אחרי בחירות האמצע שיתקיימו בארצות הברית בחודש הבא, בנימין נתניהו יעמוד שוב בפני דילמה המוכרת לו מתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה.
מול נשיא דמוקרטי בלתי ידידותי, הוא יתברך ברוב רפובליקני בשני בתי הקונגרס - התפתחות מעודדת בהחלט נוכח העובדה שרמת תמיכת הרפובליקנים בישראל הגיעה לשיא, בעוד אצל הדמוקרטים חלה שחיקה. רוב רפובליקני בשני בתי הקונגרס יאפשר החרפת הסנקציות על איראן – זאת כמובן בתנאי שהנשיא אובמה לא יחליט להטיל וטו על החקיקה בנושא.
הניצחון הרפובליקני מובטח בגלל כמה סיבות. הסיבה העיקרית היא אי שביעות רצון מתפקודו של ממשל אובמה. במידה מסוימת אובמה שינה כיוון, למרות שהוא רק מודה במקצת - וגם את האחריות למקצת הזה הוא מטיל על הזולת. הבעיה הפוליטית שלו היא שברגע שאתה מאמץ את גישת היריב - הבוחר יעדיף את המקור. אובמה משחזר בכך את מעשיו של ג'ימי קרטר, שלאחר פלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב‑1979 שינה כיוון ונקט קו יותר לוחמני, אבל בכך הצדיק את טענות יריבו רונאלד רייגן, שהביס אותו בבחירות 1980.
ההידרדרות במספר זירות חיצוניות מדאיגה את האמריקנים. לאחר שאובמה כבר התרברב בחיסול הטרור - יותר ממחצית האמריקנים חשים דאגה לביטחונם האישי בגלל איום הטרור. אם לא היה די בכך, מתגלות פרשיות מביכות בתפקוד סוכנויות ממשלה יוקרתיות. בתי החולים הצבאיים חטאו בהזנחת החולים, רשות המיסים נוצלה למטרות פוליטיות, ולאחרונה ממש בתוככי הבית הלבן השירות החשאי שמאבטח את הנשיא כשל שלוש פעמים. הרפובליקנים מציגים את הבחירות הללו כמשאל עם על אי-תפקודו של אובמה. לעומתם הדמוקרטים אומרים לאובמה: גרד לנו בבקשה מימון בחירות מתורמיך הכבדים, אבל תפוס מרחק מאיתנו עד לאחר הבחירות.
באופן פרדוקסלי, גם ג'ורג' בוש אחראי לניצחון הרפובליקני המסתמן. בחירות אמצע הקדנציה של 2014 נערכות שש שנים לאחר הבחירות לנשיאות של 2008, כאשר קדנציה של סנטור היא לתקופה של שש שנים. ציבור הבוחרים הפנה עורף לבוש בבחירות 2008, והדמוקרטים ניצלו את הרוח הגבית כדי לנצח גם בבחירות לבתי הנבחרים במחוזות רפובליקניים מסורתיים. כעת אותם נבחרים דמוקרטים עומדים לבחירה מחדש, כשמולם מנשבת הרוח שנוצרה מתחושת האכזבה מאובמה. הסיפור שונה כמובן במדינות דמוקרטיות מובהקות, אבל המגמה הכללית תאפשר ניצחון רפובליקני בכמה מדינות תחרותיות, ואולי גם תיתן סיכוי לרפובליקנים לגנוב מושב במעוז דמוקרטי. הרוב הרפובליקני הקיים בבית הנבחרים רק יתחזק.
קלינטון נגד נתניהו
כך היו פני הדברים גם ב‑1996, כאשר הגיע נתניהו לביקור ראשון בארצות הברית לאחר ניצחונו על שמעון פרס. היחסים עם הנשיא דאז ביל קלינטון החלו ברגל שמאל נוכח התערבותו הבוטה של קלינטון לטובת פרס במערכת הבחירות. בין היתר ארגן קלינטון ועידה בינלאומית נגד הטרור בשארם א‑שייח לאחר שפרס נפגע קשות מגל הפיגועים בישראל. לאחר הפתעת ליל הבחירות ישב קלינטון עם מחשב כיס וחישב את מספר הקולות הדרושים לפרס מבין קולות החיילים כדי להפוך את יתרונו של נתניהו.
כאשר ראש הממשלה הטרי הגיע לנאום בפני הקונגרס, הוא נתפס כמי שמאמץ את סדר היום הרפובליקני. בקטע מהנאום שזכה לתרועות מהרפובליקנים הוא סיפר כי "בעברית אין מילה להפרטה, אבל עד סוף כהונתי תהיה מילה כזאת" (מי אמר שנתניהו לא מקיים הבטחות?). אולם בנובמבר התהפך הגלגל כאשר קלינטון נבחר מחדש מול יריב אנמי. הרפובליקנים איבדו את הרוב, החבר קלינטון כפה על נתניהו את הסכם אחוזת וואי, ובבחירות 1999 שיגר שניים מיועציו הפוליטיים הבכירים לסייע לאהוד ברק לנצח. האיבה הזאת טרם פסקה, ורק לאחרונה נשמע קלינטון תוקף את נתניהו כמי שאינו בנוי לחתום על הסכם שלום. כדי שלא לחבל בסיכוייה של רעייתו הילרי - מועמדת כמעט ודאית לנשיאות מטעם הדמוקרטים - מיהר קלינטון לתקן את הרושם.
לכן אסור לשמוח יתר על המידה על ניצחון הרפובליקנים, כי נותרו עוד שנתיים לממשל אובמה וגם לאחר פרישתו קיימת סכנה שהקלינטונים יחזרו לבית הלבן.
הגברת הראשונה
הילרי, שטרם הכריזה רשמית על מועמדותה, מתחילה את המרוץ עם כמה יתרונות. היא אישה, והמסר הבלתי סמוי לבוחרים יהיה: בפעם האחרונה העזתם להכניס מועמד שחור לבית הלבן - כעת הגיעה תורה של אישה.
מסע הבחירות של קלינטון ינסה גם לגייס את אפקט קצב-פרס. לאחר שמשה קצב נאלץ לפרוש מהנשיאות, התקשורת אצלנו טפטפה שהדרך לכפר על הביזיון של בחירתו לתפקיד תוך ניצחון בהתמודדות מול פרס היא ללכת הפעם על בטוח ולבחור בפרס, שיביא כבוד לתפקיד הנשיאות. מסר דומה יופעל לטובת הילרי קלינטון, שתשדר לבוחרים: הצעתי את עצמי בבחירות 2008 כמועמדת לנשיאות והזהרתי אתכם ממה שעלול לקרות אם תפקידו את המפתחות בידיו של הטירון ברק אובמה. כעת, לאחר שמונה שנים, ניתנת לכם הזדמנות שנייה.
קלינטון תשווק את עצמה גם כמי שבתחום הביטחוני תצעד בשביל הזהב של דרך האמצע. הנשיא בוש הבן הואשם שסיבך את ארצות הברית במלחמות מיותרות. ממשל אובמה הכריז השכם והערב שהוא פועל בדרך הפוכה מקודמו. השיטה הזאת פעלה כמה שנים, עד שהגיעה ההתדרדרות הבינלאומית שהוכיחה לציבור שגישתו של אובמה היא הרסנית ומסכנת את ארה"ב. אז בוש היה פזיז מדי, אובמה נתפס כהססן מדי, ולכן יש לחתור לנשיא שיבחר בדרך האמצעית ולא יהסס להתערב בסוריה לפני שהמצב יתדרדר. הילרי קלינטון פועלת למקם את עצמה על אותה משבצת.
קיימת גם הנקודה היהודית. בעוינותו לישראל, ממשל אובמה הדאיג חלק מהיהודים שהרגישו סתירה בין תמיכתם המסורתית במפלגה הדמוקרטית לתמיכתם בישראל. קלינטון לכאורה מבטיחה להם יקיצה מהסיוט הזה.
במצב הזה, תפקידו של נתניהו יהיה להפיק את המקסימום מהמהפך בסנאט, אבל בלי לשרוף גשרים עם הדמוקרטים. שיהיה לו בהצלחה.