'תלי"ש – להיות תמיד מחובר',
איתן קלינמן
בשביל משפחות רבות, בפרט כאלו שסוכותיהן אינן צמודות לפתח הבית, סוכות הוא חג הקומפקטיות. המשימה המרכזית היא למצוא את הדרך היעילה והנוחה לארוז סכו"ם, מפה, כוסות, כיסאות וסיר צ'ולנט.
יכולת התניידות קלה – זה שם המשחק. זהו הזמן המתאים להיחשף לדיסק החדש של איתן קלינמן, וזאת מפני שבעצם לא מדובר בדיסק. קלינמן חסך לכם את מלאכת העלאת השירים למחשב והעברתם לנגן 4mp כדי לקחת אותם ממקום למקום, והוא משווק את אלבומו מלכתחילה בגרסה דיגיטלית. חבילה שכוללת שירים בקובץ mp3, קליפים לצפייה במחשב ואפילו מקום פנוי בזיכרון שאפשר להשתמש בו, והכול בנגן mp4 קטנטן.
אבל אל תסתכל בקטנטן, אלא במה שיש בו. חוץ מהגימיק, מה מצפה לכם באלבום עצמו? כשמאזינים לאלבום, מסתבר שהמעטפת החיצונית שלו די משקפת אותו. ראשית, התוכן של שיר הנושא – ששמו "תלי"ש" נשמע מקורי לא פחות מרעיון האלבום הנייד – עוסק ביכולת לתלוש את עצמך מכל דבר, ומתוך כך להיות מסוגל להתחבר למקור בכל מצב. או בקיצור, דיסק-און-קי רוחני. אך פרט לרעיון התלישות והחיבור, רוח היצירתיות והמקוריות שמתבטאת באלבום הדיגיטלי ניכרת באופן כללי גם בשירים. המוזיקה עצמה אינה חורגת מהמוכר והנורמלי, אבל המילים – כמעט כולן מקוריות ורק שיר אחד מהמקורות – יוצאות דופן ומפתיעות. מ"עלה קרח", סוג של מדרש מודרני בעקבות סיפורי אליהו ואלישע, ועד הביקורת והסאטירה ב"השלום צורב" ו"רק אני הכי תותח". שילוב מעניין בין הומור, רגש ותוכן משמעותי. לכל אלו נלווים לחנים ועיבודים חביביים וקצביים.
בסך הכול, גם אם לא מסתנוורים מגימיקים מסחריים, 'תלי"ש' הוא אלבום נחמד, שאפשר להעביר איתו בסבבה את חול המועד וגם סתם ימי חול. אבל חוץ מהאווירה הקלילה שכיף לשמוע, קלינמן מסמן את עצמו כאחד מהיוצרים שמבקשים לצאת מהשטאנץ, לא באוונגרדיות זועקת אלא בסממנים עדינים של מקוריות. נקווה שהמגמה הזאת תימשך, ותעזור לעולם המוזיקה ולכולנו לצאת קצת יותר מהריבוע. או במקרה של הדיסק – מהעיגול.