בטוחני שעל "מנהרת הדמעות" רבים מקוראינו לא שמעו. על המקום דווקא כן. זו אותה מנהרה שבה מתמזגים כביש 1 עם כביש 443 בואכה מתקן אדם. שם במתקן האימונים עמוק בתוך יער מודיעין, נבלעים לוחמי דובדבן לטירונות קשה וארוכה, לאימונים מפרכים ובדרך לשם להרבה דמעות.
חברו להם שני קצינים מיוצאי היחידה עידו ועינב ( שמם המלא אסור לפרסום) וכתבו את פרק חייהם ביחידת המסתערבים דובדבן.
מעבר להיותה אחת מיחידות העילית של צה"ל, אופפת את יחידת דובדבן הילת מסתורין בזכות הלוחמים המיומנים, המבצעים והמשימות בלב האוכלוסייה האזרחית ביו"ש, כשהם מחופשים לאנשי המקום ומוכרים לציבור הישראלי בכינוי "מסתערבים".
הימים, הם ימי האינתיפאדה הקשה בשנים 2001-2002. המשימות שמוטלות על כתפי הבחורים הצעירים מהיחידה, קשות ומורכבות. אלו השנים אחרי ששלושה מחבריהם נהרגים בפעולה כושלת בעצירה אה שימלייה. כולם יודעים מה קרה שם באותו לילה מדמם. אבל רק מי שהיה שם יודע שכנראה איש לא ממש יודע באמת מה קרה שם. כי לדעת בדיעבד זה לא לדעת באמת.
זה שנים שהידיעות על פעולות נועזות בעומק השטח והשמועות על אמצעי לחימה מתקדמים ומסווגים מציתות את דמיונם של רבים.
הספר החדש "כי בתחבולת", מעניק הצצה נדירה אל קרביה של יחידת דובדבן מבעד לעיניהם של לוחמים צעירים: החל בימים הראשונים במדים, עבור באימונים, במעצרים ובחיסולים באזור רווי סכנות, וכלה בהפוגות שבין הקרבות בתוך הווי החיים השוקק בבסיס.
מלבד ההתמודדות עם הסכנות הגלומות בשירות צבאי ביחידת עילית, מוטלת על הלוחמים גם המשימה לגשר על שוני בתפיסות העולם שהביאו איתם מהבית ועל הפערים הסוציו–אקונומיים ביניהם, כדי להפוך לצוות מגובש שבו ערבוּת הדדית עשויה להציל חיים.
עידו ועינב, אשר שירתו כקצינים ביחידה בין השנים 2003-1999 וממשיכים לשרת כקציני מילואים, חושפים כאן לראשונה אירועים מסמרי שיער שלהם היו שותפים. חלק מהמבצעים אמנם הכו גלים בתודעה הציבורית ונחשפו באופן חלקי בתקשורת וכעת אנו זוכים להתוודע לפרטי הפרטים של כמה מהפעולות הדרמטיות והמפתיעות ביותר שידע צה"ל, פעולות שלעתים הסתיימו בטרגדיות שהותירו בַּלוחמים צלקות שלא יימחו לעולם.