנע את הציבור האמריקני שהממשל יודע לטפל במדיניות החוץ. התקרבות לאיראן, כך הם מאמינים, תיצור מזרח תיכון חדש הבנוי על מאזן כוחות שיפטור את ארצות הברית מהתערבות, או לפחות יהפוך כל התערבות לזולה יותר מבחינתה. בהתאם לכך דאג נתניהו להעניק לנשיא האמריקני מי שבירך כפול. אובמה, לפי נתניהו, פירק את סוריה מנשקה הכימי (גם אם כנראה סוריה מסתירה חלק ממנו) - ואידך זיל גמור לגבי הנשק הגרעיני האיראני היותר מסוכן. אתה אובמה מעל אותה במה הכרזת מלחמה על דאעש - ארגון של כמה רבבות לוחמים רכובים על טנדרים. לך בכוחך זה גם מול איראן, אשר בונה טילים בין-יבשתיים ככלי שיגור לנשק הגרעיני.
אבא אבן מעודכן
לאחר הנאום ביטל ח"כ איתן כבל את נתניהו כסתם קופירייטר, אבל מה לעשות - נתניהו הוא אמן הלשון האנגלית, מעין אבא אבן מעודכן בעולם תקשורת קצבי ודחוק. במיוחד נהניתי מהשימוש שעשה נתניהו בצירוף militant Islam – אסלאם לוחמני. הוא היה יכול להשתמש בצירוף "אסלאם רדיקלי" או "אסלאם קיצוני", אבל בחר דווקא בצירוף פחות נפוץ. כאן לדעתי חיסל נתניהו חשבון עם חלק מהתקשורת המערבית אשר מקפידה על ניטרליות מוגזמת. על פי הגישה שאין צדיקים ורשעים, התקשורת מסרבת לכנות את מפגעי חמאס טרוריסטים ומעדיפה להשתמש במונח הפרווה Hamas militants"", משמע כאילו היו אוהדים שרופים מדי של בית"ר ירושלים. אז הא לכם militant כשם נרדף לקנאי האסלאם.
התגובות בארץ לנאומו של נתניהו תאמו את המפה הפוליטית. בוז'י הרצוג היה הכי נדיב באופוזיציה בהעירו שנתניהו יודע לנאום, הבעיה היא שכבר לא שומעים לו. אבל בלט קול אחד ב"אופוזיציה" (אופוזיציה בסגנון אורי אריאל בממשלת נתניהו הקודמת) - קולו של ח"כ אלי ישי שהתלהב מנאומו של נתניהו: "לפני ימים אחדים נאם שם מכחיש שואה, והיום נאם שם המבקש למנוע שואה. זה לא היה נאום של פוליטיקאי, זה היה נאום של יהודי המתפאר בעמו ובארצו, המחויב להבטיח שלומם והמשך הישרדותם בעזרת ה'". אם גם את הקואליציה הבאה ינהיג הליכוד, אלי ישי מתכוון להיות בפנים - עם אריה דרעי או בלעדיו.