הם רצו להתאפס ולהתגבש מעט ביחד לפני השיפוצים, האריזות והצטרפות תינוק נוסף למשפחתם המתרחבת.
ביום שישי לקחו את שלושת ילדיהם לסבא וסבתא בירושלים, נפרדו מהם בנשיקות ונסעו לדירה שהשאירו בעבורם קרובי משפחה בשכונה ירושלמית שלא הכירו.
את האוכל הביאו איתם מהבית - תבשילים בתוך סירים קטנים שהספיקו לשכוח מראשית נישואיהם, עוגיות ביתיות עם פתקי הפתעה משמחים בפנים, בצירוף זר פרחים לכבוד שבת שקנו בדרך. הכול נראה מושלם.
הם החלו בהתארגנות קסומה ושקטה לקראת שבת. הסלטים הוכנסו למקרר, התבשיל ניצב על הפלטה הקטנה שהחלה להתחמם. הם לבשו בנחת את בגדי השבת. חנה הדליקה נרות ובני הזוג יצאו יחד למצוא בית כנסת קרוב לתפילת ליל שבת.
הם נכנסו לבית כנסת מזרחי שורשי. עשבי בשמים קטופים טריים הונחו בפינות העזרה. נשים מבוגרות ניגשו לחנה ואיחלו בהתרגשות לידה קלה ובן זכר. האם זה שייך עכשיו?! חייכה בלבה כשהיא מתענגת על החוויה הירושלמית האותנטית.
בתום התפילה חזרו לביתם אל שולחן השבת הפרטי שלהם, מנסים להתרגל לשקט המוזר, בלי קולות הילדים המתקוטטים על המקומות מסביב לשולחן בשירת "שלום עליכם".
אברהם קידש ושניהם נטלו ידיים. החלות הביתיות המכוסות היו חמות. חנה נגסה מהחלה, כשהיא מריצה בראשה את כל ההכנות לשבת, ולפתע נפלטה מפיה זעקה: "החלות! לא הפרשתי חלה!".
בדרך כלל נוהגת חנה להכין רק קילו בצק לחלות, משקל שאינו מחייב הפרשת חלה. ואילו בשבוע שעבר, עקב נסיעתם המתוכננת, הכינה שני קילו המתחייבים במצווה, ומכיוון שלא הורגלה בקיום מצוות הפרשת חלה שכחה לעשות זאת.
אברהם ניגש לארון הספרים, פתח כמה ספרי הלכה, ובמשך דקות ארוכות ניסה למצוא פתח הלכתי להשתמש בחלות, אך לשווא. החלות הן מוקצה ונאסרות כמובן באכילה.
האווירה הקסומה התנפצה באחת. השניים חשו מתוסכלים.
"איך קרה לנו דבר כזה?!" תמהה חנה, "אכלנו מהחלות האלו גם בשבת שעברה, זוכר?"
"אין לנו חלות נוספות להמשך השבת", ענה באכזבה, "אפילו לא אכלנו שיעור מספיק לסעודה הזאת...".
בני הזוג איבדו את החשק לתבשיל המפנק שחיכה להם על הפלטה, למרות שמראהו וריחו היו מושלמים. מה יעשו כעת?! אל מי יפנו במקום שאינם מכירים כלל?!
חנה המשיכה לשחזר את הכנת החלות. היא נזכרה כי כאשר רצתה להכין את הבצק חיפשה את הקערה הגדולה ולא מצאה. "ראית את הקערה הגדולה?" שאלה את אברהם, "הירוקה? כן, לקחתי אותה לתיקוני שפכטל וגבס לבית החדש..." ענה. "מה?!" הזדעקה, "כפרת עוונות. למטבח היא כבר לא תחזור!". היא נזכרה איך בלית ברירה החלה להכין שתי עיסות נפרדות בקערות הקטנות יותר. אבל רגע, אם החלות נכנסות יחד לתנור הן מתחייבות בחלה...
כעת נזכרה איך בעבר, כשאפתה בשתי תבניות יחד בתוכנית טורבו בתנור, החלות לא יצאו אפויות היטב, לכן החליטה הפעם להכניס כל תבנית בנפרד.
"אז בעצם לא הכנסתי לתנור חלות בכמות שמחייבת הפרשת חלה!" קראה ותקוותם של השניים החלה להתעורר.
"אבל מה עם אחסון החלות לאחר האפייה?!", הקשה אברהם.
"אחרי הקניות הגדולות שהיו לנו באותו השבוע גם לא נותר מקום במקפיא, כך ששלחנו חצי מהחלות לאחסון במקפיא של השכנים הטובים שלנו", נזכרה.
"רגע, רגע", אמר אברהם, "אם ככה, אז בשום שלב לא התחברו העיסות או החלות יחד, ולכן לא התחייבו בהפרשת חלה!"
הם הביטו בחלות הפריכות שהותרו כעת לאכילה מענגת בשבת, ולנוכח כל הספקות שהותרו בזה אחר זה פרצו בצחוק משחרר.
אברהם וחנה סגרו את ספרי ההלכה והחזירו אותם למקומם, כשהם מתפעלים משרשרת הנסיבות שזימן להם הקדוש ברוך הוא באורח פלא כדי להישמר מאיסור, וחזרו ליהנות יחדיו ביתר שאת מהרוגע, השמחה והטעמים המיוחדים של סעודת שבת קודש, ובפרט מטעמה של החלה.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]