התחלה: לפני 44 שנים במתחם הממשל הצבאי בחברון. שם התגוררו הוריה, בני ודינה קצובר. בת שנייה מתוך שבעה אחים ואחיות.
ההורים: "נשואים כבר 46 שנה". האב בני, יליד פתח תקווה, ממקימי גוש אמונים. לשעבר ראש המועצה האזורית שומרון. כיום מכהן כיו"ר ועד מתיישבי השומרון. האם דינה עלתה ממרוקו בגיל 15. במשך השנים עבדה כמורה וכיום נהנית בפנסיה.
חתונה בחברון: ההורים התחתנו במערת המכפלה בחתונה שהוכרזה כחתונה היהודית הראשונה בחברון מאז מאורעות תרפ"ט. "היה קר ורוח חזקה העיפה את כל האוכל מהשולחנות, אבל הייתה אווירה מרוממת". הזוג הצעיר קבע את ביתו בחברון.
קריית ארבע: כאשר הוקמה קריית ארבע עברו לשם בני הזוג קצובר עם ילד בן שנתיים והתינוקת מאירה בת החצי שנה. "יש לי המון זיכרונות משם: דירה בבניין מצופה אבן ירושלמית, הליכות רגליות למערת המכפלה ובניית בובות שלג".
סבסטיה 1: "מגיל ארבע הצטרפתי לאבא מדי פעם". נחקקו בלבה חוויות מאותן עליות חוזרות ונשנות לשומרון. "אז לא העליתי בדעתי שיש בילדות שלי משהו בלתי רגיל, אבל מגיל צעיר חוויתי בעוצמה את הצעדות הרגליות, את השינה תחת כיפת השמיים, את המרחבים. זכיתי לילדות עם המון התרגשויות והרפתקנות".
סבסטיה 2: יחד עם הוריה עברה לגור במחנה הצבאי בקדום, ומשם לגבעת טרשים ממזרח לשכם (רוג'יב). בעקבות החלטת בג"ץ שחייב את פינויָם, העתיקו את מגוריהם בשנת 1980 ליישוב אלון מורה שבשומרון, בשיפוליו הדרומיים של הר כביר.
אלון מורה: החל מגיל תשע ועד בגרותה גרה ביישוב. "זה הבית שלי, כור מחצבתי, המקום שבו עיצבתי את תפיסת עולמי". זכורות גם תקופות והתמודדויות לא פשוטות, כמו פיגועים ורצח חברים קרובים, "שחישלו והכינו אותי לחיים".
שבת אלון מורה: השבת תצוין 'שבת אלון מורה' ומאות יתארחו ביישוב. "הבסיס להכול הוא הפסוק בפרשת לך לך 'ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה', ההבטחה על הארץ ניתנה כאן".
תיכון: בוגרת מחזור ג' באולפנת להב"ה בקדומים. "היינו 23 בנות בכיתה יחידה במחזור. הייתה אווירה משפחתית. המורים היו מאוד מעצימים ושותפים לדרך".
יציאה לחיים: בשנת השירות הראשונה הייתה קומונרית בסניף בני עקיבא בעפולה. "שנה של יציאה מהחממה שגדלתי בה. הלם גדול". את שנת השירות השנייה עשתה כקומונרית בבני עקיבא בקיבוץ הדתי שדה אליהו. "אנשים מדהימים מכיוון אחר. למדתי להעריך אנשים בעלי אידיאולוגיות, גם אם הם לא בדיוק כמו שלי".
אקדמיה: לאחר שנתיים שירות המשיכה ללימודי מדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן ותקשורת בבית הספר 'כותרת'. "נפגשתי לראשונה עם חבר'ה חילוניים, שמאלנים ואיכותיים. עוד שיעור ביכולת להכיל את המורכבות של החברה הישראלית". בנוסף לכך היא בוגרת תואר שני במדיניות וניהול ציבורי באוניברסיטה העברית.
נקודה: את דרכה המקצועית החלה ב'נקודה', ככתבת ואחר כך כסגנית עורך. "ישראל הראל קיבל אותי ל'נקודה' ומיד זרק אותי למים". כל כתבה עברה תחת ידו. "העריכה שלו הייתה מוקפדת. לא אשכח לעולם את דפיקות הלב כשניגשתי לטקסט אחרי העריכה שלו. כנראה שככה לומדים".
מכתבים לראש הממשלה: בהמשך עבדה ב'נקודה' גם תחת העורך אורי אליצור ז"ל. כשאליצור נקרא למשרד ראש הממשלה בנימין נתניהו "הוא סחב גם אותי לשם". תפקידה המרכזי היה כתיבת מכתבי תשובה לפונים הרבים לראש הממשלה. "מי שחושב שראש הממשלה יושב בעצמו ומשיב מכתב מכתב לאלפי הפונים, הוא נאיבי".
מטה בנימין: לאחר בחירתו של אהוד ברק לראשות הממשלה עזבה את משרד ראש הממשלה ושבה לעבודתה העיתונאית ב'נקודה'. במקביל לכך נעתרה לפנייתו של ראש מועצת מטה בנימין דאז פנחס ולרשטיין לרכז את תחום התקשורת במועצה. מאז עומדת בראש המחלקה.
מתנחלים ותקשורת: "התחלנו בקטן ומאז הפעילות במחלקה צמחה פלאים". במהלך שנות עבודתה חשה בשינוי הגדול שמתחולל ביחס המתנחלים לעולם התקשורת והמדיה.
ההתנתקות: תולה את השינוי המרכזי בטראומת הגירוש מגוש קטיף. "בהתנתקות קיבלנו בעיטה מריבונו של עולם שדחף אותנו להשקיע הרבה יותר אנרגיות ומשאבים כדי לחבר את עם ישראל למה שקורה פה. האסימון ירד והבנו שאי אפשר לרוץ קדימה בלי להביט אחורנית".
להתנחל בלבבות: "מאז מחפשים כל דרך לדבר ללבו של העם", ולכן משקיעים בסיורים למובילי דעת קהל ואנשי תקשורת, מפעילים מרכזי מבקרים אינטראקטיביים "לאנשים שלא עברו אף פעם את הקו הירוק ומתרגשים נורא לגלות כאן עולם חי ותוסס".
להיות ברשת: תחום נוסף שהובן שיש לשים עליו דגש הוא המדיה החברתית. "היה לנו ברור שאם אתה לא שם - אתה לא קיים". מתוך אותו רציונל הוקם לפני כשנתיים הבלוג המצליח 'מתנחלות ברשת'.
מתנחלות ברשת: "לקחנו חמש נשים 'מתנחלות', שכל אחת מגיעה מרקע שונה ונמצאת בשלב אחר בחייה, והן משתפות בסיפורים מהחיים שלהן". הבלוג הוא ניסיון להשמיע את הקול היומיומי של אותן נשים על עניינים כמו ילדים, בעל, כסף, עבודה, התלבטויות, דאגות ועוד.
הפוסט הראשון: זכה לתהודה רבה. הוא תיאר ביקור יוצא דופן של 40 נהגי אופנועי הארלי דיווידסון בשבת אחת בטלמון. "מחזה שלא רואים כל יום, בטח לא בשבת". היא התפעלה מחרדת הקודש שאפפה את האופנוענים בזמן הקידוש. "לראות את הקשב, את הכבוד ואת חרדת הקודש - זה היה מרטיט".
רגע משפיל: פוסט אחר שעורר עניין עסק בפינוי האלים מעמונה. "זה היה הרגע המשפיל בחיי". עדיין חושבת על הצעירים שהיו שם ויצאו פגועים פיזית ונפשית מהאירוע. "האם פצעיהם הגלידו או שהשריטות עוד צורבות בנפשם? אני תוהה".
חשיפה: עוד כתבה בבלוג על החופש הגדול, על רצח משפחת גביש, על הולדת התאומים, על נישואי הוריה ועוד. "החשיפה האישית לא טבעית לי, אבל אני עושה את זה במינון שנכון לי ומבינה את הערך הרב שיש בכך".
החצי השני: יעקב, עובד מחלקת הביטחון במטה בנימין. יליד אלון מורה. "צעיר ממני בחצי שנה". למרות שגדלו יחד באותו יישוב הקשר נרקם רק במהלך שנת השירות. הם קבעו את ביתם בטלמון, ובימים אלה חוגגים עשרים שנות נישואין.
הילדים: שישה. "לא סתם שישה - חמישה בנים ובת". הבכור דוד (19) התגייס לפני שלושה חודשים, רועי (17) לומד בישיבה במצפה רמון, התאומים דביר ובועז (13) "בהיריון, יותר מהשוק של תאומים הייתי בהלם שהם בנים", הנסיכה ענבר (10) "מוסיפה המון מתיקות ורוך לבית", ואחרון חביב יואב (7).
אם זה לא היה המסלול: לאחרונה סיימה בהצלחה קורס 'דמיון נובע', שיטת טיפול המבוססת על דמיון מודרך, ומאוד נהנתה. "זה כיוון שהייתי יכולה לבחור בו בנסיבות אחרות".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: קמה ברבע לשבע. "אני הולכת לישון מאוחר ולכן מתקשה להשכים קום". לאחר שנים של אינטנסיביות בגידול הילדים שבה בשנתיים האחרונות להתפלל, "זה עושה לי התחלה אחרת של היום". לאחר יום מתיש במשרד היא ממשיכה לעבוד גם בביתה. "אני אף פעם לא מספיקה את כל מה שתכננתי וממשיכה גם בערב בבית, אחרי שהילדים הולכים לישון".
דיסק ברכב: מעדיפה להאזין במהלך הנסיעה לרדיו ובמיוחד לשירים עבריים. "נהנית במיוחד כשמפתיע אותי שיר מקסים ואהוב שמזמן לא שמעתי".
השבת שלך: "מתנה של שפיות". נהנית מההתנתקות מהמרוץ המטורף בין העבודה והבית ומהחיבור התובעני לטכנולוגיה בכלל ובעיקר לפלאפון. "השלווה, הרוגע, התפילות וההגעה של החבר'ה הביתה, מי מהצבא ומי מהישיבה, הם בשבילי מעין עולם הבא".
אוכל: מאכל חביב במיוחד: מרקים, מכל הסוגים ומכל המינים, בעיקר בחורף. "כשקר בחוץ המרק מחמם את הגוף ואת הלב".
אחזקת הבית: מבשלת ומנקה. "הבעל שלי אחראי על האחזקה הגברית בבית: התיקונים, הגינה והשפצורים. הוא גם שוטף את הבית לפני שבת, אבל השוס אצלנו הוא שמלאכת הגיהוץ מוטלת על הגברים בבית, בכל הגילאים".
מפחיד אותי: משתדלת לא לתת לפחדים להשתלט עליה. "למרות שיש מסביבנו לא מעט איומים, אני נוסעת בצירים לא הכי בטוחים וחוויתי בחיי גם אירועים כואבים, אני מאמינה שזו בחירה שלנו עד כמה לתת לפחד מקום בחיים".
דמות מופת: פגשה דמויות רבות שהשפיעו על חייה, החל מהוריה "שלימדו אותי אהבת הארץ ועמידה על עקרונות", דרך מורים ומחנכים "שליוו את בגרותי" והמשך באנשים מיוחדים במינם "שאצלם למדתי קורסים וסדנאות במשך החיים. כל אחד מהם היה בעבורי תחנה חשובה בדרך".
פנאי: מצרך נדיר. "הייתי רוצה שיהיה לי זמן לצייר, לטייל, ולבלות יותר עם אחיותיי ואחיי".
משאלה: "שנחדש ימינו כקדם, כעם אחד בלב אחד".
כשתהיי גדולה: תישאר במשך ימים שלמים בבית ותתמסר לאמנות, ליצירה, לאפייה ולכתיבה, "הרחק מהמרוץ המטורף של החיים".
rivki@besheva.co.il