ביום חמישי האחרון, בשעת ערב, הם עמדו על מגרש המסדרים באתר ההנצחה של אגף המודיעין בגלילות. בוגרי הקורס השני המשותף לקריה האקדמית אונו ולאגף המודיעין, צעירים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, הגיעו לקו הגמר והפכו למפענחי תצלומי אוויר. עם סיום הקורס יצטרפו החניכים הגאים לאגף המודיעין וישרתו בצה"ל שירות התנדבותי כמפענחי תצ"אות, תפקיד מורכב ורגיש שכרוך באחריות גדולה מאוד.
משפטים, אמנות, פילוסופיה
יחד עם החניכים הנרגשים וההורים הנרגשים עוד יותר, עמדו על מגרש המסדרים בכירי אגף המודיעין ופרופ' דודי שוורץ, רקטור הקריה האקדמית אונו, אשר מפעילה את הקורס יחד עם חיל המודיעין. שוורץ עמד שם אמנם מתוקף תפקידו האקדמי, אולם מגרש המסדרים הזה וחיל המודיעין בכלל אינם זרים לו. לאחר לימודים תיכוניים בתיכון התל-אביבי הידוע צייטלין, התגייס שוורץ לצה"ל ושירת ביחידה 8200 כחייל וכקצין, בסדיר ובקבע.
בסיום השירות הצבאי משך אותו הרקע המודיעיני ללימודי מזרחנות וערבית, אך בירור קצת יותר מעמיק הביא אותו בסופו של דבר דווקא ללימודי משפטים. "שוחחתי עם אנשים, בדקתי את השטח, והגעתי למסקנה שלימודי משפטים יתרמו לי לא רק אם ארצה להיות עורך דין. הבנתי שהתחום הזה מעניק כלים כמו יכולת חשיבה מופשטת, חירות ביטוי, יכולת הבחנה בין עיקר וטפל - מיומנויות שנדרשות בכל תחום שהוא". קריירה אקדמית, אגב, כלל לא הייתה אז על הפרק, ושוורץ הצעיר העריך כי בזאת תסתכם התקופה האקדמית בחייו. לאור זאת החליט שוורץ ללמוד במקביל ללימודי התואר הראשון והשני במשפטים, גם תואר ראשון באמנות ובפילוסופיה. "זה היה שילוב של סקרנות ושל הערכה שזו בעצם ההזדמנות האחרונה שלי ללמוד, כי אחר כך החיים כבר ישטפו אותי ואני לא אוכל לעשות מה שאני רוצה".
עם סיום לימודי התואר הראשון והשני הפך שוורץ לעורך דין ועשה כמה שנים בשטח, בפרקטיקה. האשם בחזרתו לאקדמיה הוא מי שהיה באותן שנים דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' סיני דויטש. פרופ' דויטש ביקש לרענן את שורות הפקולטה במרצים חדשים, ולצורך כך פנה לכמה סטודנטים שזכר מתקופת לימודיהם, והציע להם מלגה ללימודי דוקטורט. שוורץ קפץ על ההצעה וכך למעשה עשה את הצעד הראשון בחזרה לאקדמיה. בתוך שנים ספורות מצא את עצמו בתפקיד דיקן הפקולטה למשפטים בבר-אילן.
בשנת 2001 סיים פרופ' שוורץ את הקדנציה כדיקן, ואז הגיעה ההצעה שלקחה אותו למקום שבו הוא נמצא היום. "כשסיימתי את התקופה כדיקן וכיועץ של נשיא האוניברסיטה לפיתוח אקדמי כלכלי, עמדו לזכותי שנתיים של שבתון, מאחר שלאורך כל התקופה באוניברסיטה לא ניצלתי את זכותי. בשלב זה פנה אליי רנן הרטמן, מי שהקים את הקריה האקדמית אונו, והציע לי להיות סגן הנשיא ודיקן הפקולטה למשפטים, עם חופש פעולה נרחב מאוד. ההצעה נשמעה לי מרתקת ונעניתי לאתגר. בדיוק אז הקריה האקדמית הייתה צריכה להפוך משלוחה של אוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה למוסד אקדמי ישראלי, ותפקידי היה למעשה לגייר את המוסד ולהפוך אותו לישראלי לכל דבר, ובמקביל לפתח את המקום".
שוורץ, כפי שבטח כבר הבנתם, הוא טיפוס רב תחומי. כחלק מהגישה הרב-תחומית, עוד בתקופתו בבר-אילן היה מעורב בעריכתם של שני ספרים, דווקא ביהדות. הראשון, אותו ערך יחד עם הפרופסורים אבי שגיא וידידיה שטרן, הוא 'יהדות פנים וחוץ, דיאלוג בין עולמות'. הספר עוסק במערכת היחסים בין היהדות ובין המציאות האנושית שמחוצה לה, וכולל מגוון מאמרים בנושאים שונים. הספר השני ששוורץ היה מעורב בעריכתו הוא ספר פרשת השבוע והמועדים של אוניברסיטת בר-אילן.
יש קשר בין כל התחומים שעסקת בהם?
"החיבור בין תחומי ההתעניינות איננו ישיר, אבל בסופו של דבר מסתבר שגם תחומים שעל פניהם אינם מדברים זה עם זה, לפחות מהדהדים זה את זה ויותר מכך. אסור לשכוח שהפילוסופיה, אהבת החוכמה, הייתה אם כל המדעים ורק במשך הדורות היא הופרטה לתחומי דעת ספציפיים. בדור שלנו, במקביל להתמקצעות בתחומי דעת צרים, מתרחש גם תהליך הפוך של הרחבת הדעת שמתבטאת בלימודים הרב-תחומיים והבין-תחומיים". שוורץ מבטא בהקשר זה שאיפה לחזור אחורה במנהרת הזמן, בלי לאבד את ההישגים שאליהם הגיעה האנושות בדרך. "יש כאן במובן מסוים חזרה לתפיסה הקלאסית שהעמידה את כל המדעים על הפילוסופיה, אלא שהחזרה לשם נעשית מנקודת מבט בוגרת ומשכילה יותר, של מי שעברו כבר תהליך ארוך של התמקצעות שמאפשר להם לחזור לתובנות היסוד ולהעשיר אותן".
"לא הצפה, פריחה"
כמשפטן עוסק פרופ' שוורץ בתחומים שנוגעים לחיים של כולנו, אך זוכים באופן יחסי לחשיפה תקשורתית נמוכה. את הדוקטורט הוא כתב בנושא דיני חוזים, אך פנייה של דיקן הפקולטה לקחה אותו לעיסוק בסדר הדין האזרחי. "בדרך כלל הקריירה של אנשי אקדמיה מתקדמת בקו ישר. עושים תואר ראשון, תואר שני, דוקטורט, ומשם לקריירה האקדמית. אני עסקתי כמה שנים בעריכת דין, ובעצם למדתי את הנושא של הפרוצדורה האזרחית תוך כדי העיסוק בו בחיים. הופעתי בבתי משפט, ייצגתי לקוחות. בעקבות כך פנה אליי הדיקן וביקש ממני ללמד את הנושא, כמי שעסק בו בפועל בחיים ולא רק כמשהו אקדמי תיאורטי, על מנת שהלימודים לא יהיו כמו ללמוד שחייה בהתכתבות".
סדר הדין הוא תחום רחב למדי שעוסק בסמכויות של בתי המשפט, בסוגי התביעות וניסוחן, בדרכי ניהול המשפט, בכללי ההופעה בבית המשפט, בדרכי חקירת העדים וביתר הנושאים הפרוצדורליים. שוורץ מדגיש כי למרות שזה נשמע לכאורה טפל לעיקר וגם קצת משעמם, מדובר בסופו של דבר בנושא מהותי. "גם אם יש לך זכות מהותית ומשהו באמת מגיע לך, אם לא תדע איך צריך לקבל אותו אתה לא תקבל אותו. הדרך לקבל את מה שמגיע לך עוברת דרך הפרוצדורה. הפרוצדורה זו אמנות האיך. סדר הדין נותן את התשובה לשאלה איך אתה יכול לקבל את מה שמגיע לך באמצעות בית המשפט".
איך זה משפיע בפועל על מה שקורה בבתי המשפט?
"בסופו של דבר תיקים קמים ונופלים על בקיאותו של עורך הדין בפרוצדורה. אם כתב התביעה לא מנוסח נכון, הרי שגם אם השופט יקבע שהתובע צודק הוא לא יוכל להעניק לו את הסעד שהוא מעוניין בו. אם עורך הדין לא יודע לחקור נכון את העדים, ובשיטת המשפט שלנו השופט לא יעזור לו בכך, הרי שהוא לא יידע לחלץ מהעד את מה שהוא צריך על מנת לזכות במשפט".
כשמדברים על הצפת מקצוע עריכת הדין, נדמה שהקריה האקדמית אונו עומדת בלב הדיון הציבורי. הנתונים מספרים את כל הסיפור. בטקס שנערך ביוני אשתקד, למשל, הוסמכו 456 עורכי דין בוגרי כל האוניברסיטאות בישראל, ו‑432 עורכי דין בוגרי הקריה האקדמית אונו. למעשה, בוגרי הקריה האקדמית היו קרוב לרבע מהמוסמכים באותו מועד. עם זאת, פרופ' שוורץ דוחה בתוקף את הטענות על הצפת המקצוע.
"אני כופר בשימוש במונח 'הצפה'. זה מינוח שנושא קונוטציה שלילית של שיטפון שצריך לעצור", טוען שוורץ ומציין כי "בעיניי זו פריחה. הציבור נהנה מכך שיש תחרות בין עורכי הדין ומכך שהוא זוכה לשירות זול יותר, בעיקר בפעולות רווחות כמו חוזי מכר ושכירת דירות, מכתבי התרעה, תביעות בבית משפט ועוד". שוורץ מזכיר כי לימודי משפטים לא נועדו רק לייצר עורכי דין. "מדינת ישראל נהנית מכך שיש יותר בעלי השכלה משפטית שמקנה ידע, מיומנויות חשיבה, דרכי ביטוי ורגישויות לזכויות ולערכים, ובכך תורמת לכל עיסוק שהם משתלבים בו ולא רק בעריכת דין".
בלשכת עורכי הדין טוענים שאתם יוצרים זילות של המקצוע.
"הספינים של לשכת עורכי הדין נובעים מרצונה של הגילדה לדאוג לעצמה במקום לציבור", משיב שוורץ, ומזכיר כי הלשכה ולא המוסדות האקדמיים היא שמסמיכה את עורכי הדין לעסוק במקצוע. "הלשכה באה בטענות כלפי המוסדות להשכלה גבוהה וכלפי המועצה להשכלה גבוהה, שעוסקים בלימודים אקדמיים ובכלל לא אחראים על הענקת הרישיון לעריכת דין. מבחני ההסמכה והרישיון נשלטים על ידי משרד המשפטים ולשכת עורכי הדין, ובידם המפתח ליצור מבחני הסמכה והענקת רישיון. יוצא בעצם שלשכת עורכי הדין מתלוננת נגד עצמה, אך מסווה זאת בתעמולה שבמקום להעלות את קרנו של המקצוע, פוגעת בו קשות". שוורץ דוחה גם את הטענות על הירידה ברמת הלימודים, ומזכיר כי "בקריה האקדמית אונו מועסקים טובי המרצים בישראל. אנחנו גאים מאוד בכך שבוגרינו במשפטים משתלבים בהצלחה בעריכת דין ובעיסוקים מגוונים נוספים". ואם לאור הדברים הללו נדמה היה לכם שפרופ' שוורץ מצוי בסכסוך עם לשכת עורכי הדין, מתברר שהתמונה מורכבת יותר. רק לאחרונה הוא קיבל את אות יקיר מחוז תל אביב של הלשכה, הגדול והמשפיע בין המחוזות בארץ, על מה שהוגדר "תרומה למערכת המשפט לצד פעילות ציבורית משמעותית".
לא יודעים מה זה ליברליזם
הדיון הציבורי בגיוס חרדים ויציאתם לשוק העבודה הפך בשנים האחרונות לבוטה וסוער. אולם במקביל לדיון הציבורי, המהפכה השקטה בשטח כבר מתרחשת, ולקריה האקדמית יש חלק משמעותי בעניין. פרופ' שוורץ מספר כי לפני 14 שנים למדו במחזור הראשון בקריה 20 סטודנטים חרדים. היום לומדים בקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית בבקעת אונו ובגן הטכנולוגי במלחה בירושלים יותר מ‑3,000 סטודנטים, כמחצית מכלל החרדים שלומדים בכל המוסדות להשכלה גבוהה. מדובר בתוכנית הגדולה בישראל לחרדים, המהווה מודל השתלבות שנעשות לגביו כבר עבודות מחקר לדוקטורט.
מדוע בחרתם לפנות למגזר החרדי?
"הפנייה שלנו למגזר החרדי, בהנהגתו של מייסד הקריה רנן הרטמן, נבעה מהחזון של הקריה האקדמית אונו לשנות את פני החברה בישראל. חשבנו שאין מצווה להיות עני והבנו שלצד בני התורה שתורתם היא עולמם, יש רבים שמעוניינים לשלב תורה ועבודה. היה גם ברור שבנות המגזר לא ימצאו עוד עבודה רק במשרות הוראה ויש צורך להרחיב את תחומי הדעת והעיסוק למחוזות נוספים. ההערכה שלנו הייתה שהמטען האינטלקטואלי, דרכי החשיבה ועולם הערכים היהודי שהמגזר החרדי ניזון ממנו, ישרתו את החברה והכלכלה בישראל ויפיגו גם את המתחים בין מגזרי החברה ובין דת למדינה".
לצורך כך יצרה הקריה האקדמית אונו סביבה המתחשבת באורח החיים החרדי: לימודים בכיתות נפרדות, שמירה על כללי צניעות וכשרות, ובניית מערכת שעות שמאפשרת לגברים להמשיך ללמוד בכוללים ולנשים להמשיך לעבוד. "לכל אורך הדרך גישתנו הייתה שאם מי מבני המגזר החרדי ישנה את אורח חייו הדתי - ייחשב הדבר ככישלון חרוץ. היה חשוב לנו שהסטודנטים החרדים ימשיכו באורח חייהם, תוך השתלבות בחברה שלנו. שירגישו בבית ככל ישראלי".
ההפרדה המגדרית עוררה נגדכם התנגדות גדולה מתוך האקדמיה.
"הביקורת הזו מקורה במחשבה שההפרדה המגדרית מדירה נשים, ולפיכך יש לאסור על קיומן של מסגרות לימוד נפרדות לגברים ולנשים. האוניברסיטה העברית למשל קיבלה החלטה שלפיה בני ובנות המגזר החרדי החפצים ללמוד בה, ילמדו בכיתות מעורבות. הביקורת נשמעת גם מצדן של נשות אקדמיה המזוהות בחלקן עם האסכולה הפמיניסטית. אולם לדעתי הביקורת הזו מוטעית ומזיקה, גם במישור העובדתי וגם במישור הרעיוני".
במישור העובדתי מציין שוורץ כי המספרים מדברים בעד עצמם. בעוד שבקריה האקדמית אונו לומדים כשלושת אלפים סטודנטים וסטודנטיות בכיתות נפרדות, ואלפים מתוכם כבר השתלבו בשוק העבודה, במוסדות שבהם הכיתות מעורבות לומדים מספרים בודדים וזניחים של תלמידים מהמגזר החרדי. "ההשקפה לפיה המגזר החרדי יגיע ללימודים בכיתות מעורבות נכשלה כישלון חרוץ. ברור שאם רוצים לשלב את החרדים בהשכלה הגבוהה ולאחר מכן בשוק העבודה ובחברה בישראל, צריך לאמץ השקפה שונה והיא להביט על נקודת היציאה בסיום הלימודים האקדמיים ולא על נקודת הכניסה של תחילת הלימודים. בנקודת סיום הלימודים המגזר החרדי משתלב בהצלחה במקומות העבודה הרגילים ובכללם המעורבים, תוך שמירה על אורחות חייו. הגישה של אלו שמתנגדים ללימודים נפרדים שמה דגש על נקודת הכניסה ללימודים במקום להרחיק ראות לנקודת הסיום".
במישור הרעיוני טוען שוורץ כי הגישה שיש לעמוד על כך שלימודים אקדמיים לחרדים יתקיימו רק בכיתות מעורבות, נושאת את שם הפמיניזם לשווא. "הגישה הזו דנה את בנות המגזר החרדי לכך שהן לא תגענה לעולם ללימודים אקדמיים ולא תשתלבנה בשוק העבודה". שוורץ מסביר כי בסופו של דבר הגישה הזו, דווקא בשם הפמיניזם, פוגעת בעיקר בנשים החרדיות. "התפיסה הזו לא רק שהיא אנטי פמיניסטית וקצרת ראות בכך שהיא תנציח את הדרתם של החרדים מהאקדמיה ומשוק העבודה, אלא שהיא לוקה בהבנת מהותו של הליברליזם. הליברליזם כתפיסה סובלנית מאפשר לאלף הפרחים לפרוח כל אחד על פי אורח חייו ואמונתו שלו. מי שטוענים שהחרדים צריכים ללמוד בכיתות מעורבות ואם לא כך אז שלא ילמדו, סבורים כנראה שליברליזם הוא דבקות בערך השוויון ובלבד שכולם יהיו ליברלים כמוני". שוורץ מעיר בהקשר זה כי חברות סגל חילוניות שמלמדות נשים בלבד בקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו אינן סבורות שהן מודרות, והן שמחות להיות שותפות למשימה של שילוב המגזר החרדי באקדמיה ובשוק התעסוקה.
מתגעגע לשמרנים
העיסוק בשאלות האידיאולוגיות הללו מחזיר אותנו לבית המשפט, ובמיוחד לבית המשפט העליון שבעשורים האחרונים שם את עצמו לא פעם כמכריע בשאלות אידיאולוגיות. פרופ' שוורץ איננו עוסק במישרין בתחומים הללו בעיסוקו היומיומי, אולם הוא בהחלט מחזיק בעמדה ברורה.
"נטיית הלב שלי היא לכיוונם של השופטים הליברלים-שמרנים שהיו בדורות הקודמים של בית המשפט העליון", מציין שוורץ. "השופטים האלו באו מתוך השכלה מאוד רחבה, לא רק משפטית. חלקם באו מכיוון הפילוסופיה, אחרים למדו מתמטיקה וחלקם באו דווקא ממדעי היהדות. השופטים הללו, שבאו ממגוון של מקומות וממגוון של תחומי ידע ולא כולם מאותה פקולטה באותה אוניברסיטה, כשהם באו לפסוק דין הם יכלו להיות מאוד אקטיביסטים, אבל היכן שזה לא נדרש הם בחרו להיות מאופקים".
יש סיכוי לחזור לשם?
"בבית המשפט שתחת נשיאותו של השופט גרוניס יש חזרה מסוימת למקום הזה, של בית משפט שפחות עוסק בתיקונו של עולם ויותר מכריע בסכסוכים שבאים לפניו. זה מחייב את השופט לעשות שימוש בכלים של עולם המשפט ופחות בעולם הערכים שלו, שיכול להיראות לך כעולם ערכים נעלה אבל למישהו אחר הוא ייראה כעולם בעייתי מאוד".