חברתיים עם חסינות

נוהל מעניין של המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים נחשף בשבוע שעבר במסגרת תביעה שמנהלים אזרחים אחדים כנגד המדינה.

ראשיתה של הפרשה במצעד הגאווה בירושלים לפני תשע שנים, אז התפרץ אדם אל תוך שורות הצועדים ופצע שלושה מהם. הוא הורשע בניסיון לרצח ונידון לשתים עשרה שנות מאסר. הם הגישו נגדו, נגד עיריית ירושלים ונגד המדינה תביעת פיצויים. טענתם הייתה כי משטרת ישראל לא אבטחה כראוי את המצעד.

בתגובה הגישה הפרקליטות הודעה צד ג' ל'בית הפתוח' בירושלים שארגן את הצעדה. המדינה הכחישה את הטענה כי המצעד לא אובטח כראוי, אך בהודעה טענה כי אם בית המשפט יחליט שהאבטחה לא הייתה מספקת, הרי שהאשמה היא בהתנהלות עמותת 'הבית הפתוח'. על פי טענת המדינה, במסגרת בקשת הרישיון להפגנה ולמצעד מסרו אנשי 'הבית הפתוח' הערכה של כשבע מאות משתתפים במצעד ועד אלף איש בשטח הכינוס. בפועל השתתפו במצעד כחמשת אלפים צועדים ולשטח הכינוס הגיעו עשרת אלפים, פי עשרה יותר ממה שנמסר בבקשה. לפער המספרי הגדול הייתה כמובן השפעה על הערכות המשטרה, אך הוא גם הביא למחסור חמור בסדרנים מצד מארגני המצעד עצמם.

המעשה שלא ייעשה, האפשרות שהמדינה תזיק לעמותה כמו 'הבית הפתוח', הביא לקול זעקה במקומות הנכונים. מתברר שכבר לפני עשרה חודשים הוציא המשנה לפרקליט המדינה נוהל חדש, לפיו יש לקבל את אישור פרקליט המחוז ואת אישור המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים בכל מקרה של תביעה מטעם המדינה או הגשת הודעה לצד ג' המעלה רגישויות מבחינה ציבורית. בנוהל הוזכרו "ארגונים חברתיים" ככאלה שאין לתבוע אותם בתביעה אזרחית בלי אישור מיוחד. "יש לבחון בשים לב למעמד העל של האינטרס הציבורי במימוש חופש הביטוי, וכן בשים לב לחשש מיצירת אפקט מצנן על פעילותם הציבורית של ארגונים חברתיים במימוש חופש הביטוי וההפגנה", כתב העוזר ליועץ המשפטי לממשלה לאנשי 'הבית הפתוח' במכתב שנשלח אליהם בשבוע שעבר. במכתב גם נמסר להם שעל אף שהמדינה סבורה שהם התרשלו בארגון המצעד, הודעת צד ג' נגדם בטלה ומבוטלת. כעת נותר רק להמתין ולראות לאילו ארגונים משרד המשפטים ידאג שלא "לצנן את פעילותם הציבורית", ואילו ארגונים הוא דווקא ישמח לצנן.

המשטרה צדקה, הפעם

גם כשנכווים ברותחים, צריך להיזהר שלא להיכנס להיסטריה מוחלטת בכל פעם שמתקרבים לצוננים. הדברים אמורים בקשר לקמפיין האגרסיבי שנוהל במהלך השבוע שבין כסה לעשור בקשר למותו של נתנאל אורי עראמי ז"ל. עראמי נפל כשעשה עבודת סנפלינג באתר בנייה, ומהקמפיין, שבו הופעלו רבות בני משפחתו האבלים, הובן כי משטרת ישראל מתעקשת לקבוע שהצעיר נהרג בתאונה ומתעלמת מראיות המעידות על כך שמדובר ברצח מכוון, כנראה על רקע לאומני.

הרקע לקמפיין הוא כמובן האירועים המצערים של שנת 2011, כאשר משטרת מחוז ש"י ניסתה לטייח לפחות פיגוע חבלני אחד שבו נרצחו יהודים ביו"ש. בחורף של אותה שנה נמצא הרב משה טלבי מחיספין שבגולן ליד היישוב רבבה שבשומרון מוטל ליד מכוניתו כשהוא ירוי בראשו. במשטרה מיהרו לקבוע כי מדובר בהתאבדות. אולם תחקיר עצמאי של בני המשפחה העלה ממצאים רבים המעידים על כך שהרב טלבי היה קורבן לרצח, ככל הנראה ממניעים לאומניים. במשך חודשים ארוכים נאבקה המשפחה, ששכרה בין השאר מומחי מז"פ ופתולוג, והצליחה להוכיח לבסוף שהרב טלבי נרצח. בעקבות המאבק יצא דו"ח חמור של מבקר המדינה (בכובעו כנציב תלונות הציבור) ומשרד הביטחון הכיר במשפחה כנפגעת טרור. במקרה של הרב טלבי המשטרה סגרה את התיק, וחקירה חדשה נפתחה רק לאחר התערבות חיצונית ובאיחור של חודשים. מחדלי המשטרה הביאו לכך שעד היום תעלומת הירצחו לא פוענחה.

חצי שנה מאוחר יותר נהרגו בסמוך לחברון אשר פלמר ובנו התינוק יהונתן. חוליית מחבלים ובה איש מנגנון הביטחון הפלשתיני יידתה אבן מרכב נוסע לעבר המכונית שבה נסעו פלמר ובנו. רכבם של בני משפחת פלמר התהפך, והאב ובנו נהרגו. עדות של חיילים שהיו בקרבת מקום הביאה את המשטרה למסקנה ראשונית שמדובר בתאונה. כשברקע פרשת טלבי ובלחץ מחאה ציבורית, ולאחר שהתגלה כי אקדחו של פלמר נגנב, הרחיבה המשטרה את כיווני החקירה. בסופו של דבר שני המחבלים נתפסו והועמדו לדין באשמת רצח.

יסלחו לי חברי הכנסת שמיהרו לצאת בהצהרות, ומשרד יחסי הציבור שנשכר במיוחד, אבל המקרה של נתנאל עראמי אינו דומה לזה של פלמר, בוודאי לא לפרשה הקשה של הרב טלבי. כבר כשהגיעו אל אתר הבנייה, כשגופתו של יקירם עדיין מוטלת שם, התוודעו בני המשפחה להשערתם של חוקרי מחוז מרכז כי אין מדובר בתאונה אלא בחבלה מכוונת. בשום שלב לא היה נראה שהמשטרה מנסה לטייח את העניין. צו איסור הפרסום על ממצאי החקירה הראשוניים לא היה בשום פנים ואופן סימן לניסיון השתקה וטיוח, אלא ההפך הגמור. זו פרוצדורה משטרתית מקובלת במקרים של חשד לפשע חמור אשר מאפשרת, בין השאר, להעשיר את בנק הפרטים המוכמנים שנשמר לשלב חקירת החשודים במעשה.

מהדרין בהדרת נשים

אנחנו ממשיכים לעקוב אחר המלחמה המשפטית בעבירה שאינה רשומה בשום חוק: הדרת נשים. לאחר שמשרד המשפטים מנהל צוות מעקב מיוחד אחר מדירי הנשים, ולאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב אישר תביעה ייצוגית בשם הנשים החרדיות (שסירבו לתבוע בעצמן) נגד רדיו 'קול ברמה' שסירב להעלות נשים לשידור, הגיע בשבוע שעבר חידוש משפטי נוסף, הפעם מבית המשפט המחוזי בירושלים.

כבר לפני חמש שנים הוגשה תביעה ייצוגית של תושבת חיפה נגד חברת אגד. היא טענה נגד התעריף המוזל של קווי המהדרין שמפעילה 'אגד' בין חיפה לירושלים. מחיר הכרטיס בקווי המהדרין היה נמוך משמעותית, והאישה טענה כי הבחירה שמציבים בפניה - נסיעה משפילה או תעריף יקר יותר - עולה לכדי אפליה הגוררת בעקבותיה פיצוי.

כבר לפני שנתיים אישרה השופטת תמר בזק-רפפורט את התביעה. אבל אז ערערה 'אגד' לבית המשפט העליון, ובפיה טענה שנטענה באיחור אך נשמעה כטענה כבדת משקל. סעיף 6 לפקודת הנזיקין קובע כי מעשה שעשה אדם על פי הרשאה חוקית לא יוכל להיות עילה לתביעה. 'אגד' הפעילה את הקווים על פי מתווה של ועדה של משרד התחבורה, וגם את התעריפים, כולל אלו המיוחדים לקווי המהדרין, קבע משרד התחבורה. שופטי העליון קבעו אם כך שהשופטת בזק-רפפורט תשוב ותדון בתביעה, הפעם בשקלול טענתה המאוחרת של אגד.

בשבוע שעבר שבה ואישרה השופטת את התביעה הייצוגית. לצורך העניין היא נדרשה ללא מעט התפתלויות משפטיות. השופטת הסתמכה על העתירה המפורסמת שהגישו נשים, ירושלמיות בעיקר, נגד הקווים הנפרדים בבירה. שם, על פי תצהירי העותרות שזכו לאמון השופטים, התברר כי ההפרדה שהייתה אמורה להיות וולונטרית אינה כזו בפועל. זאת מכיוון שבמקרים רבים ציבור הנוסעים לוחץ על הנוסעות שלא לשבת בקדמת האוטובוס גם אם הן חפצות בכך. מכאן הסיקה השופטת כי 'אגד' לא הקפידה על המלצות הוועדה של משרד התחבורה, וקבעה שלכן לא תוכל לעמוד לה ההגנה של ההחלטה השלטונית על קביעת מחירי הנסיעה הזולים יותר בקווי המהדרין.

זכויות יוצרים: גם בלבנון

עניין זכויות היוצרים הולך ומסתבך. כבר היום העשייה התרבותית-תקשורתית מסורסת מפחד תביעות על זכויות יוצרים. כל השפע החזותי ברשת כמעט אינו יכול לעמוד לרשותם של יוצרים או כלי תקשורת, שכן תמונה או סרטון שמחירו בשוק לשימוש הוא עשרות שקלים, מאמיר לאלפים רבים במקרה שבעל הזכויות לא נתן את הסכמתו מראש ובכתב.

פסק הדין שנתנה לאחרונה שופטת בית משפט השלום בבית שאן רגד זועבי רק מסבך את המצב עוד יותר. צלם ישראלי תבע את אתר האינטרנט 'וואלה' לאחר שהאחרון פרסם תצלום של עיתון לבנוני בכתבה המלגלגת על שר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת עמיר פרץ. בתמונה המפורסמת נראה שר הביטחון כשהוא משקיף על המלחמה מבעד למשקפת שעדשותיה מכוסות. 'וואלה' סיקר את הכתבה הלבנונית, והתמונה של פרץ הופיעה בה כחלק מתצלום הדף של העיתון מלבנון.

השופטת זועבי קבעה כי מאחר שרוב קוראי האתר אינם קוראים ערבית, הרי שהכיתוב של העיתון הלבנוני סביב לתמונה הוא זניח ביחס לתמונה עצמה. ולכן על האתר היה לאתר את הצלם ולקבל את רשותו לפרסום תמונת שר הביטחון גם מתוך דף העיתון הלבנוני. היא הורתה ל'וואלה' לפצות את הצלם בששת אלפים שקלים.