מתוך החמ"ל: מאחורי הקלעים של "צוק איתן"

בזמן התמרון הקרקעי במבצע "צוק איתן", כשנפגע נגמ"ש של גולני מטיל נ"ט בסג'עיה, סמל רינה שוורצמן לא שמעה על כך מדיווחי הרדיו או האינטרנט. היא התעדכנה בזמן אמת ישירות מהחמ"ל בו היא משרתת כסמב"צית - וליבה החסיר פעימה.

בן זוגה משרת בגדוד 13 של חטיבת גולני, שפעל בגזרה הדרומית של רצועת עזה ושבעה מלוחמיו נהרגו באותו האירוע. "כאן יודעים הכל הרבה לפני התקשורת, אך עדיין לא יודעים דבר. הסבל והדאגה גדולים בהרבה", היא מספרת.

"אני משרתת בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, ולכן לא תפעלתי את האירוע שקרה בחטיבה הדרומית, אבל כל אירוע בגזרה השנייה הקפיץ אותי. הייתי במירוץ לברר כמה שיותר פרטים. היה קושי בזיהוי הגופות וכל שעה הרגישה כמו נצח. גם אחרי שהמשמרת שלי סוף סוף נגמרה, נשארתי בחמ"ל עד הרגע שידענו מה השמות של כל הנפגעים באירוע".

לא לתת ללחץ להשפיע

סמל שוורצמן היא אחת הסמב"ציות שחוו את רגעי השיא של המבצע מתוך החמ"לים באוגדת עזה. היא עצמה הייתה אחראית משמרת בחטיבה הצפונית בזמן ההתקלות עם חוליית המחבלים שחדרו לישראל, במהלכה נהרגו רס"ן אמוץ גרינברג וסמל אדר ברסנו.

את הדיווח על האירוע קיבלה סמל שוורצמן בזמן הערכת מצב בראשות מפקד החטיבה שהתקיימה בחמ"ל באותו הזמן. "ברגע ששמעתי על כך נעמדתי, אמרתי למח"ט שיש אירוע, ומיד פניתי לקצין הרפואה החטיבתי ולחיל האוויר על מנת להתחיל להניע פינוי פצועים", היא משחזרת. "זה היה קשה, אבל כאחמ"שית הייתי חייבת לשמור על קור רוח ולאפס את יתר הבנות".

הסמב"ציות הן אומנם חיילות צעירות בשירות סדיר, אך בחירום הן מתפעלות אירועים לצד המפקדים הבכירים ביותר בגזרה. "סמב"צית מתעסקת בהכל - מרכב תקול ועד פינוי פצועים", מספרת אחראית משמרת בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, סמל אייר הרש. "אנחנו עובדות מול כל האגפים, מקבלות דיווחים מהשטח ונותנות הנחיות איך להמשיך לנהל את האירוע".

"כשיורדים ממשמרת פתאום מעכלים את המשמעות"

בזמן אמת, האתגר של הבנות הוא לא לתת ללחץ להשפיע עליהן או על העבודה שלהם. סמל הרש הייתה בחמ"ל באירוע החדירה מהים בזיקים, וגם באירוע החדירה הגדול בסמוך לניר עם, במהלכו נהרגו מפקד גדוד גפן, סא"ל דולב קידר, ושלושה חיילים. "הכל קרה בשניות - מזיהוי המחבלים ועד הירי המאסיבי", היא נזכרת.

"דיווחו בקשר שיש הרוגים, ותוך כדי האירוע אין זמן לחשוב על זה באמת, כי צריך לנהל ולסיים את האירוע".

"זה מסוג הדברים שלא חשבתי שאתמודד איתם בשירות", היא מספרת. "כשיורדים ממשמרת, פתאום מעכלים את המשמעות וקולטים איזו עבודה מטורפת יש לנו. זה תפקיד עם המון אחריות על הכתפיים. רוב החיילות בצה"ל לא עוסקות בניהול מלחמה, או בפעילות מול מחבלים".

עבור סמל שירה סולומון, שהייתה אחמ"שית חדשה כשהתחיל המבצע, האתגר הפך למהותי ביותר. "הייתי במשמרת כאשר הגיע דיווח על הרוגים מ׳מגלן׳, אך באותו הזמן לא היו שמות. רק בהמשך הבנתי שאני מכירה את אחד הלוחמים שנפלו", היא מספרת. "אחרי ההלוויה, כאשר חזרתי לבסיס, הייתי צריכה לעשות ׳סוויץ'׳ ולשים את הרגשות הקשים בחלק האחורי של הראש".

עבור הסמב"ציות, שבני גילן לחמו ברצועת עזה, התחדד הקושי - להישאר ממוקדות במשימה למרות הדאגה לחבריהן והאבל על ההרוגים. "יש ימים שזה מכה פתאום, כי זה תמיד ברקע, אבל אנחנו יודעות מה המשמעות והמטרה של העבודה שלנו, וגם מה ההשלכות אם לא נצליח לפעול. אי אפשר לקבל רגליים קרות", מסכמת סמל סולומון.