בראיון לכתב העת 'ריבונות' קובע פלמח זאבי, בנו של השר זאבי המנוח כי "ההונאה הגדולה בהיסטוריה הולכת ונבנית מולנו, זו ההונאה העולמית הקובעת שהיהודי הוא עולה חדש והערבי ישב כאן מקדמא דנא. אין נבלה גדולה מהעיוות הזה".
במלאת 13 שנים להירצחו של שר התיירות האלוף במיל' רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד, פרסם כתב העת 'ריבונות' ראיון עם בנו, פלמח אודות חזונו המדיני של אביו. האם החזון שהציב, חזון הטרנספר מרצון, חלף עם דמותו ההרואית? פלמח מספר על המורשת אותה ספג בבית אביו סביב סוגיית עתיד יהודה ושומרון והיחס לערביי האזור.
כבר בראשית השיחה עמו הדגיש זאבי הבן כי אין לו כוונה לנבא ולנחש מה היה אומר אביו המנוח לו היה עימנו היום, אך מהמורשת אותה ספג בבית, המורשת שגיבשה את עמדתו שלו, ניתן להעריך את חזון האב הדומה, להערכתו של פלמח, לתפיסתו שלו.
"ההונאה הגדולה בהיסטוריה הולכת ונבנית מולנו בשישים השנים האחרונות, ואפילו אנחנו, היהודים, ובעיקר המנהיגים שלנו נופלים למלכודת הזו בגלל בורות ועייפות. ההונאה היא שהערבים מצליחים לקבוע בדעת הקהל הבינלאומי, ולדאבוני מבלבלים גם חלק מהיהודים, שהיהודי הוא עולה חדש כאן ואילו הערבי ישב כאן מקדמא דנא וזוהי ארץ מכורתו מאז ומתמיד. אין נבלה גדולה מהעיוות הזה ככל שהוא גאוני מצידם של הערבים".
פלמח, כמו אביו בשעתו, לא מנתק את ההווה הפוליטי מעברו ההיסטורי של עם ישראל. לדבריו עוד בטרם נבחן את סוגיית הנוכחות ההיסטורית של עם ישראל בארצו יש "לזכור ולהזכיר את ברית בין הבתרים ואת הציווי הקדמון שאנו חוזרים עליו בתפילות, הציווי של ריבונו של עולם שהארץ שייכת לנו ולאבותינו ועלינו מוטלת המשימה לרשת אותה. אם את היקום הזה ברא האלוהים יש מאין וקודם לכן לא היה כאן כלום אלא כוכב צחיח, המשמעות היא שהכול שלו והוא יכול לעשות בשלו ככל שהוא חפץ, ומתוקף כך הוא החליט לתת את הפינה הזו בעולמו ליהודים, לילדים שלו".
וכשהוא חוזר למציאות ההיסטורית של ימינו שב זאבי אל הנבלה ההיסטורית הגדולה ביותר, כהגדרתו ומסביר: "זו נבלה משום שמעולם לא נטשנו ולא עזבנו את הארץ. אברהם אבינו הסתובב כאן 1500 שנה לפני שהנביא הראשון של האיסלאם יצא לדרך. בקלות ניתן להוכיח שכל הערבים היושבים כיום ביהודה ובשומרון הם עולים חדשים שהגיעו לכאן במאה עד מאה וחמישים השנים האחרונות. אבא ז"ל תרגם ספרי עולים לרגל שתיארו את המקום כאכול יתושים ושורץ כנופיות של מרצחים.
"לא היה כאן כלום. לא היו כאן ערבים למעט אותן כנופיות ממוצאים אתניים שונים, כאלה שאין שום דבר בינן לבין קבוצה בעלת מכנה משותף אחד. לעומת זאת את מה שעשינו אנחנו, הילדים האמיתיים של הבית הזה, באדמה הזו, ניתן לראות אם רק נרים ראש ונפקח את העיניים. והם מעזים לספר שהם אלה שהיו כאן מאז ומקדם... הרי למרות הגזל וההרג, השוד והאונס שהם גרמו לנו נאחזנו כאן בארבע ערים ראשיות ונשארנו כאן".
זאבי מחריף את דבריו ומבקר את עצם השאלה סביב ריבונות ישראל על יהודה ושומרון: "עם מי יש ויכוח על ריבונות ביהודה ושומרון? הדברים הרי דומים למי שיפלוש לביתי שעליו יש לי קושאן ושילמתי עליו כסף וידרוש כעת לדעת מה מקור הבעלות שלי על הבית. זה הבית שלי. מזעזעת אותי עצם השאלה על הוכחת הריבונות והבעלות על השטח. אני משער שאבא, לו היה מדבר במקומי, היה אומר דברים שנשמעים באופן דומה, גם אם להערכתי הוא היה אומר אותם באופן מלומד וחכם הרבה יותר. את זה קיבלנו בבית. אצלנו, במשפחת זאבי, לא הייתה הליכה שפופה של מי שהגיע ככובש כפי שכינה זאת אריק שרון. אנחנו לא כובשים אלא משחררים, ואילו היום כאשר מישהו מעז לדבר במונחים של שחרור מסתכלים אליו כאל מתלהם ומחרב את חלום השלום המתוק אבל זו המציאות. לא כבשנו כלום. תמיד היינו כאן".
ובאשר לשאלת עתידם של ערביי יהודה ושומרון שב זאבי הבן אל המתווה שהנחיל אביו עוד לפני שהקים את תנועת 'מולדת'. "על יהודה ושומרון אבא דיבר בצורה הברורה ביותר על הפתרון שאותו ביצע העולם המודרני במקומות רבים וזהו הטרנספר מרצון. למען השלום קבוצות אוכלוסייה זזו ממקום למקום. יש לכך אינסוף דוגמאות ובאחד המקרים אפילו הוענק על כך פרס נובל. מסתבר שכאשר עושים זאת אחרים ניתנים על כך פרסים, אבל כאשר השר רחבעם מדבר על כך אז מודבקת לו תווית של מחרחר ריב ושונא אדם".
"אבא דיבר על טרנספר מרצון והיו לו כלים רבים נוספים לזירוז התהליך הזה. בין השאר הוא סבר שיש לסגור להם אוניברסיטאות ושילכו ללמוד במקומות אחרים. הוא סבר שיש לנהוג ההיפך מכלכלת שמעון פרס המביא כספים מחו"ל. יש לעודד אותם לשבור להם שבר בארצות אחרות. הייתה לו תורה שלמה ומפורטת מה יש לעשות אבל לאיש לא היה האומץ לשים על השולחן את הדברים ולדון בהם דיון ציבורי.
"יש בנו צורך מטורף לקבל את אישור העולם ואת חיבוקו והפתרון הזה לכאורה לא נראה טוב. אנחנו לא מסוגלים לזוז בלי החיבוק הזה. צריך לזכור שזהו העולם שאותו ראינו 'בגדולתו' כאשר הוא העדיף שלא להפגיז את מחנות ההשמדה".
את ביקורתו הפוליטית מדינית מכוון פלמח זאבי כלפי מעלה ואומר: "אי אפשר להתייחס לבעיות הקיומיות שלנו בחולשה וגלותיות כזו והכול מתחיל מלמעלה, מההנהגה. הכעס הגדול ביותר שלי על שרון הוא משום הספק שהוא הטיל בלבבות. הישראלים. רואים איך אלוף בצה"ל, ראש ממשלה, אומר שאנחנו כובשים, אז מה יגידו הם? כך מאבדים את האמונה בצדקת הדרך. כך מחלישים את רוח העם".