בראיון מרכזי לגיליון 'ריבונות' של תנועת נשים בירוק, פורס שר התחבורה, ישראל כץ, את תכניתו המדורגת להחלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון. לדבריו הצעד הראשון לריבונות עובר דרך יישום תכנית 'ירושלים רבתי' אותה הוא מבקש לקדם בחקיקה.
"בחזוני אני רואה אוטונומיה לתושבים הערבים כמו שנקבע בקמפ-דיויד. זה היה הכי נכון וחבל שהדיון בזה הופסק. כל הניסיון ללכת לכיוון של מדינה פלשתינית מלכתחילה נועד לכישלון. אני מדבר על אוטונומיה עם זיקה אזרחית לירדן וסוג של זיקה פוליטית בעתיד לירדן, אוטונומיה שתאפשר להם לנהל את חייהם אבל ללא ענייני חוץ וביטחון", אומר השר כץ כשהוא מתאר את חזונו המדיני ארוך הטווח.
אבל עד אז השר כץ כמו השר כץ לא שוקט על השמרים. את הזירה הפוליטית מדינית הוא רואה כמו זירת קרב בה ניצבים אלה מול אלה גייסות השמאל מול גייסות הימין וכדי להכריע את הקרב יש לאתר את הנקודה החלשה אצל האויב שממול ובה להפעיל את מלוא העוצמה. קרב הבקעה קוראים לזה והנקודה החלשה, זו שלשמאל יהיה קשה להתמודד איתה, היא ירושלים.
כצעד ראשון בקרב על הריבונות ביהודה ושומרון פתח כץ במהלך שתכליתו כינון 'ירושלים רבתי' שתתפרס הרבה מעבר לקו הירוק. במידה והמהלך הזה יצלח, הוא יודע, התמונה המדינית והפוליטית תשתנה ללא הכר. הריבונות תהיה כבר ממש כאן בהישג יד.
בתכניתו מתכוון השר כץ לכלול בירושלים רבתי את מעלה אדומים, ביתר עילית, גבעת זאב וגוש עציון. על אזורים אלה תוחל הריבונות הישראלית, מערך לוגיסטי תחבורתי ותשתיתי יאחד את הרשויות הללו תחת קורת גג אחת לצד שמירה על עצמאות מוניציפאלית בתחומים רבים.
דגם למודל שעליו הוא מדבר מוצא כץ בבירות אירופה. לדבריו כל לונדוני או פריזאי שישמע על הרעיון יקבל אותו כמובן מאליו. כך זה אצלם ואין שום סיבה שזה לא יהיה גם אצלנו.
כץ משוכנע שמול רעיון הרחבתה של ירושלים יקשה על השמאל להציב התנגדות עיקשת. אין בכך, הוא מזכיר, איום דמוגרפי כלשהו. כלל המפלגות הציוניות, בשמאל ובוודאי בימין, שבות וטוענות שמדובר באזורים שיהיו חלק ממדינת ישראל בכל הסכם עתידי.
למתנגדים תיוותר רק טענת העיתוי, טענה שתצריך מאבק פוליטי והסברתי לא פשוט אך עם זאת כזה שניתן להגדירו כקל ביותר, יחסית, לנוכח עמדת הציבור הישראלי ואף לנוכח עמדתם של ידידי ישראל בארה"ב, בקונגרס ומחוצה לו, לגבי ירושלים וחשיבותה.