גם מי שאינו מאוהב במבנה המפלגתי של ישראל ביתנו חייב להודות שכאשר ניהולה נותר בידיו של אביגדור ליברמן, הדבר מאפשר ריענון זריז של הרשימה לכנסת במקרה שחבר(ה) בסיעה קצת הסתבך.
כך למשל, המאכלת ירדה במהירות על אסתרינה טרטמן, אחת הח"כיות הפעילות והמתוקשרות בסיעה. לאחר שהתקשורת פרסמה ב‑2007 שהיא משתבחת בתואר שני שטרם השיגה, טרטמן נאלצה להתפטר מתפקיד יו"ר הסיעה ושובצה במקום בלתי ריאלי ברשימה לכנסת ה‑18.
לכן קשה להבין את השתהותו של ליברמן בעניינו של השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'. אי אפשר להגיד שאהרונוביץ' הוא נכס אלקטורלי לישראל ביתנו. כאשר ניצבי המשטרה נופלים בשיטת הדומינו, הדבר אינו תורם לתדמית המשטרה. בבירה מתנהלת אינתיפאדה, כאשר חמאס ומחמוד עבאס מתחרים ביניהם מי יצית יותר אלימות בהשראת סיסמת הקרב הנלוזה מימי המופתי "אל-אקצה בסכנה".
אילו היה מדובר בשר מהתנועה של ציפי לבני ועמרם מצנע, ייתכן שהבלגה כזאת הייתה מתקבלת בהבנה אצל ציבור בוחריה כמנהיגות שקולה ונבונה. אבל השר ליברמן שיווק את עצמו כמנהיג חזק שמסוגל לטפל בפורעים ערבים, לכן מדיניות ההבלגה גורמת נזק תדמיתי לו ולמפלגתו. המעשה המינימלי המתבקש הוא שליברמן ייקח את אהרונוביץ' לשיחה, כפי שעשה בתקופת המלחמה בעזה כאשר אהרונוביץ' תמך תחילה בקו הרשמי של "שקט ייענה בשקט", ורק לאחר תיאום ציפיות מול יו"ר מפלגתו שינה את טעמו. רוח המפקד ליברמן אמורה גם לחלחל למטה כך שאלימות ערבית בהר הבית תגרור את סגירת ההר לפורעים ולא ליהודים, וניפוץ שמשות ברכבת הקלה לא ייענה בהנחיה משטרתית לחברה המפעילה 'סיטיפס' לדווח רק למס רכוש.
בינתיים, למרות קהלי היעד השונים כביכול, התחרות בין ישראל ביתנו לבית היהודי ממשיכה לבעבע, כאשר ליברמן דואג להעיר לנפתלי בנט על הערותיו כלפי מזכיר המדינה קרי. מובן שאין לחפש עימותים מיותרים עם האמריקנים, אבל יש צורך בתגובה כאשר קרי מאשים את ישראל בעלייתו של דאעש - במקום את המדיניות שניהל הממשל האמריקני עצמו בסוריה, שגרמה למותם של מאתיים אלף איש ולהפיכתם של מיליונים לפליטים. להתחזקותו של דאעש תרמה גם השותפות האמריקנית השקטה עם טהרן - על חשבון הסונים. לכן אסור היה לנשוך שפתיים ולהמשיך הלאה.
העלילה של קרי נועדה להצדיק את התיאום בין וושינגטון לטהרן, גם אם הדבר מתבצע דרך התיווך של ממשלת עיראק. לאחר מינויו של איש המיליציות הפרו-איראניות לתפקיד שר הפנים, עיראק היא אכן חברת-בת של טהרן כפי שהתרברב עלי רזה זקאני, מקורבו של חמינאי.
אבל אם העיקר הוא התחשבות בוושינגטון ויהי מה, כיצד אפשר להסביר את הצהרתו של ליברמן שעלינו להחליט כבר עכשיו לגבי הגרעין האיראני? הממשל הרי נואש להשיג הסכם עם טהרן, ועל פי דיווח בניו יורק טיימס אובמה והאיראנים מוכנים להסכם עוקף קונגרס שבו יוכרז על השהיית הסנקציות נגד איראן (לא ביטולן - דבר שהיה מצריך את אישור הקונגרס). אם ביקש ליברמן בהצהרתו להלחיץ את איראן – ניחא, אבל איראן אינה נלחצת, היא פשוט מגחכת נוכח הוויתורים האמריקניים המצטברים. ואם התכוון ליברמן לרמוז שעלינו לתקוף את הפרויקט הגרעיני באיראן - הרי שבכך הוא מרגיז את הממשל הרבה יותר מנפתלי בנט.
שביל החלב האירופי
לאחר שנחשף נאור נרקיס, האיש שהרים את נס המרד "ניתנה ראש ונשובה ברלינה", הוא הסביר שנתניהו עוסק רק באיראן ובדאעש. אכן, זוטות. הנאורות והנרקיסיזם אינם מחשיבים את מה שמתרחש בזירה הבינלאומית ובסביבה הקרובה - חשוב רק הסכום שרושמת הקופה. ברור שישנם עיוותים בשוק הישראלי, אבל מחירי המציאה של כמה פריטים באירופה הם תוצאה של מדיניות שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה.
אירופה יושבת על הרי עודפים של מוצרי חלב, כתוצאה מהמדיניות החקלאית המשותפת שלפיה האיחוד האירופי משלם לחקלאים על מכסות חלב גם כאשר אין בהן כל צורך. המדיניות גובשה בהשפעת צרפת, שבה הלובי החקלאי חזק, וזהו אחד הסעיפים הבזבזניים ביותר בתקציב האיחוד. אפשר לטעון כמובן שהסבסוד מוריד את המחירים לצרכן.
האירופים, במקום להוציא כספים על הגנתם, מעדיפים להסתמך על האמריקנים. יכולתם הצבאית העלובה בולטת לעין במשבר אוקראינה, כאשר אין להם מה להציע לקייב - שננטשה להגיע להסכמה על תנאי כניעה מול פוטין.
לאחר מלחמת ששת הימים תירצו ליצני הדור את היעדרותה של לבנון מהלחימה בכך שהמטוס היה מקולקל והטייס סבל משפעת. הבדיחה הזאת תואמת היום את מצבה הצבאי של אירופה. ממשלה אחראית בישראל אינה רשאית לאמץ לעצמה סדר עדיפות דומה.
אפרופו פוטין, הוא הגיב על הסנקציות האירופיות נגד רוסיה בחרם נגדי על תוצרת חקלאית אירופית כולל מוצרי חלב - דבר התורם למשבר במחירי מוצרי החלב ובמגזר החקלאי האירופי בכלל. איש אינו מייחל להוזלות דומות אצלנו.
שקיפות בנוסח רמאללה
בזמן שחגגנו סוכות נפגשו המדינות התורמות לעזה וגובש למעשה מתווה משותף: המדינות התורמות הבטיחו חמישה מיליארד דולרים לשיקום שכונותיה של עזה, והחמאס יתמקד בשיקום מנהרות התקיפה. אנחנו מתבשרים גם על הקלות שעושה ישראל לעזתים. ככל שנחשפים יותר פרטים, המלחמה מתגלה כעסק די משתלם בשביל החמאס, והשאלה שנשאלת היא מה ישראל מקבלת בשורה התחתונה. לא הוזכר דבר על פירוזה של עזה, והתפרקות החמאס מנשקו נראית באופק ממש כמו פירוק החיזבאללה מנשקו שמונה שנים לאחר החלטת מועצת הביטחון 1701, שסיימה את מלחמת לבנון ב‑2006.
על מנת להגדיר את 'עופרת יצוקה' כהצלחה, מנהיגינו נדחקים שוב להישען על עבאס (שאותו משווה ליברמן לדאעש) שדרכו יוזרם הכסף, והוא הרי הבטיח לתורמים שקיפות מלאה. כפי שסטאלין במלחמת העולם השנייה הבטיח לקיים בחירות חופשיות במזרח אירופה - אבל בהמשך הסתבר שמדובר בבחירות חופשיות על פי הנוסחה הסובייטית - השקיפות שמבטיח עבאס תהיה על פי כללי רמאללה.