על פניו, עמוד הפייסבוק הפופולרי (ובקרוב אתר בפני עצמו) "דוסים מצייצים" הוא בסך הכול עמוד שמעניק אתנחתא מחויכת לכ‑80,000 חבריו. אבל מסתבר שאביתר גת, מנהל העמוד, מנתח זאת כחלק מתהליך ההתבגרות שחווה כיום הציונות הדתית.
"זה כמו נער מתבגר שמצד אחד רוצה לטעום מכל העולם, ומצד שני מגדיר את עצמו באמצעות הטעימה", הוא אומר. "לדעתי, בעשור האחרון הציונות הדתית נמצאת מצד אחד בהתרחבות, ומצד שני בהתכנסות. זה נשמע סותר, אבל בשביל שתוכל להתרחב - אתה חייב להתכנס ולהגדיר את עצמך".
אז מה הקשר לדוסים מצייצים?
"לכל תרבות יש הומור משלה. בשביל שיהיה הומור, אתה חייב זיהוי תרבותי בסיסי רחב. לא ברמת השבט בבני עקיבא, אלא משהו רחב יותר. עצם זה שיש לנו את ההומור שלנו, זה כבר מגדיר אותנו כייחודיים. אם תשים לב, הרבה מהפוסטים שלנו מחברים בין העולם הדתי לחילוני. זה קורה דרך תוכניות טלוויזיה שעושים להן את הקישור, התייחסות לפוליטיקאים וכו'. ברור שהאינטרנט וכלי התקשורת ממלאים תהליך חשוב בתהליך ההתבגרות שלנו, אבל זה היה קורה גם בדרכים אחרות. בשורה התחתונה, הצמיחה התרבותית היא נגזרת של תהליך ההתבגרות בציונות הדתית".
"מי שלא חרדי – לא יבין"
תהליך התבגרות או לא, אין ספק שעמודי ההומור הדתיים ברשתות החברתיות באינטרנט הם אחת התופעות המרעננות היום במגזר, ברשת ובכלל. כי אם לחילונים יש מוקדי הומור כמו "סטטוסים מצייצים", "ארץ נהדרת" ועוד, רובם נעדרי כל רסן, מתבקש שיהיו חלופות גם לקהל הדתי. חלופות שידברו בשפה אחרת, עם הומור אחר וברמת צניעות אחרת, למרות שסביב הצניעות והפוליטיקלי-קורקטיות, כפי שתראו בהמשך, יש לא מעט עוררין.
המלך הכמעט-מוכתר של דפי ההומור ברשת הוא "דוסים מצייצים", שהיום אוחז בקרוב ל‑80 אלף חברים. מאחוריו משתרכים, עם 10,000 חברים ומטה, דפים כמו "ישיבישערים מצייצים", "סטטוסים בארמית", "וורטים חוכמעס וקונצים", "חסידים מצייצים", "ראש הישיבה", "המשגיח" ועוד.
כמו כל הדברים הטובים, גם "ישיבישערים מצייצים" (facebook.com/yeshivish), הדף החרדי המרכזי בתחום ההומור, נוסד די במקרה. מאחוריו עומדים צמד חברים מפתח תקווה, באמצע שנות העשרים לחייהם, אבי נזרי ומנו קרמר. לפני כמה שנים קרמר, ששירת בצה"ל, היה בבית בזמן חופשת מחלה, השתעמם ואז פתח את הדף. "היום אתה מסתכל על דפי הפייסבוק ההומוריסטיים כמובנים מאליהם, אבל פעם זה לא היה כך", אומר נזרי, "פעם מנו העלה תמונה לפייסבוק שלו ותייג אותי. זו הייתה תמונה של שעון קסיו ישן ומעליה הוא כתב 'אברך מכולל חזון איש לא מוותר על זה בחיים'. היו עוד תכנים כאלה, אבל הם היו מפוזרים".
נזרי מספר שהוא וחברו הגיעו מבתים מאוד אדוקים, ובשלב מסוים הפכו להיות מה שמכונה חרדים מודרניים. "שנינו אנשים עובדים. אבל הקטע החרדי לא מש מאיתנו", הוא אומר. "אנחנו מאוד מחוברים למגזר. עובדה שהיום אנחנו עומדים על 6,000 לייקים".
אם משווים את המספר הזה ל"דוסים מצייצים", או בכלל לכמות משתמשי הפייסבוק בארץ, מדובר בכמות נמוכה למדי. איך אתה מסביר אותה?
"תראה, מי שלא חרדי או לפחות בא מרקע חרדי - פשוט לא יבין את הבדיחות. לפעמים אנשים נקלעים בטעות לדף, וכותבים בתגובות 'לא הבנתי'. גם תמונת הנושא לא תמיד מובנת – תמונה מתוך הסרט 'הצעקה' וכיתוב 'אלול'. אסביר: בדורות הקודמים רב העיירה היה עולה לבימה וצועק 'השבוע ראש חודש אלול!' ואנשים היו מתעלפים בבית הכנסת. היום אומרים לחרדי 'אלול! אלול!' על אותו בסיס ובאותו טון, כדי להרתיע אותו".
על מה מעידה כמות החברים, שאין הרבה חרדים בפייסבוק? או שאולי יש כאלה שחוששים שיראו שהם עשו לייק לעמוד?
"המדד של 6,000 חרדים זה ממש הרבה. כל יום נוספים עוד חרדים בפייסבוק, אבל בוא נגיד ככה: בדרך כלל החרדים שבפייסבוק, בלי לקטלג, פחות קשורים להומור החרדי-ישיבתי ופחות מבינים אותו. ייתכן שאלה חרדים פחות חזקים. הדף הזה בא לעשות דבר אחד, בסופו של דבר: הומור טוב".
נזרי מספר בגאווה שנושא החרד"קים עלה לראשונה לכותרות בזכות דיווח ראשוני על התופעה ב"ישיבישערים מצייצים": "חבר שלי הלך למירון עם מדי צה"ל, ואז גירשו אותו משם. אחרי חמש דקות 'כיכר השבת' העלו על זה כתבה. משם התופעה הזו פרסה כנפיים בשאר כלי התקשורת. עד אז התופעה לא יצאה החוצה".
באופן טבעי, אל תוך ההומור נכנסת גם אג'נדה. נזרי לא מסתיר זאת, ומביא לדוגמה פרסומת פארודית המבוססת על הפרסומת של טמבור, "תראו מה שצבע יכול לעשות", רק שהפעם המוקד היה הגזענות בין אשכנזים לספרדים. "זה באמת כואב לנו, שבציבור החרדי יש כאלה שמפלים בין ספרדים לאשכנזים", הוא מסביר.
יש לכם קווים אדומים לגבי צניעות? למשל, ב"דוסים מצייצים" רואים פה ושם דברים לא הכי צנועים.
"הם יותר מתירנים מאיתנו. אף פעם לא נתקלנו בבעיה כזו או בדילמה. ראיתי למשל שהעלו תמונה של אובמה ואשתו, כשהיא בלי שרוול. אם יהיה לי מם (תמונה עם כיתוב משעשע – ד"כ) מצחיק שיש בו חוסר צניעות - אישית אעדיף לא להעלות אותו, גם כי אנשים לא יאהבו וייפגעו. אנשים עושים לייק כי הם יודעים שזה דף חרדי. האמת היא שאף פעם גם לא הייתה דילמה כזו, לא הגענו לזה בכלל".
המשפחה שלך יודעת על התחביב המעניין שלך?
"ההורים שלי לא מתעניינים בזה, הם אפילו לא יודעים מה זה פייסבוק. לא חושב שיש טעם לספר להם. זה עולם שהם לא חיים בו, ממש כמו יקום מקביל. אבל לפחות הם נהנים מההומור שלי, כשלפעמים אני מתרגם להם את ההומור לדיבור. זה גם הפוך - אני גם מקבל המון השראה מהעולם החרדי".
ועדיין, פייסבוק וחרדים זה לא ממש מסתדר.
"אישית, אני חושב שבאיזשהו שלב אתנתק מהפייסבוק. כיום יש לי ילדה קטנה, אבל כשהיא תגדל - אעדיף שבכלל לא יהיה אינטרנט בבית, כמו שאני גדלתי".
מותר לצחוק על אברהם אבינו?
"דוסים מצייצים" (facebook.com/dosim.metsaitsimm) התחיל באופן דומה לפני כשנתיים וחצי, כבדיחות אישיות של אביתר גת, בן 30 מירושלים, שעובד במשרד הפרסום אשחר-ותקין. ביחד עם חבריו הוא החל להריץ ממים או סטטוסים הומוריסטיים, עד שבאופן טבעי הוחלט "לעשות עם זה משהו". כיום ל"דוסים מצייצים" יש חמישה מנהלים, שמחלקים ביניהם את העבודה באופן שלא יכביד, ואף יעניק אנרגיה חיונית לעמוד.
חיוניות, אמרתם? מסתבר שלצד שפע החיוכים, ניהול עמוד עם רגישויות ודקויות כל כך רחבות מסביבו, לא צופן בחובו רק פאן. או כמו שמודה גת כבר בתחילת השיחה, "קרה שהעלינו משהו ואז אמרנו 'וואלה, טעות שעשינו את זה'".
מה למשל?
"אולי דברים שקשורים לרבנים של דורנו. היו כאלה שאמרו שזה לא מתאים ולא מכובד. הבנו שזה לא בסדר, ושאנשים נפגעו. הסרנו את זה. הייתה עוד בדיחה על אחת העדות, בהקשר של אחד החגים, שבדיעבד הצטערנו שהיא עלתה. אמנם בדיחות עדות הן לא משהו חדש, אבל מסתבר שהן עדיין עלולות לפגוע. עם הזמן גם החלטנו שאנחנו לא מעלים תמונות של רבנים, בשום מצב, גם אם זה מאוד מצחיק. גם אם לא צוחקים על הרב אלא על סיטואציה מסוימת - זה משהו שלא ניגע בו".
משהו שאתם אולי פחות נזהרים ממנו הוא נושא הצניעות, על פניו. פה ושם קלטתי אצלכם דברים מאוד גבוליים.
"נכון. יש התלבטות גם אצלנו. אנחנו חמישה מנהלים, ותמיד מתלבטים בנושא הזה, עד כמה ואיך להתייחס לנושא הזה. לפעמים אנחנו גם סתם לא שמים לב. זה קורה גם בעיתון דתי, שיש פרסומת שאף אחד לא שם לב שיש בתוכה צילום של שולחן עם בשר וחלב. בדרך כלל, כשאנחנו יודעים מראש שהתמונה בעייתית - היא מצונזרת בפוטושופ. יש למשל את המם המפורסם של אובמה ואשתו, ואנחנו מוסיפים לה עוד כמה שכבות לביגוד. מצד שני, יש כאלה שיגידו שאסור לשים בכלל תמונות של נשים. אז אין לדבר סוף. אנחנו אומרים ככה: מי שלא רוצה לראות בכלל תמונות נשים - שלא יהיה בכלל בפייסבוק. צריכים לשמור על איזשהו מאזן. יש לפעמים גם מילים שאף אחד לא שם לב אליהן, שהשתרבבו לטקסט. זה קורה, אנחנו אנשים. צריך לזכור שזה לא המקצוע שלנו, אנחנו לא מתעסקים עם הדף כל הזמן וכל היום. להפך, כמעט לא נוגעים בו במשך היום. בשגרה, כל יום יש מישהו אחר שאחראי לפרסם את הדברים שכולם הצביעו שהם טובים ומתאימים לדף".
אתם מתקרבים ל‑80,000 חברים, וזה כוח לא מבוטל. קיבלתם כבר הצעות לשיתופי פעולה מסחריים?
"אנחנו מקבלים כל הזמן הצעות, בעיקר מחבר'ה שרוצים לקנות את הדף. קודם כול, זה לא חוקי. מבחינת המדיניות של פייסבוק, אסור לעשות את זה. אבל לא היינו מוכרים את הדף גם אם זה היה מותר. מצד שני, עשינו שיתוף פעולה עם ארגונים כמו בני עקיבא או נטילת לולב. חלק בתשלום וחלק בחינם. בכל מקרה, גם בהתחשב בכסף שכן נכנס - אין לנו משכורות מזה. כל סכום שמתקבל הולך להקמת אתר שאנחנו עובדים עליו כבר כמה חודשים. זה יהיה אתר שמיועד בעיקר לחבר'ה שאין להם פייסבוק. כבר פנו אלינו לא מעט אנשים, בעיקר כאלה עם אינטרנט מסונן, שמבקשים שנעלה את התכנים גם בפלטפורמה אחרת. זה יהיה גם ארכיון שמסווג לכל מיני נושאים, וגם נגיש לכל אותם עשרות אלפים שלא מחוברים לפייסבוק.
"בנוסף צריך גם לזכור שהאלגוריתם של פייסבוק מאוד מסנן. לא כל ה‑80,000 שעשו לייק מקבלים את התכנים שלנו בפיד שלהם בפייסבוק באופן קבוע. זה מגביל אותנו, ובאתר נהיה יותר נגישים לכל מי שירצה".
פה ושם קמו גם עמודים מתחרים, אבל אף אחד מהם לא מתקרב להצלחה שלכם. מה היתרון שלכם, לדעתך, חוץ מהעובדה שהייתם כנראה הראשונים?
"קודם כול, לא היינו ראשונים. קמו לפנינו לפחות שלושה דפים שניסו לעשות את מה שאנחנו עושים. לעצם העניין, התשובה שלי מתחלקת למַקרו ולמיקרו. במקרו, כפי שאמרתי קודם, לדעתי זה חלק מתהליך הבגרות של הציונות הדתית. מבחינת המיקרו, בגלל שאנחנו חמישה מנהלים שונים - זה מאפשר לכל אחד מאיתנו להביא מעצמו. יש לנו תמיד דיונים מפרים, ובגלל הפיזור העבודה לא מכבידה עלינו ברמה היומית. בכלל, עלו אצלנו חומרים טובים בסך הכול, וזה מה שמביא להצלחה".
מה הכי מצחיק אותך, באופן אישי?
"שאלה קשה. אני חושב שעיבוד איכותי לתמונה יכול להצחיק, וגם חידודי לשון, שפעם דווקא ממש לא הצחיקו אותי. יש למשל את הסטטוס של אמיר מויאל, אחד היוצרים המוצלחים אצלנו, שכתב שהראשון שזכה ב'האח הגדול' היה יעקב אבינו".
לצחוק על רבנים בני זמננו זה לא בסדר, ועל אבות האומה כן?
"זה נשמע מאוד אבסורדי, אבל אנחנו קוראים מאוד את הקהל. תמונה של אברהם אבינו ברגע העקדה, כשהמלאך תופס לו את היד ואומר 'אברהם, לא! זו סכין חלבית!' - זה עובר. פה ושם יש תלונות, אבל בגדול אין הרבה. בכלל, הומור הוא דבר מאוד סובייקטיבי. תמיד יהיו לך את ה‑5% שיגידו 'אתם יותר מדי פוגעניים', ואת ה‑5% שיגידו 'אתם יותר מדי שמרניים, מה אתם שמים בכלל על חבר'ה שזה מפריע להם?'.
"רק שלשום מישהו פרסם התכתבות פייסבוק כביכול בין אלוקים לבין אברהם אבינו, בנושא העקידה. כאילו פרופיל של הקב"ה כשהוא מתכתב עם אברהם אבינו. להגיד לך שזה לא מצחיק? זה הצחיק הרבה מאוד אנשים אצלנו, אבל בסופו של דבר לא עלה לעמוד. היוצר שאל למה זה לא עלה, כי זה הרי מצחיק וברוח דתית. הסברנו לו, והוא הבין. יש כאלה שגם לא מבינים. הרוב דווקא מבינים שאנחנו מהלכים על חבל די דק. ושוב, לפעמים אנחנו עושים טעויות. לפעמים התגובות שמגיעות חריפות, עד כדי בריונות רשת של ממש".
כולל איומים?
"כן, כל אחד מאיתנו קיבל באופן אישי גידופים, קללות ואיחולים. לדף מגיעים מדי כמה ימים אנשים שמקללים אותנו. אני מעריך שרובם בכלל לא דתיים. כנראה שאלה חבר'ה שמצד אחד יכולים להגיד לך 'הקב"ה' בתחילת המשפט, ובהמשכו מכניסים המון קללות גסות. האיומים הם בדרך כלל על זה שאנחנו כביכול צוחקים על דתיים ומגחיכים דתיים, למרות שאנחנו מתייחסים לזה בצורה הפוכה לגמרי. אתמול קיבלתי רצף קללות כאלה, ממישהו שכנראה לא הבין משהו. בדרך כלל אנחנו די מתעלמים, אבל בסופו של דבר זה די פוגע. אנחנו לא מבקשים שיודו לנו, אבל די מעליב שמנסים לפגוע בנו. לפעמים ברשת אנשים מרשים לעצמם יותר".
ארמית בלי אידיאולוגיה
"סטטוסים בארמית" (facebook.com/statusinaramic) הוא אחיהם הקטן של הדפים הקודמים שהזכרנו, וכיום יש בו כ‑6,000 חברים, למרות שהוא הוקם לפני שנה וחצי בלבד. מנהל העמוד הוא דוד ספיבק, בן 25 מרקע חרדי, שלא מציג אג'נדה מורכבת מדי, אלא מספר שהוא עושה זאת לשם ההנאה נטו.
מה לך ולארמית?
"אתה מכיר את עמוד 'אני נגד המוזיקה'? זה עמוד שלוקח שירים מפורסמים באנגלית, כותב אותם בעברית ספרותית ועושה מזה צחוק. זה מה שאני עושה בארמית - לוקח מושגים, כותב אותם בארמית, וזה יוצא מצחיק. זה כל הרעיון. אם הייתי עושה סתם ארמית, זה לא היה מעניין במיוחד. אגב, מכיוון שהמטרה סאטירית אני לא מקפיד כל כך על ארמית תקינה או על ניקוד. יש אנשים שמעירים שהארמית לא תקינה, אבל אם אנשים מבינים היום יותר ארמית לא תקינה, אני מעדיף את האפשרות השנייה".
יש אידיאולוגיה?
"לעשות משהו נחמד, זו האידיאולוגיה. לדוסים מצייצים יש אידיאולוגיה? לא. אתה יודע איזה כיף זה, להכין משהו, לפרסם ולקבל 100 שיתופים ו‑600 לייקים? זה פשוט כיף".