אין זוג שלא רב לעיתים. השאלה היא איך וכמה אנחנו רבים. כיצד נראית המריבה, ואיך היא מסתיימת. למען האמת, כולנו סולדים ממריבות. כיוון שבמהלך מריבה, ובטח אם מדובר במריבה קשה ומתמשכת, אנו עלולים לחוש בודדים ופגועים. ואף אחד לא חפץ להרגיש כך. בטח לא מול האדם שיקר לו מכולם.
ובכל זאת, בתקופה זו של השנה, "אחרי החגים", זוגות רבים פונים לייעוץ זוגי, בעקבות המריבות שהתרחשו בחגים. אז למען החגים שיגיעו בהמשך... וגם למען שגרה נעימה יותר, הנה כמה עקרונות ומחשבות על מריבות, תקשורת, ושינוי.
ראשית, כדאי שנפנים כי אין מציאות מושלמת. אני רואה זאת פעמים רבות אצל זוגות שמגיעים אלי לטיפול זוגי. לאחר מספר מפגשים, הם חשים הטבה גדולה, אך מתאכזבים עד מאוד כאשר בהמשך, מתרחשת שוב מריבה כלשהי. "אבל חשבתי שאנחנו אחרי זה!" אומרת האישה בכאב. "אז אולי זה סימן שאין לנו סיכוי אמיתי?!" חושש האיש. אך באמת, אין שום סיבה להיבהל או להתייאש. זה נורמלי לריב. אלא שכאן אני חוזרת לעיקר- איך אנחנו רבים! וכיצד אנו יוצאים מזה, הלאה.
לשם כך, ישנן שתי דרכים לעבודה זוגית ואישית.
עבודה מראש, לא בזמן מריבה. נחשוב יחד כיצד ניתן למנוע מריבות? מה מוביל אותנו למריבות? האם ישנם נושאים מרכזיים עליהם אנו ריבם? ואיך אפשר לנהל את המריבה, מבלי לפגוע ולהרוס? כדאי בתחילה, שכל אחד מאתנו יחשוב על כך עם עצמו, ורק לאחר מכן נשוחח על הדברים יחד.
כלים להתמודדות בזמן הווה, במהלך המריבה. מה עושים ומה לא עושים. מה אסור, ומה מותר. כללים שאנו בונים לעצמנו ביחד.
ובכדי לעזור לכם, הנה כמה כללי עשה ולא תעשה, תבחרו מה שנכון ומתאים בעבורכם.
ועוד הקדמה קצרה - אמנם לא קל לחשוב "הגיונית" בזמן מריבה, לנווט ולבחור את ההתנהגות המועילה יותר, אך אם נתרגל זאת- ניתן בהחלט בעז"ה להצליח!
לא לעשות:
לא לכינויי גנאי. דברו על הרגשות שלכם. בלי לקלל, בלי להעליב, ובלי לכנות בשמות פוגעניים.
לא לחיקויים. אל תחזרו על דברי בן או בת הזוג בחיקוי מלגלג. זה פוגע, ויותר מזה, משפיל.
לא לערב זרים. אף פעם לא מומלץ להכניס לוויכוח את האמא שלו, או את הסבתא שלך. תדברו לעניין, על עצמכם בלבד.
לא לנפח ולא להקצין. השימוש במילים כמו "תמיד", "אף פעם" ודומיהם, הם מתכון בטוח להגזמה והקצנה. "אף פעם אתה לא מתקשר אלי!" או, "תמיד את סותרת את דבריי כשאני מתעסק עם הילדים!". שוב, דברו על הרגשות שלכם, כמות שהם. אך אל תגזימו בתיאור המציאות.
כן לעשות:
מיקוד עצמי. תתחילו את המשפט ב"אני" ודברו על רגשותיכם. למשל: "אני מרגישה לבד כשאתה לא מתקשר אלי במשך היום". "אני מרגיש פגוע ומושפל, כאשר את סותרת את דברי לפני הילדים". אפשר לצרף גם משפטים של בקשה. "אני מבקשת/זקוקה שתתקשר אלי יותר". "חשוב לי שתכבדי את דבריי מול הילדים".
נדבר מחר. זה בהחלט לא כל כך נורא אם הוויכוח לא יסתיים היום. ובפרט כאשר המריבה מגיעה לצעקות, העלבות ותקשורת שאינה יעילה. נסו לעצור את זה. ותמשיכו לדבר מחר. סביר להניח שמחר כבר תהיו רגועים יותר, ותוכלו להמשיך ולשוחח עם מודעות לדבריכם וכבוד הדדי גדול יותר.
תור, תור. לא מדברים ביחד. זה פשוט לא עובד. פעם אני מדבר והשני מקשיב, ולאחר מכן מתחלפים. זה נשמע נורא פשטני, אבל זה אולי הדבר הכי מסובך לעשות. כשמתקיפים או מאשימים אותנו, באופן טבעי הכי בא לנו להחזיר. להגיב. להתגונן או לתקוף. עכשיו כדאי לנסות לעשות את השינוי. לסגור השפתיים חזק. ולהקשיב. לשמוע באמת מה הוא מרגיש. ואם יש לנו כוח... אפילו להתעניין. "ממתי את מרגישה ככה?" או "מה יכול לגרום לך להרגיש אחרת?". תקשיבו ותעניינו ברגשות ובתחושת, ורק לאחר מכן, יגיע תורכם לדבר.
ועוד נקודה חשובה לסיום. המריבות שלנו הן אף פעם לא באמת, רק על הנושא המדובר. הן לא נוגעות רק בעובדה שבן הזוג לא ענה לטלפון או איחר לארוחת הערב. תמיד, אבל תמיד- המריבה נוגעת בשורשים עמוקים יותר של צרכים רגשיים עמוקים. "האם הוא אוהב אותי?", "האם אכפת לה ממני?", "עד כמה אני חשובה בעיניו?". ולכן הדבר אולי הכי חשוב, הוא לא לשכוח את האהבה, גם במריבה. בעלך אינו "האויב" שלך. ואשתך איננה "בובה" שניתן להטיח בה הכל. ובהקשר לכך, עצה מעשית אחרונה ועיקרית. הכי עיקרית. (ומבטיחה לכם בעז"ה, שאם תנסו לעשות זאת, תראו שינויים גדולים). אז הנה: במהלך המריבה או הוויכוח הלא נעים, תעצרו רגע, ותביעו רגש חם כלפי בן או בת הזוג. תעזבו רגע את "הדיון" ותביעו אהבה, ורגש כנה. למשל: "אני אוהב אותך, אני לא רוצה שנריב ולא רוצה לפגוע בך. את באמת יקרה לי". וגם, "כואב לי על המריבה הזו. אני אוהבת אותך, ולא רוצה לצער אותך".
תהיו אמיצים ותנסו דווקא בזמן המריבה הלא נעימה להראות שאת אוהבים. זה ירכך את הצד השני. זה מרגיע ומקרב. וזה מה שאנחנו הכי צריכים. לחוש נאהבים.
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית. מנחת סדנאות ומרצה. קליניקה בירושלים וביד בנימין. לתגובות: otsarpnimi@gmail.com