סיפור לשבת - עוגן הצלה

הוא היה אלים ומסוכן, מסובך עם החוק בפלילים, וחב חוב ענק לאחת החברות הגדולות במשק. חובו צבר ריביות וקנסות, והוא לא היה מסוגל לפורעם. הוא הושם במעצר, ולאחר מכן הושלך לכלא, כאשר השופטים מגלגלים עליו גם את היותו סרבן גט.

במשך עשר שנים התענתה האישה בעיגונה, עד שאחד הדיינים שטיפל במקרה החליט ליזום מהלך שיוכל להתירה מכבלי סירוב הגט. הוא נפגש עם הבעל בכלאו והציע לו עסקה, לפיה ישלם לאותה חברה את סכום החוב המקורי, כאשר הריביות והקנסות יימחקו לחלוטין, ובתמורה יפטור את אשתו בגט כדת וכדין.

בעל החוב חכך בדעתו ולבסוף ניאות להצעה. הוא ידע שבכך יסיר שני מוקשים מדרכו, הוא לא יהיה בעל חוב וגם לא סרבן גט, וכך יוכל לראות את אור השמש.

הדיין סבר לתומו כי מנכ"ל החברה ישמח על ההזדמנות שנקרתה בפניו לסלק את החוב הישן שפירעונו לא נראה באופק, ולהעניק באותה הזדמנות לעגונה את חייה במתנה. אולם המנכ"ל התחמק בטענה שאין לו סמכות לוותר על חובות החברה.

הדיין ניסה לשכנעו והפציר בו מאוד, אך לשווא. בפנים נפולות שב הדיין אל האישה ובישר לה בשפה רפה שככל הנראה אבד סיכויה האחרון. אם החברה אינה מוכנה למחול על הקנסות והבעל אינו מוכן להעניק את הגט, יש להניח שתצטרך לבלות את שארית ימיה בלי בן זוג.

חמש שנים נוספות חלפו, והסיפור התגלגל לפתחו של הרב עובדיה יוסף. הרב שמע על המקרה ונזעק: "איך ייתכן דבר כזה?! האם אישה תישאר מסורבת גט כאשר יש איזו אפשרות להעניק לה אותו?!"

המנכ"ל שסירב לסייע זומן בבהילות אל ביתו של הרב עובדיה. הרב הושיבו מולו וציווה עליו לעשות ככל שביכולתו על מנת לסייע לאישה האומללה.

"כבוד הרב, לא אוכל לעזור!" טען האיש, "כבר יצאתי לפנסיה ואיני משמש עוד כמנכ"ל".

הרב עובדיה לא התפעל מדבריו. "אני ממנה אותך לשליח, להסדיר את העניין על הצד הטוב ביותר, ואני רואה בך אחראי לכל המתרחש!" אמר כשהוא מלווה את דבריו התקיפים בבכי על צערה של האישה.

התוקף והדמעות עשו את שלהם. המנכ"ל לשעבר חש כי אין לו ברירה. הוא הבטיח לעשות כל שביכולתו ויצא מביתו של הרב ברחוב הקבלן בירושלים.

לאחר מכן זומנו שרי תנועת ש"ס לבית הרב, והוא שטח בפניהם את צערה ויגונה של האישה והורה להם לטפל בדחיפות במקרה בעזרת הכלים העומדים לרשותם.

המנכ"ל החל להשתדל אצל בעלי החברה, ושרי התנועה הפעילו את קשריהם השונים, ולאחר שבועיים מאומצים הגיעו ליעד הנכסף. האישה זכתה לקבל גט והשתחררה סוף סוף מכבלי עיגונה. היא לא ידעה את נפשה מרוב אושר על שקיבלה את חייה במתנה.

יום לאחר מכן צלצל מזכירו של הרב עובדיה אל האישה. "הרב מבקש לראותך עם ילדייך", אמר.

האישה הגיעה נרגשת עם ילדיה לביתו של הרב, והרב האציל עליה מברכותיו במשך דקות ארוכות, והוסיף ברכות מיוחדות בהניחו את יד ימינו על ראש כל ילד. היא שבה לביתה מתייפחת מאושר על ההבטחות הרוחניות שזכתה להן.

יום שישי הגיע, ונקישות נשמעו על דלת ביתה. על הסף עמד אדם שהזדהה כשליחו של הרב עובדיה יוסף. לצדו היו ארגזים עמוסים במצרכי מזון. "ששש", היסה אותה, "מרן ביקש לשלוח לך זאת, על מנת שתוכלי לפתוח פרק חדש בחייך מתוך יישוב הדעת".

נשימתה של האישה נעתקה כאשר העומד מולה שלח ידו לכיס חליפתו ושלף המחאה. הייתה זו המחאה אישית של הרב על סכום נכבד ביותר. האישה נטלה את ההמחאה בידיים רועדות.

"זה לא הכול", הוסיף השליח ושלף מכיסו הפנימי המחאה נוספת, גם היא על סכום נכבד למדי. הייתה זו המחאה בנקאית ממנכ"ל החברה לשעבר. וכך העגינות, שהעיקה עליה במשך כחמש עשרה שנים, הפכה בזמן קצר לעוגן הצלה.

על פי 'סיפורים מבית אבא' מאת הרב אברהם אוחיון