קראתי בעיון רב את דבריו של הרב יואל קטן על ספרה החדש של הרבנית (או, אם תרצו, אשת ההלכה) מלכה פיוטרקובסקי, 'מהלכת בדרכה'. קטנה אני מלהביע את דעתי על הספר או על דבריו של הרב, ובכל זאת ארשה לעצמי הארה קטנה.
ספרה של הרבנית מלכה פיוטרקובסקי לא הגיע בחלל ריק. הרבנית מלכה מהווה גורם משמעותי מבחינה תורנית והלכתית לקהל של נשים אשר צמא לא רק למענה נשי, אלא בראש ובראשונה לעשות את דבר ה' מתוך מחויבות עמוקה להלכה, ומצא בה כתובת מתאימה לדבר. מאמרו של הרב קטן זורה חול לא רק בעיני הספר והמחברת אלא בראש ובראשונה בעיניו של קהל זה.
מזה שנים לא מעטות שהולכת ומתעצמת הדרישה הנשית מפי קהל הנשים יראות ה' למענה נשי ולתורה נשית. נזכור כולנו כי 50 אחוזים מציבור שומרי המצוות הן נשים, בדיוק כמו חלקן באוכלוסייה הכללית. התקדמות העולם והשינויים הכבירים במעמד האישה חוללו גם תמורות בעמדה הנפשית של הנשים עצמן. נשים רבות, יראות שמיים, מעוניינות ללמוד תורה מפי נשים (ודי לנו אם נזכיר את דבריו המפורסמים של רבנו הרב צבי יהודה שסבר כי "נשים צריכות ללמד נשים" כבר לפני עשרות שנים). נשים יראות שמיים רבות מעוניינות באוזן נשית שתיתן מענה, גם הלכתי, לשאלותיהן. כבר חז"ל ציינו כי "נשים עם בפני עצמן". הבנה זו באה לידי ביטוי שנים רבות מאוחר יותר בתיאוריות ההבדלים בין נשים לגברים, ודומה כי היא ברורה היום לכולנו.
באופן טבעי ונורמלי, עם כל רגישותו ועדינותו של הרב המשיב, כפי שמציין הרב קטן במאמרו, נשים רבות יעדיפו לפנות לאישה. היכולת לשוחח עם אישה כמותן והמוכנות לחשוף פרטים אישיים ואינטימיים שפעמים רבות לא היו באים לידי ביטוי בשיחה עם הרב משמעותית מאוד, בפרט בעניינים שבצניעות וכן בעניינים אישיים אחרים, ולא רק בהם.
בפועל, כדאי להביא בחשבון כי יש ריבוי עצום בפניות הלכתיות לנשים יודעות הלכה, ויעידו על כך כל הנוגעות בדבר. שמעתי מפי הרה"ג יעקב אריאל בהקשר זה רק בשבוע שעבר כי אין מיעוט בפניות לרבנים. במילים אחרות, היכולת לפנות למענה נשי העצימה את המוכנות ואת הרצון של נשים לשאול, ואשרינו שכך. האם על הרבנים להתנגד לתהליך זה? אולי דווקא לתמוך בו ולמנף אותו להתקדמות כללית של הציבור אל עבר עבודת ה' רבה יותר? אל עבר מחויבות אישית וציבורית עמוקה יותר לתורה ומצוות?
ללא ספק תהליך כזה מצריך ענווה גדולה וזהירות עצומה. על כל משיבה לדעת היטב את מקומה, בדיוק כשם שעל כל רב משיב לדעת את מקומו. יש שאלות שהמשיבה יכולה לענות על פי ידיעותיה, הכשרתה והסמכתה, ויש שאלות שעליה להפנות הלאה. בדיוק כשם שיש שאלות שמסוגלות למענה על ידי הרב המקומי, ויש שאלות כלליות וציבוריות שעומדות לפתחם של גדולי הדור ויש שוני עצום ביניהם.
הרב קטן מציין כי התנגדותו אינה לעצם כתיבת הספר על ידי אישה, אלא לקו ההלכתי או ה"אנטי הלכתי" כדבריו שבו. עם זאת, קשה מאוד להתעלם מהתחושה שלוּ ספר כזה היה נכתב על ידי רב – גבר – יודע הלכה הוא לא היה זוכה לתגובה כה נזעמת. דומני שאצל רבים מאמר כזה משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. כותרת המאמר, חריפות הלשון, האזכור השיטתי של הפגמים בספר (האם אין מקום לציין ולו מעלה אחת שלו?), אי נתינת מקום לכותבת להגיב, יוצרים תחושה קשה שמא מדובר במחלוקת שרחוקה להיות מלשם שמיים. וחבל שכך.
הכותבת היא יועצת הלכה
הבהרה
בעקבות מאמרי בגיליון ערב סוכות של 'בשבע' תחת הכותרת "אין הלכה כמותה", העירו לי כמה יהודים יקרים שלמשפט הסיום, שבו כתבתי שהמחברת "משׂרכת דרכיה", יש גם קונוטציה פוגענית-אישית. כמובן שלא התכוונתי לשום דבר מעין זה, אלא רק להביע בלשון הנביא את הסטייה מן הדרך ההלכתית המקובלת הקיימת בספרהּ לפי עניות דעתי, וכפי שהארכתי להסביר במאמר. אני מצטער אם המחברת נפגעה מביטוי זה, וגם מכמה משפטים אחרים במאמר שהיה אפשר לנסח אותם ביתר עדינות. כמו כן, לא התכוונתי לקבוע אם המחברת אורתודוקסית או לא, אלא התייחסתי רק לגופם של הדברים המודפסים בספר. אמנם אני חייב לציין, אחרי שראיתי ציטוטים מדבריה במקומות שונים, שאני מצפה שגם המחברת תעדן את דבריה כאשר היא מתייחסת בביקורתיות להלכה המקובלת, לרבנים, לעיתון 'בשבע' ועוד...
הק' יואל קטן