הסופר, זוכה פרס נובל, שמואל יוסף עגנון אהב מאד את ירושלים. לא בכדי ביתו והשטר שעליו דיוקנו מביאים מבט לעבר הר המוריה והעיר העתיקה.
אחד הסיפורים היותר מעניינים והיפים, מפרי עטו היה ועודנו הסיפור תהילה. וכה פותח הוא את התיאור:
"זקנה אחת היתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם... אלמלא בגדי זקונה שעליה לא ניכר בה שמץ זקנות".
זהו סיפור מרתק של סופר החוזר מחו"ל ( בימוי מצוין ותפאורה מיוחדת), משוטט ברחובותיה של ירושלים ומחפש חכם מחכמי העיר.
ומה מחפש בדיוק הסופר הזה?
סיפור המסע מתאר את חיפושו אחר משמעות בחייו. המפגש המחודש עם העיר ירושלים, לאחר שנים שלא היה בה, עם המתגוררים בתוכה מותיר אותו חסר שקט. באחד הימים הוא פוגש באקראי בתהילה, זקנה צדקת. הכל באקראי, תוך שהוא בדרכו לביתו של חכם ירושלמי ובחיפוש כאמור אחר משמעות לחייו, פוגש הסופר את תהילה הצדקת, בת 104, ש"זריזות כזו של עלמות היתה בה, ולא ניכר בה שמץ זיקנות".
בין השניים נקשרת שיחה והיא מעוררת את סקרנותו. לאחר פגישה זו, נפגש הסופר עם אנשים שונים בירושלים - חכם ירושלמי ורבנית זקנה המתגוררים גם הם גרים בעיר העתיקה.
מפגשים אלו מעוררים את השאלה אודות הקשר בין העבר להווה ואודות משמעות מפגש פשוט בין אנשים.כשהסופר ייתקל שוב בתהלה הוא יתחיל לתמוה האם יד נעלמה היא המכוונת את השניים להיפגש או שמא הצורך שלהם זה בזו?
הבימוי הנפלא כאמור, מביא את המקומות והאתרים דרך השחקנים עצמם, שהם הם התפאורה. תפאורה בגופם. בגב מעילה של אחת תלויות תיבות דואר ושער הכניסה של הרבנית, חבל כביסה נמתח ומנורות רחוב עולות ויורדות בלהטוט תנועה הממחיש את הליכתו של הסופר. בדרך הוא פוגש בזקנה. הדמות מופיעה בצורת בובה יפהפייה של זקנה נמרצת וזריזה במצוות המכתתת רגליה כדי לעזור לעניי העיר. כשהסופר מציע לה עזרה עם הדלי שבידה, עונה היא לו בשפתו היפה של עגנון: "למעט את מצוותי אתה מבקש?"
גם דמותו של החכם, כולה עוטה תפאורה בדמות שולחן עטור ספרים או חתול מיילל לו בסימטאות הבית והשכונה.
וכשברקע מתנגנת המוזיקה המקסימה של דניאל סלומון המוסיפה עוד ממד ייחודי לחוויה, לצד המבנה המיוחד של החאן בירושלים, קיבלתם את ירושלים של זהב וצדק. נפלא.