גשם ילדה
גשם ילדהצילום: פלאש 90

יום ראשון, אני יושבת במשרד , טרודה בענייני עבודה ולפתע קריאות שמחה ואימה נשמעים מאחורי, שם עמדה איזו סבתא נחמדה, פניה אל החלון והיא צועקת "גשם!!! איזה גשם!!! לא יאמן!! תראווו..." בתוך רגעים הצטופפו עוד ועוד אנשים נדהמים למראה החורף הפעיל שניתך על החלון. טיפות גדולות יצרו בשניות שלוליות גדולות ורוויות.  

בעוד כולם נרגשים ומקשקשים אני מנסה להבין האם פספסתי משהו ומה קרה מהרגע שנכנסתי למשרד.

בוודאות אני זוכרת שבשמיים עמדה לה שמש נעימה. לא חמה במיוחד אבל גם לא קרה. שום ענן לא נצפה בשמיים, קיצר, שום רמז.

הסבתא הנחמדה שלפה כלאחר יד איזו מטריה גדולה וסגולה, מטריה יציבה האומרת כולה "אני מוכנה לקרב" .. כעבור שעה לא נותר זכר לגשם. ורק אני נותרתי ישובה והמומה.

לאן נעלם הזמן?? איך כבר חורף?? רגע !! לא נערכתי, עוד לא נפרדתי, אני עדיין בסוכות....

טוב... אז תאמרו "גם בסוכות ירד גשם... היה קר".. ואני אענה לכם בפשטות "בסדר, היו בסה"כ כמה טיפות, גשמון קטנטן.... מיני חורף, זה מה שזה היה... לא יותר." ולמרות שהשמש שטפה את השמים בצאתי מהעבודה נכנסתי לקדחת החורף.

התפריט הוחלף למרק, מרק ועוד מרק. הארונות עברו למצב סווצ'רים וגרביונים , בפתח הבית עומדת לה תערוכת מעילים עמוסה.

הדבר המעצבן בערימות המעילים זה שאין ולו מעיל אחד שמצליח לעמוד איתן כצוק במשך יום שלם. כל הצטרפות מעיל למתלים מפילה את כל האחרים, דבר שמביא אותי להתכופף בכל הזדמנות ולייצב את המעילים. שוב . ושוב ושוב...

פעם, כשהייתי ילדה לכל מעיל היה וו בצוואר העשוי מחומר קשיח ועמיד, היום זה ה"טיקט" של החברה שעליו אני בונה שיתמוך במעיל. לך תבנה על קאסטרו שיחזיק לך מעמד.

בכלל, פעם הדברים היו פשוטים יותר. מיד עם בא הסתיו כולם היו ממתינים לחורף ונערכים בפשטות. מעיל- היית מקבל מהאח הגדול שגדל מאוד. מגפיים מהבת דודה שלא לבשה כי לא התחשק לה. היום אנחנו מדחיקים את החורף. קונים הכי מינימלי, מגפיים שהם נעליים, לילדים מגפי גומי (בד"כ בלי פרווה) יוצאים ידי חובה ומחכים שיעבור, גל אחרי גל. יומיים של סופה, שבוע שמש קרה. ארבעה ימים שלג, שבועיים שמש, ככה עד פסח. אני לא מכירה הרבה אנשים שממש מבסוטים על החורף.

השבוע קיבלתי מסרון מחברה האומר בערך כך " מחר נפגשים אצלי לנבור בשקיות וליהנות! המון בגדים למסירה, כיבוד קל יוגש, מוזמנת להעביר מפה לאוזן"... הלכתי, לא בשביל הבגדים אלא בשביל החברה, שכנתי החדשה.

בביתה המתינו דברי מאפה מחממי לב, ובגדים יפיפיים סודרו בצורה מרשימה בכונניות פתוחות כמו בחנות. לא תאמינו, לכל חולצה היו המכנסיים שלהם. לכל גרב היה בן זוג, והכל כל כך מושקע ומסודר עד כדי כך שיכולתי לשמוע את ארונות הבגדים שלי מתביישים ויישר מסתדרים לדום.

הערב היה מקסים, המחשבה על האחר ריגשה אותי מאוד. ולמרות שבאתי רק להיכרות יצאתי עם שקית מלאה בבגדים מקסימים, חורפיים. יצאתי עם השקית מאושרת על שנחסך ממני להתחיל לרדוף אחרי בגדי החורף. פתאום התחשק לי גשם... דווקא שיהיה קר. גשום.

אני מחכה לערבים האלה בבית שבפנים חם ובחוץ רעמים וברקים. לזמן המשפחתי הזה שאין שני לו. רק מה... אם אפשר לבקש... שימתין קצת, החורף הזה, רק כמה ימים שאספיק לאבזר את כולם. בלי לחץ, לא בדקה התשעים. שאספיק לתפור לולאות יציבות וקשיחות בצוואר המעיל, שאספיק להתכונן....
חורף בריא לכולם.

מעוניינות לשתף? לבקש שאעלה נושאים שונים בטור? כתבו לי [email protected] או בפייסבוק