המרכז העולמי של בני ברית והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה (JRJ) החליטו להעניק את "אות המציל היהודי" לשני מצילים שפעלו בהונגריה תחת הכיבוש הגרמני: ברטה דוידוביץ רובינשטיין וג'ורג' (יצחק) ג'ורי.
ברטה רובינשטיין (92) נולדה בפולין ונמלטה יחד עם משפחתה דרך ההרים הקרפטיים להונגריה שטרם נכבשה על ידי גרמניה. ב-1942 רובינשטיין הגיעה לבודפשט שם הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "הבונים דרור", ומאוחר יותר התנדבה לפעולות ההצלה המחתרתיות שלה.
היא, יחד עם חבריה לתנועה, נטלה זהות נוצרית וענדה צלב על צווארה. היא קיימה פגישות בפארק עם חברים נוספים במחתרת שחיו בזהות נוצרית לתכנן מבצעים ולהבריח נשק. כשרודולף קסטנר – מנהיג הוועדה היהודית לעזרה והצלה – נשא ונתן בקיץ 1944 עם אדולף אייכמן על שחרור יהודים תמורת משאיות.
"הבונים דרור" קבעה מטרה להעלות כמה שיותר ילדים יתומים לרכבת אחרי שזיהו אותם ברחובות בודפשט. אחד מהילדים היה מאיר ברנד בן ה-8. ברנד הוברח באוגוסט 1943 להונגריה יחד עם שני בנידודיו לאחר שהוריו חשו שחיסול הגטו בו חיו במשך שנתיים קרב אחרי מרד גטו וורשה. אחרי צעדה של שלושה שבועות לגבול הסלובקי, מאיר הגיע לבדו לבודפשט. שם, תחת זהות נוצרית, הוא חי לבדו ברחובות במשך תשעה חודשים, כשהוא מלקט שאריות אוכל וישן בהריסות מבנים שנפגעו בהפצצות.
כשרובינשטיין מצאה אותו מוכה רעב ומחלות באפריל 1944 היא חשה באופן אינסטינקטיבי שהוא יהודי, היא הובילה אותו למסתור וטיפלה בו. ביוני 1944 רובינשטיין העלתה את ברנד ועוד ילדים לרכבת של קסטנר. היא הקדישה את עצמה לטיפול בברנד ולהחזרתו לקו הבריאות במהלך הנסיעה – כולל המעצר המאיים במחנה הריכוז ברגן בלזן – עד שהם הגיעו לשוויץ. שניהם עלו לארץ ב- 1946.
רובינשטיין היגרה לארה"ב ב-1960, שם היא מתגוררת עד היום עם משפחתה. היא הייתה מעורבת בהרבה ארגונים כולל המפלגה הדמוקרטית של רובע ברונקס, ובין מכריה ראש עיריית ניו יורק לשעבר אברהם בים, אד קוץ', דייוויד דיקנס ומושל ניו יורק לשעבר מריו קומו.
היא הייתה פעילה בבית אבות העברי בריוורדייל ועדיין מבקרת מדי יום במרכז היהודי בריוורדייל שם היא מארגנת מפגש חודשי לניצולי שואה "קפה אירופה". האות יוענק לה בניו יורק על ידי נציג בני ברית.
ג'ורג' ג'ורי (90), נולד בבודפשט וגדל בצפון הונגריה. ג'ורי הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" כשגר בנ'יראג'האזה ובסופו של דבר עבר חזרה לבודפשט ב- 1942 והחל לפרסם נובלות ומאמרים בעיתון של "השומר הצעיר". השתתף בפעילות המחתרתית ובקיץ 1944 שלחה אותו התנועה יחד עם שלושה חברים לדרום טרנסילבניה במטרה לפתוח ציר חדש ל"טיול" הפעולה החשאית של המחתרת הציונית להברחת יהודים מפולין וסלובקיה להונגריה ומשם לרומניה. אולם עד מהרה הם נחשפו, נתפסו וגורשו לאושוויץ. ג'ורי שרד, חזר לבודפשט אחרי השחרור.
ג'ורי הצליח לסיים את לימודיו האוניברסיטאיים רק ב-1960, בגלל ההגבלות שהוטלו בזמנו על היהודים במוסדות להשכלה גבוהה. עסק במסגרות, ספרנות, הוראה ועיתונאות וכתב בעיקר על נושאים פדגוגיים. פרסם ספרים בשפה ההונגרית, ביניהם ספרו מ-2001 "הישרדותי: מכתב ארוך לנכדי".
ג'ורי עדיין חי בבודפשט שם יוענק לו האות על ידי דוד גור, יו"ר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה וחבר מייסד של הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה (JRJ).
"אות המציל היהודי" נוסד ב-2011 על ידי הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה והמרכז העולמי של בני ברית בכדי לתקן עיוות היסטורי – שאלפי יהודים היו פעילים במאמצי הצלה ברחבי אירופה, תוך נטילת סיכון אישי רב במטרה להציל יהודים אחרים מגירוש, רעב ומוות מידי הנאצים ועוזריהם.
עד היום הוענק האות לכ-100 מצילים שפעלו בצרפת, הונגריה, גרמניה, הולנד ויוון.
"אנו גאים להעניק את האות לשני גיבורים יהודים אלה ורווחים נחת מכך שישנה הסכמה הולכת וגדלה שההוקרה בהם כמודל לסולידריות יהודית ואנושית עברה מזמן", אמר אלן שניידר, מנהל המרכז העולמי של בני ברית וחבר בוועדה.