איזה מזל שלמדתי תפירה. לפני ראש השנה אחת הבנות התקשרה מחנות הבגדים ושאלה אם אני יודעת להוסיף חתיכת בד לשמלה. "אני חושבת שכן", אמרתי, "אבל ממש אין לי זמן להתעסק עם זה לפני החג".
"אל תדאגי אמא, אני אבשל ואת תתפרי. טוב?" טוב? מצוין! עסקה יותר טובה מזאת לא יכולתי לבקש. אני מבשלת סביר כשיש לי מוזה, אבל הילדה פשוט אוהבת את זה, ולי יש דברים אחרים לעשות. זה נהנה וזה אינו חסר.
אז הבחורה תכננה תפריט (מטלה שגורמת לי כאב ראש אפילו בשבת רגילה), קצצה, טיגנה, אפתה, זרקה פנימה תבלינים בלתי מזוהים בכמות לא מוגדרת כדרכן של בשלניות, והרימה הפקה גסטרונומית סוף הדרך, כמו שאומרים הצעירים. כדרכם של הצעירים היא גם מצאה זמן בין הערבובים לצלם את מעשה ידיה ולהעלות בפייסבוק - מי שרוצה לראות תמונה של מוס שוקולד מפואר עם עיטורי קצפת בשלושה גוונים מוזמן לשלוח לי מייל. שתהיה בריאה וחזקה.
אבל לא בכל שנה מתמזל מזלי ככה, ואני מוצאת את עצמי לפני החג מעלעלת במצח חרוש קמטים בספרי בישול ובאתרי אינטרנט, כדי לכבד את החג בתפריט עתיר מתכונים גרנדיוזיים. שנה אחת הגדלתי לעשות: היה לנו גוז'גיז'ה, אסאדו ופנה קוטה (עד היום אני לא יודעת איך מבטאים את שם הקינוח הזה. איך מנקדים את הנו"ן והטי"ת, בסגול או קמץ? ובכלל, זה במלעיל או במלרע?). אני מצטיידת בחומרי גלם שבימים כתיקונם לא עוברים את סף ביתנו, ומקווה לטוב.
אצל הבוגרים חריגות שכאלה מתקבלות בעין יפה. הם כבר יצאו מהבית, הרחיבו את עולמם הקולינרי, ופתוחים להצעות. הצעירים, לעומתם, מביטים בחשדנות בתבשילים הבלתי מזוהים ושואלים בטון מתבכיין: "מה, אמא, אין מרק?".
חברה סיפרה לי על אמא שלה, שהכינה לאחד החגים סלט ירקות מיוחד עם חתיכות של אפרסמונים. גבות הורמו, אפים נעקמו, ולמורת רוחה של האם הסלט המושקע הפך לבדיחה משפחתית. הייתי מציעה לה לא להתרגש מדי – זה קורה במשפחות הכי טובות, וזאת כנראה גזירת שמיים. המועדים מרובי הארוחות פשוט כופים עלינו להיות הרפתקניות, להתרוצץ בין החנויות במרדף אחר רכיבים אקזוטיים, לעמוד שעות על הרגליים במטבח, ולגלות בסוף החג אי שם במקרר את התוספת ששכחנו להגיש. באסה.
עוף בלוף
אז את ראש השנה כבר צלחנו, אבל עדיין נשארו סוכות, שבת חול המועד ושמחת תורה. וגם בחול המועד צריך לאכול משהו, כידוע. אז לטובת אלה שפשוט נמאס להם לבשל, הרשו לי לבטא את הרות סירקיס שבי, ולשתף אתכם בשני מתכונים שהם יותר בדיחה ממתכון. ומוצלחים, שלא תחשבו. אם לא תגלו, אף אחד לא יעלה על דעתו שלא השקעתם בהם את הנשמה.
עוף במלח (ותודה לגיסתי שהביאתני עד הלום):
החומרים הנדרשים: עוף שלם או כרעיים, ומלח גס. זה הכול. אופן ההכנה: מניחים את העוף הנקי בתבנית גדולה (לכו על חד פעמי אם גם נמאס לכם כבר לשטוף כלים), ומקיפים את העוף בפס דקיק של מלח גס ליד דפנות התבנית. המלח לא אמור לגעת בעוף, למרות שבינינו, גם אם הוא נוגע זה לא קטסטרופה. וזהו, לתנור, לא מכוסה, עד שהעוף משחים. הבת שלי טוענת שזה המתכון הכי טעים של עוף שהיא מכירה. ואני כבר מזמן החלטתי שלא ממש משנה מה שמים על עוף, בסוף יש לו פחות או יותר את אותו הטעם.
קרם שניט בכאילו:
החומרים: בצק עלים, קצפת (צמחית או חלבית) וחבילת אינסטנט פודינג וניל. אופן ההכנה: פורשׂים בתבנית מלבן לא מרודד של בצק עלים (תראו מה זה, אפילו חסכנו לכם לשטוף את המערוך). חותכים אותו לריבועים בגודל של מנה, והופ - לתנור. כן, ככה, כמו שזה. בינתיים מקציפים את הקצפת עם הפודינג. כשהבצק אפוי מפרידים כל ריבוע לשתי שכבות וממלאים בקרם. אם ממש בא לכם להשקיע, אתם יכולים לפזר למעלה אבקת סוכר. איזה מזל שנזכרתי במתכון הזה, אני מיד הולכת להוסיף אותו לתפריט של סוכות.
תעסוקה לחג
אם בין כל הבישולים גם מצאתם זמן איכות לעצמכם, הנה שתי הצעות, אחת לחובבות הקריאה והאחרת לחובבות המוזיקה. את 'שבויות' של אורה חצרוני אפשר לכלול בקטגוריית "הספרים מעוררי המודעות לבעיות ששמענו עליהן, אבל לא ממש האמנו שהן קיימות". כולנו מכירים את 'יד לאחים' ואת אחמד בן שרה, אך סיפורן האישי האמיתי של ריקי, מישל ומיטל מציב לנגד עינינו את סוגיית הנישואין בין יהודיות לערבים באופן חי ומטלטל במיוחד. הספר קריא ומותח, והלוואי שיעשה את פעולתו ויעצור בנות שבטעות (או שלא בטעות) מצאו את עצמן בתסבוכת רגשית מול בחור שרמנטי ממוצא ערבי.
חובבות המוזיקה שביניכן, במיוחד אלה שאוהבות שירי אמונה פשוטים ותמימים, ייהנו מהדיסק החדש של הזמרת שרונה, 'פשר החיים'. שרונה בגריש-ג'ראפי מופיעה מזה עשרים שנה בשירה תימנית, והקול שלה ניחן במתיקות ובצלילות האופיינית של יוצאי תימן. שרונה בחרה לצאת עם דיסק של שירים מקוריים משלה, בעלי גוון יהודי-ישראלי, אך לטעמי השיר היפה והמרגש ביותר בדיסק הוא דווקא 'פשר החיים', שבו היא משלבת מוזיקה תימנית שתפורה עליה בדיוק. אולי בדיסקים הבאים היא תזכה אותנו בהיכרות עמוקה יותר עם השירה התימנית האותנטית.
eramati@gmail.com